המאור הגדול על בבא קמא כח.

[דף עא ע"א] והא דפליגי רב אחא ורבינא במעשה שבת אליבא דר' יוחנן הסנדלר הוא ושמעתא מוכחא הכי בהדיא הלכך מה שהביא ראיה ממנה הרי"ף ז"ל בשבת פרק כירה טעותא היא וליכא למיסמך עלה:

[דף עב ע"ב] איתמר עד זומם וכו' תנן גנב על פי שנים וטבח ומכר על פיהם וכו' מאי לאו שהעידו על הגניבה וחזרו והעידו על הטביחה פי' כגון שהעידו ביום ראשון שגנב וחזרו והעידו ביום שני שטבח ומכר ואע"פ שהעידו שביום א' ובשעה אחת נגב וטבח מאחר שהם חלקו את עדותן בשני ימים העידו וחזרו והעידו והוזמו על הגניבה ביום שלישי וחזרו והוזמו על הטביחה ביום רביעי ולאו דוקא הוזמו וחזרו והוזמו אלא לרווחא דמלתא דאי נמי העיד על הגניבה שהיתה ביום ראשון ועל הטביחה שהיתה ביום שני משכחת לה שהוזמו וחזרו והוזמו וה"ה אם העידו שביום אחד ובשעה אחת גנב וטבח אלא שהם חלקו את עדותן בשני ימים משכחת לה נמי שהוזמו על זה ועל זה בבת אחת ואי ס"ד למפרע הוא נפסל משעת העדות כיון דאיתזמו להו אגנבה איגלו מילתא דכי אסהידו אטביחה פסילין לעדות הוו ולאו בני עדות נינהו בההיא שעתא ואין אני קורא בהם ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו אמאי משלמי אטביחה אמר ליה הב"ע כגון שהוזמו על הטביחה תחלה ואקשינן סוף סוף כי הדדי מיתזמו אגנבה תיגלי מילתא למפרע וכו' והלכתא שהעידו בבת אחת שביום אחד ובשעה אחת העידו על הגניבה ועל הטביחה אף על פי שהעידו שנגב ביום אחד וטבח ביום אחר מכל מקום עדותן בבת אחת ובתוך כדי דבור היתה על הגניבה ועל הטביחה ותוך כדי דבור כדבור דמי וכשהעירו על הטביחה כשרים לערות היו ואני קורא בהם ועשיתם לו כאשר זמם ואע"פ שהוזמו וחזרו והוזמו לא איכפת לן דאי הוזמו על הטביחה תחלה ניחא ואי נמי הוזמו על הטביחה לא קשיא דאע"ג דלא סבירא ליה לאביי הכחשה תחלת הזמה היא ומכי הוזמו על הגנבה הוו להו לגבי טביחה מוכחשין לפי שאם אין גניבה אין טביחה ואין מכירה יש לומר הני מילי כשהעידו וחזרו והעידו כדאמרינן לקמן במאי דקא מסייע ליה רב אידי בר אבין לרבה והתם אוקימנא כשהיזמו על הטביחה תחלה לרווחא דמלתא דאי נמי סבירא ליה רבה כרבא דאמר מכאן ולהבא הוא נפסל ומוקים לה למתניתין בשהעידו וחזרו והעידו איכא לאוקמא בשהוזמו על הטביחה תחלה אבל לאוקמתא דמוקמינן לה השתא לאביי דאמר למפרע הוא נפסל כגון שהעידו בבת אחת אפילו הוזמו על הגנבה תחלה וחזרו והוזמו על הטביחה כולה הזמה אריכתא היא של עדות בת אחת היא באה וזה הפי' נכון ומדוקדק אי נמי יש לומר דלא פליג אביי עליה דרבא דאמר הכחשה תחלת הזמה היא ואע"ג דדחי ליה לסייעתיה מברייתא לקמן ומוקים לה בדאפכינהו ואזמינהו דחיה בעלמא היא בדרך אפשר דלא שמעי' ליה ממימדא דפליג עליה בהדיא אלא בתלמיד היושב לפני רבו דמהדר אפירכי וקושיי והוויי להגדיל תורה וראיתי לרב ר' אברהם פי' בלשון הזה והלכתא דהעידו בבת אחת כשהעידו בשני בשבת העדים הראשונים כן העידו מעידני באיש פלוני שננב וטבח אתמול יום ראשון בשעה ראשונה ובודאי בשהזימו המזימים אמרו להם והלא יום ראשון עמנו הייתם והעדות של ההזמה היתה בבת אחת ואינו יודע ולא מבין טעמו של הרב בפי' הזה ועוד שלדבריו אין זה דומה למאי דאמרי לקמן בעדות א' בבת אחת דהא אמרינן התם אטביחה דאיתזום איתזום אגניבה דלא איתזום לא איתזום ודאמרינן לקמן אמר רבה עדים שהוכחשו ולבסוף הוזמו נהרגין הכחשה תחלת הזמה היא אלא שלא נגמרה:

[דף עג ע"ב] אמר רבא מנא אמינא לה וכו' אמר ליה אביי לא דאפכינהו ואזמינהו אני קבלתי פירושה בשתי כתות ובדאפכינהו עדי העבד שבאו באחרונה לעדי הרב שבאו בתחלה ואיזומינהו וכשעיינתי בדקדוקה לא נראה לי הפי' הזה דמכל מקום קשיא שהרי הרב אומר כן למה ליה לרב דאמר הכי אבל נ"ל פירושה בשלש כתות וכמסקנא דשמעתא ובאו עדי העבד תחלה וסוף ועדי הרב באמצע יכיון דאפכינהו מציעאי לקמאי ואזמינהו דבטלה לה הכחשה דקא מכחשי קמאי למציעאי לפיכך כשכאה גם הכת השלישי והזימו לאלו האמצעים משלמים דמי עין לעבד אבל לעדים קמאי לא משלמי ולא מירי שאם העידו זו הכת האמצעיים על הראשונה בהפיכה ובהזמה בשתי עדיות בזו אחר זו כיון דאיתזמו להו אהפיכה איגלי מילתא דאהזמה פסולין היו ואביי לטעמיה דאמר למפרע הוא נפסל ואם העידו בבת אחת בהפיכה ובהזמה משכחת לה כגון דאיתזום אהפיכה ולא איתזום אהזמה וממילא איפסילו להו וקמה לה סהדותא בקמאין ומשום הכי לא משלמי מציעאי לקמאי דהא לא איתזום אהזמה אבל לעבד משלמים דמי עין דהא איתזום אהפיכה ממאי מדסיפא במיפך והזמה ובשתי כתות רישא נמי במיפך בשלש כתות דלא סגיא בציר מהכי מדקתני שהרי הרב אומר כן אבל סיפא בשתי כתות סגיא דהא עבדא בכל דהו ניחא ליה דקתני סיפא מעידנו באיש פלוני וכו' היכי דמי אלימא דלא קא מודו בחבלה כלל כולי עבד לרב בעי לשלומי ואי קשיא לך דלמא לעולם אימא לך דלא קא מודו בחבלה וכגון דאסהידו קמאי בשתי עדיות בזו אחד זו הפיל את שנו וסימא את עינו ואיתזום אסהדותא בתרייתא ולא איתזום אקמייתא יש להשיב לך אי הכי רישא נמי דאיתזום אבתרייתא ולא איתזום אקמייתא אמאי משלמין דמי עין לעבד אלא לאו דאיתזום לגמרי ה"נ דאיתזום לגמרי ואידי ואידי במיפך והזמה אלא דרישא בג' כתות וסיפא בב' כתות ה"ד אי דקא מאחרי אחורי וכו' פי' ואסיפא הוא דיכול לאקשויי הכין אבל ארישא לא דהא כיון דאתו קמאי גברא הדחיובא הוה ואי קשיא לך מ"ט לא מוקי לה אביי מדרישא בג' כתות סיפא בג' כתות כי היכי דלא נצטריך לן לדקדוקי בסיפא בין דקא מקדמי אקדומי בין דקא מאחרי אחורי דומיא דרישא דלא מצריך לן האי דקדוקא יש להשיב היינו טעמא דלא איקמא הכא דבשלמא השתא מפיק רישא מפשטה ומוקים לה בג' כתות לאוקמה כעין סיפא במיפך והזמה וקמה לה סיפא כפשטה בב' כתות דלא סגיא בציר מהכי אבל אי הוה מוקים לה אידי ואידי בג' כתות נפקא בה כולה ברייתא רישא וסיפא מפשוטא וכה"ג לא משתמיט תנא מלפרושי ולמתנא בהדיא ג' כתות א"ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי דוקיא דרבא מהיכא אילימא מרישא ורישא מי קא מתכחשי מציעאי כיון דלא מיתזמי סהדותא כוותייהו קיימא דדינא כוותייהו ופסקי' דיש בכלל מאתים מנה קמאי הוא דקא מתכחשי מציעאי לא מתכחשי: