המאור הגדול על בבא מציעא ז.

איתמר המוכר שדה לחבירו ונמצאת שאינה שלו אמר רב יש לו מעות ויש לו שבח פירוש ואע"פ שלא פירש לו את הכל דאמרינן אחריות טעות סופר הוא אפילו במקח וממכר בין במעות בין בשבח ושמואל אמר מעות יש לו שבח אין לו ואע"ג דלא ס"ל לשמואל אחריות טעות סופר הוא במקח וממכר שאני הכא כיון דנמצאת שאינה שלו ליתנהו לזביניה כלל והויא לה הלואה ובשטרי הלואה אמרי' אחריות טעות סופר הוא וה"מ במעות אבל בשבח לא אמרינן הכי והיינו דאמרינן עלה פירש לו את השבח מהו טעמיה דשמואל משום דלא פירש וכו' ואסיקנא אפילו פירש משום דמיחזי כרבית כיון שקרקע אין לו הוה ליה הלואה ונמצא כנוטל שכר מעותיו וה"ה נמי לפירות דנראה כנוטל שכר מעותיו אלא מהדרינן בגמרא ברישא לאותובי משבח ובמסקנא אותביה מפירות דאינהו נמי כשבח מעותיו דמו ומאי טעמא לא אותביניה מעיקרא ואותביניה לבסוף משום דמעיקרא איכא לאוקומה בנגזל גופיה כגון שגזל שדה מלאה פירות ואכלן בא נגזל לגבות פירות גובה מנכסין בני חורין ולא איירי בלוקח אבל משבח קרקעות איכא לאותוביה דשבח כיון דמחובר בארעא ליכא למימר בא נגזל לגבות והשתא אותביניה מפירושיה דברייתא למתני' דקתני לאכילת פירות כיצד וקס"ד דליכא לאוקמה בנגזל גופיה דא"כ מאי גובה את הקרן מנכסים משועבדים מאי אית ליה לנגזל גבי נכסים משועבדים ואפילו הכי דחאוה רבא ורבה בר רב הונא ורב אשי וכולה סוגיא דשמעתא אע"ג דאליבא דשמואל איתמר גמרינן מיניה לענין דינא דמדשמואל נשמע בה לרב בהכיר בה שאינה שלו ולקחה דאמר רב מעות יש לו שבח אין לו דההיא ודאי כיון דהכיר בה אישתכח דליתנהו לזביני כלל והויא לה כהלואה וכנוטל שכר מעותיו אע"פ שפירש לו את השבח דהא אסקה רבא ופסק הלכתא בפירוש לכולהו כרב ואם פירש * עיין בנ"י לקמן סימן רסג מ"ש בשם הרז"ה יש לו שבח ויש לו קרקע אי נמי קנו מידו אע"פ שהכיר בה יש לו שבח דהא מכל מקום שמא דזביני איכא עלייהו ולא הוה הלואה לגמרי:

ובעל חוב גובה את השבח ולא את הפירות ואע"ג דצריכי לארעא שלא כדברי הרי"ף ז"ל [דפסק היכי דאיתנייהו האידנא מיחברי בארעא גבי להו ב"ח והיינו דאמרי' והא מעשים בכל יום וקא מגבי שמואל אפי' בשבח המגיע לכתפים והם הפירות שהגיעו לבצר ולהנטל על הכתף] ומאי דמגבי שמואל אפילו בשבח המגיע לכתפים לאו פירות שהגיעו לינטל על הכתף דבפירות לא מגבינן כלל ואפי' בשלא הגיעו כ"ש בשהגיעו אלא שבח המגיע לכתפים הוא שבח שהשביח בגופו ובידיו והוא פירוש עמליהון ופירוש שבחיהון הוא שבח שהשביח בממונו ואף זה בכלל שבח המגיע לכתפים שבידי אדם ובכתפיו נעשה השבח בידי הלוקח עצמו אי נמי בידי פועלים ופי' השבח שאין מגיע לכתפים דיקלא ואלים ארעא ואסקא שרטון וכמו שמפורש בבבא בתרא וכך פירש רבינו האי גאון ז"ל אבל פירות כלל כלל לא גבי להו בעל חוב ואם אינן צריכין לקרקע נוטלן הלוקח ואם הם צריכין לקרקע שמין אותן כמה הן יפין ונותן בעל חוב ללוקח וכענין מה ששנינו לענין פירות האשה בכניסתה וביציאתה בכתובת פ' האשה [דף עט.] ומאי דאמרי' התם [דף נ:] במזונות הבת אמר לו רב יוסף הבו לה מתמרי דעל בודיא ואוקימנא דצריכין לדיקלא כה"ג הוא:

וכל דברי הרי"ף ז"ל בזו השמועה אינם נכונים [מה שכתב במימרא הכיר בה שאינו שלו הביאו הרא"ש בסוף סי' ל"ט מה שכתב במתנה הביא בסוף סי' ל"ח] בין מה שכתב בתחלה בין מה שהגיה וכתיבתו והגהתו כל אחת משתיהן מוכחת בטעות חבירתה ודאמר שבח אין לו בהכיר בה שאינה שלו הני מילי בשבח דאתי ממילא אבל בשבח דאתי מחמת הוצאה שקיל ליה מנגזל ליתא כלל וטעות היא בידו דאפילו שבח דמחמת הוצאה לית ליה לנגזל לעולם אלא הוצאה שיש שבח כנגדה וההיא דאמר רבא מה שהשביח מכר ומה שהשביח הוריש לענין גזילת מטלטלין אתמר דגזלן קונה בשינוי ואין זו ראיה לגזילת קרקע דקרקע אינה נגזלת וכן כתב הר"ר אפרים ז"ל ותוכל להבחין כי דברי הרי"ף מעורבבין שהרי הגיה במתנה מסתברא דהאי שבחא דלא טריף ממתנה שבחא דאתי מחמת הוצאה הוא אבל שבחא דממילא טריף ונמצאת השמועה כולה לדבריו מעורבבת הכא איתמר מאי שבח שבח דממילא והכא אתמר מאי שבח שבח דמחמת הוצאה וכל כה"ג לא לשתמיט לישנא דגמרא לפרושי בהדיא אלא ודאי מחוורתא כללא דנקטינן מהא שמעתא דהיכא דמסיק ביה בע"ח במוכר שיעור ארעא ושבחא לא שנא שויה ניהליה אפותיקי ולא שנא לא שויה טריף לה לכולא ארעא ושבח בין דממילא בין דמחמת הוצאה והדר לוקח עליה דמוכר בשבח כולה ובלבד שלא תהא ההוצאה יתירה ממנו וגובה את הקרן מנכסים משועבדין ואת השבח מנכסים בני חורין וה"מ שבח אבל פירות לית ליה לבעל חוב למיגבינהו כלל כדאמרינן שבח אין פירות לא ואם היתה הוצאה מרובה על השבח לא גבי לוקח ממוכר אלא הוצאה שיעור שבח דהא איכא גביה פסידא מעיקרא והיכא דמסיק ביה בעל חוב במוכר שיעור ארעא אבל לא שיעור שבחא ולא שויה ניהליה אפותיקי אי נמי דמסיק ביה שיעור ארעא ומקצת שבח ולא מסיק ביה שיעור כוליה שבח לית ליה לבעל חוב למגבה מההיא ארעא אלא שיעור מאי דמסיק ביה ושארא הוי ללוקח ושקיל ביה גריוא דארעא וה"מ היכא דחזיא ללוקח אי נמי דלא חזיא ליה וקא בעי לה אבל אי לא חזיא ליה ולא קא בעי לה אלא לדמי הוא דקא בעי שקיל להו לדמי מבע"ח כדאמרינן שלשה שמין להם את השבח ומעלין אותם בדמים ואלו הח בע"ח ללוקח וכו' ותניא נמי כל שאילו יחלק ושמו עליו חולקין ואם לאו מעלין אותן בדמים וכי אמרינן בגמרא דיהיב ליה גריוא דארעא כשיעור שבחיה ליפות כחו דלוקח (הוא) דאמרינן ולא להורע כחו היכא דלא חזיא ליה ולא קא בעי ליה ואי שויא ניהליה אפותיקי כיון דמסיק ביה שיעור ארעתא גבי לה לכולה ארעא: