המאור הגדול על גיטין ג:

אמר רב פפא זאת אומרת עידי הגט אין חותמין זה בלא זה מ"ט אמר רב אשי גזירה משום כולכם. ראיתי לבעלי הפירושים שפירשוה כענין אין חותמין זה שלא בפני זה כלומר אותו ישראל לא חתם אלא בפני הכותי ואי לאו דכותי סבר הוא לא הוה מחתים ליה מקמיה וה"ר אברהם ז"ל מקהי בה קהיאתא ורמי עלה ההיא דגרסי' באידך פירקין אמר לעשרה כתבו גט לאשתי וכו' ובמסקנא איכא בינייהו דחתום בי תרי מינייהו ביומיה ואידך מכאן ועד י' ימים וקשיא ליה הלכתא אהלכתא ומשני נהי נמי דבעינן שיחתום כל א' במעמד חבירו כדגרסי' בפרק התקבל כולכם כתובו אחד כותב במעמד כולן אבל יכולין הם לחתום תרי מינייהו ביומיה ואינך מכאן ועד י' ימים ובלבד שיחתום כל א' במעמד חבירו ואנן לא איתברר לן הדין סברא מדאמרי' אין חותמין זה בלא זה ולא אמרי' אין חותמין זה שלא בפני זה והכי נקיטינן פירושה אין חותמין זה בלא זה כלומר שני עידי הגט המזומנים לעדות אם נשמט א' מהם והלך לו למקום רחוק אין חבירו חותם בלעדיו ער שיבא הוא או אחר במקומו שיהא מזומן לחתום עמו וכיון שיהא אחר מזומן עמו חותם בין בפניו ובין שלא בפניו ראשון ראשון ואחרון אחרון ואין זה מניח ריוח לזה הלכך כיון שאנו רואין ישראל זה חתום בגט אין חוששין שמא ישראל אחר דקשיש מיניה נזדמן עמו לעדות ונשמט והלך לו ובא זה הנשאר לחתום והניח לו ריוח ואח"כ בא זה הכותי וחתם במקומו של הנשמט אין חוששין לכך לפי שאין עושין כן ולמי שלא נזדמן עמו לעדות א"צ הדבר לומר שאין חוששין שאין אדם מניח ריוח למי שאינו מזומן עמו ומעתה שאין אנו רואין ישראל זה חתום אלא עם הכותי בידוע שלא נזדמן עמו אלא הוא ואי לאו דכותי חבר הוא לא הוה מחתים ליה מקמיה וטעמא דמלתא דאין חותמין זה בלא זה כשנשמט א' מהן והלך לו למקום רחוק גזירה משום כולכם שמא ישמט א' מהם מלחתום הרי הגט בטל ולפיכך אין חותמין עד שיהיו כולם מזומנים לחתום גזירה שמא יחתמוה בשנים מהן ויתנוהו לה ובשני עדים מתחלה אע"פ שאין לחוש לכך שאין נותנין גט חתום בעד א' דפסולא דרבנן הוא ולא שכיח אפ"ה גזרינן להו גזירה משום כולכם וה"ה לג' וי' ולא אמר כולכם שאחד כותב ושנים מהם חותמין אותן השנים מהן שמזדמנין לחתום בגט אין חותם זה עד שיהא חבירו מזומן לחתום עמו וכענין נקיי הדעת שבירושלים שלא היו חותמין אא"כ היו יודעין מי חותם עמהם וחותם כל א' מהם במקומו הראוי לו וההיא דגרסי' בפ' התקבל כולכם כתובו אחד כותב במעמד כולם דוקא כתיבת הגט שהיתה נעשית באדם א' דומיא דהולכה דא' מוליך במעמד כולן אבל בכתב ידי עדים כיון שא"א לגט בלא חתימות כולן אין אנו צריכין למעמד כולן אלא אפי' זה שלא בפני זה ובלבד שיהיו מזומנים לחתום וחותם כל א' וא' במקומו בלא הנחת ריוח ומעתה אין אנו צריכין לדחוק ולפרש הא דגרסי' באידך פירקי' דחתום בי תרי מינייהו ביומיה ואינך מכאן ועד י' ימים שיחתמו האחרונים במעמד הראשונים אלא אפי' שלא בפניהם ואפי' הלכו להם לפי שאין האחרונים בחתימתן צריכים לראשונים כלל אלא הראשונים צריכין לאחרונים שיהו מזומנים בשעת חתימתן כדי שלא ישתמט א' מהם מלחתום כך קבלתי פי' שמועות הללו ומצאתי בתלמוד ירושלמי מעתה אפי' כותי אחר יהא פסול אמר ר' בון בר' חייא תפתר שחתם ישראל בסוף א"ר יוסה אתיא כמ"ד אין עדים חותמין בשטר אלא זה בפני זה ברם כמ"ד עדים חותמין זה שלא בפני זה אפי' חתם ישראל בסוף פסול ואנו אין אנו סומכין על התלמוד ההוא ונראה כי דרך אחרת יש לנו בזה חוץ מתלמודינו ופי' אחר יש לו ולא מענין הנחת ריוח ולא הייתי חושש לכל זה עד שמצאתי בהלכות הרי"ף ז"ל והלכתא אין חותמין אלא זה בפני זה ואע"פ שלא נראה לנו זה הלשון בתלמוד משום ספר בעולם אנו חוששין לדברי הרב ז"ל בזה להחמיר:

כללא דשמעתא דשמות מובהקין ר"א בר' יוסי דברייתא אליבא דר"ש היינו תנא דמתני' אליבא דר"ש ור"ש בין במתני' בין בברייתא אליבא דר"ע קאי דהוא רביה וכוותיה ס"ל מיהא תנא דמתני' מיירי בדינא דשמות מובהקים דרבנן גזרו מובהקין אטו שאין מובהקין והם הכי אמרי בשמעתא דלעיל מיהא איכא בינייהו שמות מובהקין ור"ש לא גזר ואתא ר"א בר"י בברייתא ופריש דינא דשאין מובהקין * דלא כצ"ל (מר לא) פריש במתני' פריש בברייתא והכי קאמר אמר ר"ש לא נחלקו ר"ע וחכמים על כל השטרות העולות בערכאות אע"פ שחותמיהן עובדי כוכבים כשרים חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים פי' שפסולין בשאין מובהקין על מה נחלקו בזמן שנעשו בהדיוט פי' ובשמות מובהקים שר"ע מכשיר אף בגיטי נשים ובעידי מסירה כתנא דמתני' וחכמים פוסלין ור"ש ס"ל כר"ע נמצא עכשיו ר"ש אליבא דר"ע גיטין בשאין מובהקין פסולין אפי' ערכאות ומובהקין כשרין אפי' בהדיוט רשב"ג אומר אף אלו כשרין כלומר אף שמות שאין מובהקין ובהדיוט נמי כשרין ואפי' גיטי נשים מקום שאין ישראל חותמין אבל במקום שישראל חותמין אפי' שמות מובהקין פסולין דגזרינן להו אטו שאין מובהקין והיינו ת"ק דמתני' דפליג על ר' שמעון וכולהו אליבא דר' עקיבא והיינו דמתמיה מקום שאין ישראל חותמין נמי נגזור כלומר כי היכי דגזרינן בשמות מובהקין ומשני שמא בשמא מיחלף: