המאור הגדול על בבא מציעא מו

[דף עה ע"ב] פיסקא השוכר את האומנין וחזרו זה בזה עד שלא התחילו במלאכה אין להם זה על זה אלא תרעומת בדבר שאינו אבד ובדבר אבד שוכר עליהן או מטען עד כדי שכרן בשלא באה חבילה לידו ועד ארבעים וחמשים זוז בשבאה חבילת הפועל ליד בעה"ב כדרך כל פועלים שמקדימין כליהם וה"מ מקום שאין שם אדם אבל אם מוצא פועלים לשכור אומר לו צא ושכור מאלו ואין לו עליהם אלא תרעומת אע"פ שהוא דבר האבד בד"א שלא הלכו חמרין אבל הלכו חמרין ולא מצאו תבואה או פועלים ומצאו שדה לחה נותן להם שכרם משלם כפועל בטל וה"ה להיכא שהתחילו במלאכה בשכיר יום ומאי דאמרינן הלכו פועלים ומצאו שדה לחה נותן להם שכרם משלם ה"מ בשלא סיירה לארעיה מדאורתא אבל אם סייריה לארעיה מדאורתא וירדו גשמים ומצאו שדה לחה אין להם כלום ואם חזרו בהם פועלים אחר שהתחילו במלאכה ובשכירות יום נותן להם שכרם כפי מה שעשו מן היום והיינו דאמרי' פועל יכול לחזור בו אפי' בחצי היום והוא שלא יהא דבר האבד אבל בדבר האבד שוכר עליהם או מטען והוא שלא היה אנוס ואם היה אנוס נותן לו שכר כפי שכירתו ואם קבלן הוא כפי קבלנותו וכל זה שאמרנו בחזרה בשכירות אבל בקבלנות אם חזר זה בזה עד שלא התחילו במלאכה דינו כמו שפירשנו בשכירות ואם התחילו במלאכה חזרו בהם פועלים ידם על התחתונה ושמין להם את מה שעתיד לעשות כר' דוסא וזו היא בבא תניינא דמתני' השוכר את האומנין וחזרו בהם וכו' ואם חזר בהם בעל הבית יד בעה"ב על התחתונה ויד פועל על העליונה ושמין להם מה שעשו יפה ששה דינרין נותן להם סלע דמעיקרא הכי אוזילו גביה או יגמרו מלאכתן ויטלו שתי סלעים וכו' והיכא דאטעו פועלים אהדדי דאמר ליה בעל הבית זיל אוגר לי בארבעה וכו' דינו כמו שפירש הרי"ף ז"ל: