המאור הגדול על בבא מציעא ד.

חיישינן שמא מלוה ישנה יש לו עליו וא"ת א"כ נטעון ולימא הכי והכי אית לי גביה בפי' ואמטול הכי תפיסנא ליה ונ"ל מזה שאם היה טוען כך בפי' לא היה נאמן לתקוף בטלית של חבירו ולהכי מיערם איערומי ואמר כולה שלי ומיהא שמעי' שאין לו לאדם לתפוס בשל חבירו במה שהוא ברשות חבירו לטעון ולומר כך וכך יש לי עליו ואפילו בפקדון דאיתיה גביה דפקדון נמי ברשותא דמארי' מחית והנהו עיזי דאכלו חושלא בנהרדעא לאו מרשות חבירו תפשן אלא ברשות הניזק במקום שאכלו בו ולפיכך היה יכול לטעון עד כדי דמיהן וכן ההוא דחבל סכינא דאשכבתא מחברי' מודה במקצת היה חבירו ולפי' היה זה נאמן עד כדי דמיו שמתוך שיכול זה לתפשו באותו מקצת שמודה בו חבירו יכול לטעון עד כדי דמיו כי ההיא דתניא אומן אומר שתים קצצת לי והלה אומר לא קצצתי אלא אחת כל זמן שהטלית ביד אומן על בעה"ב להביא ראיה וכן דן הרב רבינו משה ז"ל ומה שהקשה לו אבא מרי נר"ו מדקתני בתוספתא מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי או יש לי בידך במנה כסות במנה כלים פטור לאו קושיא הוא דהתם אין הכסות והכלים ברשות התופס אלא המנה הוא שברשותו וי"ל מלוה הוא דקיימא ברשותיה ולפיכך נאמן אבל בפקדון אינו נאמן: