המאור הגדול על בבא קמא יד

אמר רבא ראשון חייב בנזקי שני בין בנזקי גופו ופי גופו דשני בין בנזקי ממונא דשני פי' לפי שהוא חשוב כאדם המזיק וחייב בין בנזקי אדם בין בנזקי כלים וכולן שהוזקו (אפי') מגופו של ראשון לשמואל ולרב אפי' ממונו כיון דבשעת נפילה הוא ההיזק וסבירא לן נתקל פושע כר"מ נמצא שאדם הוא המזיק וחייב וכדפדשי' במימרא דאביי דלעיל דאמר בתרתי פליני שני חייב בנזקי שלישי בנזקי גופו דשלישי אבל לא בנזקי ממונו משום דה"ל בור ממ"נ אי נתקל פושע הוא וה"ל אדם שני נמי ליחייב אי נתקל לאו פושע הוא ומשום דהיה לו לעמוד קא מחייבת ליה כרבנן וסבירא לך דכל כי האי גוונא קלשא ליה תורת הזיקו וחזרה לה להיות בור ראשון נמי ליפטר ראשון ודאי פושע הוא שהרי נתקל בולא כלום ואליבא דד"מ הא אמרי' ולפיכך הוא אדם וחייב כדפרישנא לעיל בין בנוף בין בממון בין דניזק בין דמזיק דשעת נפילה הוא שני לאו פושע הוא אלא אנוס שהרי בחבירו נתקל הלכך אגופו מחייב גוף בגוף דה"ל לעמוד ולא עמד וקלש חיובו וחזר להיות בור אממונו פטור פי' אממונו דשלישי ואפי' בגוף שני דשמואל דאמר כל תקלה בור הוא וה"ל בור ולא מצינו בור שחייב את הכלים מיתיבי כלן חייבים על נזקי גופן של הנזקים ופטורין על נזקי ממונן של הנזקין דכולם בור הן חשובין ושנינן כולם הנזקין כלומר משני ואילך האי מאי וכו' אלא אמר רבא ראשון חייב בנזקי שני בין כי איתזק בגופו דראשון בין איתזק מממונו דראשון ולעולם כדאמרי' ראשון ודאי פושע הוא ולא שני מיהו אע"ג דה"ל פושע אין זה חשוב אדם אלא בור כיון דלאו מכחו קא אזיל הנזק אלא תקלה הוא שנתקל האחד בו ה"ל ראשון הוא עצמו בור וממונו בור כמפקיר נזקיו בפשיעה וחייב בנזקי שני בנזקי גופו גוף דאיתזק מגוף וגוף מממון אבל לא ממון אפי' מנוף דכל תקלה בור הוא כשמואל וכ"ש מממון ושני חייב בנזקי שלישי כי איתזק מגופו דשני גוף מגוף דה"ל בור משום דה"ל לעמוד אבל לא כי איתזק מממונו אפי' נוף מממון דשני דאנוס הוא כדאמרי' ומפקיר נזקיו באונס פטור והיינו דאמרי משום דא"ל האי בירא לאו אנא כריתיה כלומר דאנוס הוא והכל גרמא דראשון הוא ורבא כר"מ בנתקל פושע וכשמואל בכל תקלה בור הוא אמרה לשמעתיה הא ניחא לשמואל דאמר כל תקלה בור הוא פי אברייתא דכולן חייבין על נזקי גופן ופטורין על נזקי ממון קיימין ועלה אמרי הא ניחא לשמואל מש"ה פטורין על נזקי ממונן אבל לרב אמאי פטורין גופו היכי מפקר ליה הלכך ה"ל אדם ותרגמא שהוזקו כלים בכלים וה"ק תנא דברייתא אליבא דרב כולן חייבין על נזקי גופן גוף מגוף וממון מגוף דה"ל אדם ואפי' השני כיון דה"ל לעמוד וכולן פטורין על נזקי ממונן ממון מממון דה"ל בור ולא מצינו בור שחייב בו את הכלים אבל גוף מממון ראשון חייב דה"ל מפקיר נזקיו בפשיעתו ושני ושלישי פטורין דה"ל אנוס ומצי א"ל האי בירא לאו אנא כריתיה ולשמואל מפרשינן לה הכי כולן חייבין על נזקי גופן של הניזקין גוף מגוף ופטורין על עסקי ממונן אפי' ממון מגוף ואפי' ראשון דה"ל בור וכ"ש האחרים שהם פטורין ממון מגוף מתורת בור וגוף מממון מתורת אונס אבל הראשון חייב לשני אפי' בגוף מממון דפושע הוא נמצא עכשיו בין לרב בין לשמואל כולם חייבין גוף מגוף וכולן פטורין ממון מממון גוף מממון ראשון חייב והשאר פטורין כדרבא דאמר ראשון ודאי פושע הוא והשאר אנוסין ממון מגוף לרב כולן חייבין לשמואל כולן פטורין והלכתא כשמואל בדיני ומסתברא דהם הכי הלכתא כר"מ בנתקל פושע דסתם מתני' כוותיה בנשברה כדו ועוד דהא רבא כוותיה ס"ל כדאמדי' אלא תמיהא לן מלתא הרב ז"ל שפסק כרבא ופסק דלא כר"מ אע"ג דאיפלגי בפ' הגוזל בטבח אומן שקלקל ומדמי ליה שמואל בנתקל פושע דאי בעי ליה למירמא אנפשיה ולא קי"ל כוותיה אלא כר' יוחנן דאמר בשכר חייב בחנם פטור י"ל אע"ג דשמואל רמי אהדדי לר' יוחנן לא רמי אהדדי והאי טעמא לחוד והאי טעמא לחוד לר' יוחנן וקי"ל כוותיה וסתם מתני' נמי דהמעביר חבית ממקום למקום ד"מ היא דהכי אוקמא ד' יוחנן שבועה זו תקנת חכמים היא במעביר הבית בלחוד ופירשה רבא היכי משתבע שבועה שלא בכוונה שברתיה אלמא רבא כד"מ ס"ל וההוא עובדא דריסתק דמחוזא דא"ל רבא לההוא גברא זיל אייתי ראיה דלא פשעת בה ואיפטר אנן לא גרסי' אלא אייתי ראיה ואיפטר כלומר אייתי ראיה דשלא בכוונה נשברה ואפי' למאן דגריס אייתי ראיה דלא פשעת בה ואיפטר הכי מפרשינן לה שלא נתכוין להורידה למטה מכתיפו דההיא כוונה ודאי פשיעה היא וחייב אפי' במעביר חבית ואפי' לר' יהודה: