המאור הגדול על בבא מציעא טו

הלכה כרבי טרפון בדמי אבידה כתב ה"ר אפרים ז"ל איכא למיבעי הכא מכדי קי"ל דהלכתא כר"ט דאמר בדמי אבידה ישתמש בהן ולפיכך אם אבדו חייב באחריותן ואפילו נאנסו קודם שישתמש בהו אמאי קאמר רב נחמן במפקיד מעות אצל חבירו נאנסו לא והא שרי ליה רבנן לאשתמושי בהו דומיא דדמי אבידה מ"ש הכא דהוי שואל ומ"ש הכא דלא הוי שואל עד דמשתמש בהו וחזינא לרבוותא ז"ל ולרישי מתיבתא נמי בהאי פירוקא דלא מסתברי ואיכא מנייהו מאן דחזא להאי קושיא וקא דחי לה לדרב נחמן ופסק הלכתא כרב הונא משום דדמיא לדר"מ ואנן עיינינן בה ואנהרו לן מן שמיא פירוקא דלא למדחיה לר"ג דלא דמיין להדדי ולא קשיא חד על חברתה דהתם לגבי דמי אבידה אבידה גופיה מעידנא דאשבחה שומר שכר הוה עלה כרב יוסף וקאמרינן נמי דמתהני פרוטה דרב יוסף אע"ג דלא מתהני מינה כלום כי קא מזבן לה וה"ל אהניתא מינח נפק ליה משומר שכר והדר ליה שואל אבל פקדון כיון דשומר חנם הוא עליה בדליכא הנאה כי הוי זוזי דאית בהו הנאה [לא] מפקינן ליה מתורת שומר חנם למהוי שואל אלא משומר חנם לשומר שכר ומש"ש לשואל אלו דברי הרב זה ז"ל ונראין דבריו: