המאור הגדול על בבא קמא יח.

אנן ידי עניים אנן וכבר זכו ביה עניים הרבה כתב בזה הרב ז"ל ולא נראו לי דבריו אלא דברי רבינו חננאל ז"ל ועוד כתב בזה רבינו האי גאון ז"ל ומה שהביא הרב אלפסי ז"ל סיוע לדבריו גזל ולא נתיאשו הבעלים שניהם אין יכולין להקדיש זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו לא זו הדרך ולא זו העיר דלא אמרי' אינו ברשותו בדבר שאינו מסרב הלה ליתנו לו שאם אתה אומר כן אפי' מעמד שלשתן לא היה מועיל לו בהקדש וק"ו להדיוט וההיא דגנב והקדיש ואח"כ טבח ומכר דאוקימנא בפ' מרובה בשעמד בדין בהכי נמי מתוקמא במסרב הלה ליתנו לו והדברים מוכיחין כן שהרי טבחו ומכרו ובמסקנא אמרי' התם דאמרו ליה חייב אתה ליתן לו דלא פסקו בי דינא למלתיה וה"ל גנב וזו היא התשובה לרבינו האי גאון ז"ל ודשאלתון אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט כיצד שור זה הקדש ובית זה הקדש וכו' ה"ה לעניים דקני באמירה כגון שאמר בית זה לעניים או חפץ זה לעניים או דלמא לא קנו אלא במשיכה וחליפין בשאר כ"ע וכדאמרי' לענין ההוא גברא דתקע ליה לחבריה וכו' ואמר להו רב יוסף כבר זכו עניים ואע"ג דליבא עניים הכא אנן יד עניים אנן טעמא דזכו להו כי דינא דהוי להו כיד עניים הא לאו הכי לא עוד מעשה בר"נ ור"א ור' יהושע שהיו באים בספינה וכו' עד עשור שאני עתיד למוד נתון לעקיבא בן יוסף כדי שיזכה בו לעניים ומקומן מושכר לו אס"ד קנו עניים באמירה לימא ליה לאגורי' ואם תמצא לומר לא קנו באמירה קשיא לן ההיא מתני' דת"ר מוצא שפתיך זו מצות עשה ומפרש בה בפיך זו צדקה ועוד אמרי' התם צדקה הרי היא כגדר לבל תאחר מכלל דשויא להקדש ואי איכא למימר כי קאמרי לא קנו עניים באמירתא גרידתא אבל כי יהיב לעניים מידי ואמר בלשון נדר או בלשון הקדש ה"נ דקנו או דלמא טעמא אחרינא יליף מרנא הכין חזינא דבענין איחיובי נודר בצדקה מאלתר דאמר הרי הוא מטבע זה לצדקה אחייליה להנפוקי בצדקה ומאלתר דאמר יש עלי צדקה כך וכך אחייב ליה במה שאמר בפיו זמן כדאתי עני לידיה ואית בידיה למיהב ליה ולא יהב עובר משום בל תאחר דאמר רבא וצדקה מחייב עלה לאלתר מ"ט דהא קיימי עניים ודאמר צדקה הרי היא כנדר לבל תאחר וכלהו נדרי בדבור פה בלחוד אינון אבל האי נודר אי אתי למיהדר ביה בעון קאי וב"ד לא מצו למעבד ליה מדעם ולא עניים אית להון בהדיה עסק דברים וכד זכי פרנס לעניים כגון ר"ע דזכה לעניים וכדאמר רב יוסף אנן יד עניים אנן אי אתי למיהדר ביה לא משגחינן ביה ובי דינא מתפשין לההוא מדעם לעניים ולית בהא מלתא דבר אחר ורבינו חננאל ז"ל כתב בפירושו הכי כהאי עוברא אמר הואיל ופלגי דזוזא הוא לא בעינא ליה ליתבי לעניים הדר אמר ליתביה לי איזיל איברי ביה נפשאי וכו' האי גברא לאו איחרוטי הוא דאיחרט והדר ביה מדלא קאמר הדדי בי אלא קאמר ליתביה השתא לדידי איזיל אברי ביה נפשאי ובתר הכי יהיבנא אנא סלע מדידי ואמר ליה רב יוסף אנן יד עניים אנן וכיון דאמרת ליתבי לעניים כאילו אמרת מנה לי בידך תנהו לפלוני במעמד שלשתן קנה ותוב לית לך רשותא לשנותה משבאה ליד גבאי וזכו ביה עניים ותוב לית לך למישקליה השתא ולא הדורי בתר הכי שמעינן מינה דעניים כיתומים נינהו מדפשטינן ר"ג ובית דינו אביהן של יתומים אלו דברי רבינו האי גאון ז"ל ור"ח ז"ל ושמעינן מדברי רבינו האי גאון ז"ל דמאי דאמרי' התם שממשכנין על הקופה אפי' בע"ש לא אמרו אלא בדבר שהוא תנאי בני העיר ותקנתם כדקתני התס רשאין בני העיר לעשות קופה תמחוי ותמחוי קופה וכו' עד ולהסיע על קצתן וכן מאי דאמרי' אכפייה רבא לרב נתן בר אמי ואפיק מיניה ת' זוזי לצדקה עשוי הוא שעשהו וכפאו עד שאמר רוצה אני אבל ליטול ממנו בעל כרחו בדלא אמר רוצה אני אין לו לב"ד לעשות כן דאפי' אם נודר כדאתי למיהדר ביה מיקם הוא דקאי בעון אבל לב"ד לית ליה למיעבד ביה ולא מדעם כדברי רבינו האי גאון ז"ל: