המאור הגדול על בבא קמא מא.

[דף קיד ע"א] תנא ומחזיר לבעלים הראשונים דייקינן האי פירושא מדקתני ומחזיר ולא קתני מחזיר ש"מ דלא פליג אמתני' אלא אוסיפו הוא דקא מוסיף כלומר ואם יש בו מותר יחזיר לבעלים אראשונים דכיון דבטעות אתא לידיה לא הוי שנוי רשות גמור והיינו דאמרי' מ"ט יאוש כדי לא קני ובאיסורא אתא לידיה וה"ל לגביה ההוא מותר ידו כיד המוכס כיון דבטעות נתנוהו לו וליה הלכתא הכי אלא יאוש ושנוי רשות הוי וקנה הכל ואפי' המותר ואם להחזיר במדת חסידות מחזיר לבעלים הראשונים דהכין אסיקנא בלישנא בתרא ומתני' כפשוטא מסייעא להדין לישנא בתרא והרי"ף ז"ל השמיט כל זה ולא הזכיר מזה כלום וכללא דקי"ל ביאוש דיאוש כדי לא קני כדפסיק הרי"ף כר"נ ור' יוחנן דאמרי חיובי בין לפני יאוש בין לאחר יאוש ושנוי מעשה גמור אפי' בלא יאוש קני כדקי"ל בהגוזל עצים ועשאן כלים צמר ועשאן בגדים אי נמי כדתנן לא הספיק ליתנו לו עד שצבעו פטור מי' איכא לאפלוגי בין שגוי החוזר לברייתו לשנוי שאינו חוזר לברייתו וכמו שפירשנו דינו בגזלן ויאוש ושנוי מעשה כל דהו קני בעורות של גנב לרבנן ושל גזלן לר"ש אי נמי של גנב ושל גזלן לרבי דאמר נגב הרי הוא כגזלן וקי"ל כגזלן דר"ש ככולהו ויאוש ושנוי מעשה כל דהו קנה כשנוי שאינו חוזר לברייתו בדאוקימנא כגון שקצען ואע"פ שעוצבה אינה צריכה קצוע כיון דאיכא שנוי השם בהדי יאוש קני דמעיקרא משכא והשתא אברזין ולפיכך הגנב והגזלן והאנס הקדשן הקדש ותרומתן תרומה ומעשרותיהן מעשר דאיכא יאוש ושנוי השם דמעיקרא כשורא והשתא טללא כיון דשנוי החוזר לברייתו הוא לא קני בשנוי השם ויאוש ושנוי רשות דברי הכל קנה אבל שנוי רשות ויאוש כגון שנתיאשו הבעלים בלוקח לא קני וכדפריש רב זביד אליבא דר' יוחנן בפירקין דהגוזל זוטא בגנב ומכר ואח"כ הוכר הגנב דרב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן ואע"ג דאוקמא רב פפא במלתא אוחרי דרב זביד אליבא דר' יוחנן לא מדחיא וקי"ל כוותיה דמר בדוכתיה וכוותיה דמר בדוכתיה ולא קי"ל כרבי דאמר גנב הרי הוא כגזלן ובכלהו סתמא הוי יאוש וקני אלא כרבנן דפליגי עליה דר"ש קי"ל דסתם גנבה יאוש בעלים הוא ולא ביאוש כדי אלא ביאוש ושנוי השם שאינו חוזר לברייתו כדאמרי' לעיל בעורות של גנב וגזלן אי נמי בהקדש אי נמי ביאוש ושנוי רשות וכן במאי דמתני לה רבי לר"ש ברבי לא דבר שיש בו אחריות נכסים אלא אפי' פרה וכו' בההיא נמי לא קי"ל כוותיה משום דר' ס"ל רשות יורש כרשות לוקח דמי כסברא דרמי בר חמא ורחאוה רבא ורב חסדא וכדתני ר' הושעיא קי"ל דכל גזילה קיימת יורשין חייבין וסמך עלה רבא דהוה בתרא ותירצה למתני' כוותיה:

ה"ג בפירקין דהגוזל זוטא תנן התם עורות של בעה"ב וכו' אמר עולא מחלוקת בסתמא אבל בידוע יאוש קני ול"ג יאוש כדי אלא פירושו יאוש בדבר הצריך עמו או שנוי השם שאינו חוזר לברייתו כגון עורות שקצען דמעיקרא משכא והשתא אברזין או יאוש ושנוי רשות ולפום הכי לא קשיא דעולא אדעולא דאמרי' בפ' מרובה מנין ליאוש שאינו קונה דכתיב והבאתם גזול וכו' ואע"ג דאמרי' הקדשן הקדש התם בקדשי דמים ומדרבנן הכא בקדשי הגוף ומדאורייתא ורבא אמר אף בידוע מחלוקת דס"ל לרבא דאפי' שמעיניה בפי' דאייאוש לא הוי יאוש גמור מלבד בגזלן לרבנן ובגנב לר"ש וסוגיין כעולא דפלוגתא דרב חסדא ודרבא ורמי בר חמא בריש פירקין בדעולא שייכן ולא כרבא ומאי דאמרי' דקי"ל כרבנן דאמרי סתם גניבה הוי יאוש ה"מ בגנב ישראל אבל בגנב כותי דדייני בגיואתי בסתמא לא הוי יאוש עד דשמעיניה דמיאש כדתנן המציל מן הגייס ומן הנהר ומן הלסטים אם נתיאשו הבעלים הרי אלו שלו ואוקימנא בלסטים כותים אבל בלסטים ישראל תנן נטלו מוכסין את חמורו וכו' עד מפני שהבעלים מתיאשים מהם כלומר דמסתמא הוי יאוש ושנוי רשות בהדי יאוש דקמי קני ומהכא שמעינן דבמתנה נמי הוי שנוי רשות כי היכי דבלוקח הוי שנוי רשות אבל רשות יורש לא הוי שנוי רשות וסוגיא דשמעתא מוכס היינו גזלן לסטים היינו גנב ולפום הכי אוקימנא כרבי דאמר גנב הרי הוא כגזלן ולא קי"ל כוותיה: