המאור הגדול על בבא קמא כז:

[דף ע ע"א] מה שכתב הרב ר' אברהם ז"ל והאריך באורכתא כמו שכתוב בפירושיו לא נ"ל אלא נ"ל דרב אשי חולק הוא על נהרדעי והלכתא כוותיה דשליחא שויא הלכך לא בעיא זיל דון וזכי ואפיק לנפשך ואפ"ה לא מצי למימר ליה היאך לאו בעל דברים דידי את דשלוחו של אדם כמותו הלכך ל"ש דכפריה ול"ש דלא כפריה כתבינן ולא קשיא אדר' יוחנן דאמר גזל ולא נתיאשו הבעלים וכו' דכיון דשליחא שויא אישתכח דהאי טעמא לחוד והאי טעמא לחוד כללא דמלתא כר' יוחנן קי"ל בדוכתיה וכרב אשי בדוכתיה וליתא לנהרדעי כלל וזה יותר נראה ממה שפסק הרי"ף ז"ל:

וכן מה שכתב בשמעתא דשתי שערות בב"ב [עי' בפ' ח"ה] דטעמא דמלתא משום דעדות שערה אחת לא הוי עדות למידי אף ההיא תירוצא נמי לאו דסמכא הוא דהא ס"ד למימר לימא מתני' דלא כר"ע אלא כרבנן וא"כ אף כרבנן לא אתיא מתני' דהא עדות טביחה לאו עדות הוא למידי הלכך מסתברא לתרוצי דשניא עדות התלויה בשני זמנים מעדות התלויה בזמן אחד שכל עדות התלויה בזמן א' כיון שהיה יכול לראות זה בשעה שראה זה ולא ראה לא מצטרפי ותו לא מידי והא דאמרי' ומיהו לא מודה ר"ע בשנים אומרים קידש וב' אומרים בעל פי' בעל לשם נישואין והוא יורשה ומיטמא לה והר"ר שלמה ז"ל פי' קידש ראובן ובעל שמעון ולא מסתברא כוותיה מדקא מדמיא ליה לשנים אומרים נגב ושנים אומרים טבח והא דתנן גנב וטבח ביוה"כ וכו' וגמ' דעלה מצאתיה משובשת בס' הרי"ף ז"ל והיא כתיבה על אפניה בסוף הספר הזה עם שאר מקומות חסרים שנמצאו בהלכות: