המאור הגדול על בבא מציעא א.

מקח וממכר ניחזי זוזי ממאן נקט ליתיה לפי' הרי"ף ז"ל בהלכותיו ולא לפי' הרב ר' יוסף הלוי ן' מיגש ז"ל במגלת סתריו ולא הוצרכנו להאריך בראיות במה שיש עליהן מן הקושיות לפי שהן מפורסמות וגלויות אלא הכי פירושא לאו מכלל דאי ידע מהימן כבי תרי אלא מהימן כעד א' וי"ל במקום דאיכא שבועה דאורייתא לא תיקון רבנן שבועת תקנת חכמים במשנתנו כדאמרינן לסומכוס מודה סומכוס היכא דאיכא שבועה דאורייתא בעבדא דקטעה לידו כדרבא אף כאן אלו היה עד א' מי שהיה העד כנגדו היה נשבע שבועה דאורייתא ונוטל מחצה ומי שהעד עמו נוטל מחצה בלא שבועה דקא מסייעא ליה עד א' וכדאמרי' לענין סלעין דינרין משום דמסייעא ליה שטרא סיוע בעלמא ואע"ג דלאו סהדותא מעלייתא היא שאין השטר מעיד שתים ולא שלש אלא סיועי בעלמא הוא אף כאן שעדות העד אחד כדברי אחד מהם הוא שנוטל בלא שבועה כלל וחבירו נוטל בשבועה דאורייתא:

וליתיה נמי לפי' רבינו שלמה ז"ל שפי' וניחזי זוזי דמאן נקט בקידושין אאין מקחו בידו אלא אבזמן שמקחו בידו קאי ולא גרסינן התם בקדושין ולא ידע:

[דף ד ע"א] מה להצד השוה שבהן שכן לא הוחזק כפרן והאמר רב אידי בר אבין הכופר במלוה כשר לעדות ואיכא דקשיא ליה הא דאמרי' לקמן אמר רבה בר בר חנא אמר ר' יוחנן מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי והעדים מעידים אותו שיש לו וחזר ואמר פרעתי הוחזק כפרן לאותו ממון ולא אמרי' אישתמוטי קא מישתמיט ליה ואיכא דמוקי לה לההיא בפקדון ולא מסתברא דסתם ואמר פרעתי על מלוה משמע אלא י"ל למה שהעדים מעידין הוא שהוחזק כפרן והיינו דאמדינן לאותו ממון אבל מה שכפר חוץ מהעדות עדים לא הוחזק כפרן ומאן דקא פריך הוה סבר שהוחזק כפרן ואפילו על השאר והוא מה שכפר חוץ מהעדות עדים ומשום הכי הוא פריך תאמר בעדים שהוחזק כפרן למה שכפר על השאר ונמצא חשוד והחשוד אינו נשבע והיינו דמהדרינן ואמרי' ומי הוחזק כפרן למה שכפר על השאר והאמר ר' אידי בר אבין וכו' אלמא במה שכפר אמרינן אשתמוטי משתמיט ליה ואינו חשוד בכך לא על ממון ולא על שבועה ואע"פ שהוחזק כפרן לאותו ממון שבאו העדים והעידו עליו והיינו על החמשים שאינו נאמן לומר שוב פרעתי אלא בעדים כיון שאינו חשוד להיות כפרן על השאר כ"ש שיש עלינו לחייבו שבועה על השאר והכי סלקא שמעתא שפיר ומסתברא דליתא למאי דאמר רבינו סעדיה גאון ז"ל בחבור שטרות בהוחזק כפרן שכנגדו נשבע ונוטל דהא אינו חשוד על השבועה ולא על ממון אחר ואין זה מן הנשבעין ונוטלין המנויין במשנתנו אלא שכנגדו חשוד על השבועה והאי מסתברא דכשנגדו שקיל בלא שבועה:

הילך נמי כמודה במקצת הטענה דמי ותנא תונא שנים אוחזין בטלית וכו' ואיכא דקשיא ליה מ"ט לא אקשי ליה מי דמי כדאקשי לדרב חייא קמייתא ותירץ הרב ר' אברהם בשם הרב ר' יצחק בן מרן לוי ז"ל אילו היכא דאמר ליה חד לחבריה שקיל מנאתך בלא שבועה אפ"ה משתבע אידך וכו' כדאיתא בפירושיו וזה התירוץ לא נ"ל כי אע"פ שהדין כך הוא אין זו הוכחה דהא איכא למימר עלה היא גופה מנא לך וכל מקום שלא נשנה בלשון ההוכחה בפי' במשנתנו יש לבעל דין פתחון פה לחלוק ואין זו הוכחה ואפילו היא עיקר אלא כך נדאה לי פירושה הילך נמי כמודה במקצת דמי ולא אמרי' כמאן דנקיט להו בידיה דמי ואע"פ שמזומנין לתת ודלא כרב ששת דאי ס"ד כרב ששת וכיון שמזומנין לתת כמאן דנקיט להו דמי והא מתני' דשנים אוחזין שהם מזומנין לחלוק ואנן סהדי דמאי דתפיס הילך הוא ולא הילך דהודאה קאמרי' דהא ודאי לא קא מודה חד מינייהו לחברי' כלל אלא הילך דהזמנת הלוקח קאמרינן אי ס"ד כיון דמזומנין לחלוק כמאן דפליגי דמו א"כ ליכא שבועה כלל דהא ודאי פשיטא לן דאילו פלגואה עד דאתי לקמן תו לא משביעינן להו אלא אמרי' המוציא מחבירו עליו הראיה וכי היכי דהכא לא אמרי' הילך דמזומנין לחלוק כמאן דפליגי דמי הם ה"נ במודה מקצת לא אמרי' הילך שמזומנין לתת כמאן דנקיט להו דמי והיינו דאמרי' ותנא תונא ולאו למימרא שיהא דין משנתנו דין מודה מקצת ומש"ה לא מקשינן עליה מי דמי כדאקשי' לדר' חייא קמייתא ודאמרינן אי אמרת בשלמא הילך מדאורייתא חייב מתקני רבנן שבועה כעין דאוריי' לאו למימרא שיהא בדין משנתנו שום זכר להודאה במקצת אלא מאי כעין דאוריי' דלא אמרי' הילך כמאן דפליגי דמי כעין דאורייתא ולא אמרי' הילך כמאן דנקט להו דמי וזה פי' יפה: