המאור הגדול על בבא בתרא עד.

מתני' נפל הבית עליו ועל אשתו וכו' פי' הרי"ף ז"ל בהלכות הני נכסי דאמרי ב"ה נכסים בחזקתן נכסי צאן ברזל אינון וכתובה מאי דקביל בעל על נפשיה מדיליה כגון תוספת ועיקר כתובה דהוא מנה מאתים ונכסים הנכנסין והיוצאין עמה אינון נכסי מלוג אלו הן דברי הרב ז"ל ונראה מדבריו כי ג' מיני נכסים הם השנוים במשנתינו ודיניהם חלוקים זה מזה ונראה מדבריו שהוא גורס בלשון משנתינו וכתובה ואנו לא ראינו מעולם בכל הספרים הישנים אלא כתובה אבל בספרים חדשים מקרוב באו מחקו לוא"ו דוכתובה והכניסוה בוא"ו דמלת ראובן ושמעון ואהימן הפי' הזה שראו כתוב בהלכות וכל הדוחק הזה דחקם מה שראו בגמרא בחזקת מי ר"א אמר בחזקת יורשי אשה כי הוקשה להם אם אין במשנתינו אלא שני מיני נכסים ודיניהם מפורשים במשנתנו על מה הוצרכנו לשאול בגמ' בחזקת מי והיאך חלקו האמוראין לשנות ממה ששנינו במשנתינו מפורש זהו שהכניס הספק הזה בלבות חכמינו הקדומים ז"ל ובכללם רבינו האי גאון ז"ל כפי מה שהזכיר מדברי הרי"ף ז"ל בהלכות ואנו לא כך קבלנו מרבותינו ז"ל ואין לנו אלא כלשון משנתינו נכסים בחזקתן כתובה בחזקת יורשי הבעל ופרושי הוא דקא מפרש למאי דתנא נכסים בחזקתן ואין במשנתינו אלא שני מיני נכסים והם כתובה ונכסים הנכנסים ויוצאים עמה ששנינו במשנתינו בחזקת יורשי אשה עליו שאלנו בגמ' בחזקת מי כלומר הלא אף היא ירושת האשה נפלה לנו בספק ואין אנו יודעין מי יורשה עד שנדע אם מתה ראשונה או אחרונה ואפשר לומר שיורשי הבעל הם יורשיה ואפשר לומר שבניה או יורשי אביה הם יורשיה ואפשר לומר שכולם כאחת הם יורשיה ויד כלם שוה בירושתה ועל שלש סברות הללו הסכימו דעת בעלי הגמ' והם ג' אמוראין כל א' וא' ראה בדעתו לברור לו אחת מג' סברות הללו זה ברר לו אחת וזה ברר לו אחת וזהו שאמר ר"א בחזקת יורשי אשה כלומר יורשיה שהם יורשים אותה בלא בעל והם בניה או יורשי אביה ולא חשש התלמוד לפרש דברי ר"א מפני שהם מתבררים ממחלוקת שחלקו שאר האמוראין עליו ר' יוחנן אמר בחזקת יורשי הבעל וריש לקיש אמר משום בר קפרא הואיל והללו באין לירש והללו באין לירש יחלוקו ונמצאו אלו ואלו נקראים בשם יורשי אשה וטעמיהם של ר"א וריש לקיש ברורים אבל יש לנו לתת טעם לדברי ר' יוחנן שאמר בחזקת יורשי הבעל מאי טעמא ויש לנו לומר טעמו של ר' יוחנן משום דבחיי הבעל אי למאן דאמר ידו כידה אי למאן דאמר ידו עדיפא מידה בחזקת הבעל היו עכשיו שמת הבעל ומתה האשה מוקמינן להו אחזקה דמרא קמא וא"ת הא ניחא לר"א וריש לקיש היינו דקתני במתני' בחזקת יורשי אשה והיינו דקא מפליג להו לנכסים במתני' בתרין בבי חדא כתובתה בחזקת יורשי הבעל שהם לבדם יורשים בלא שתוף זולתם ובבא תנינא נכסים הנכנסים והיוצאין עמה בחזקת יורשי אשה אי למאן דאמר יורשי אשה לבד אי למ"ד אלו ואלו יורשי אשה הם אלא לר' יוחנן דאמר בחזקת יורשי הבעל למאי קא מפליג להו לנכסים במתני' בתרין בבי ליתני חדא הכל בין כתובה בין נכסים הנכנסים והיוצאין עמה בחזקת יורשי הבעל יש לומר לטעמיה דר' יוחנן היינו טעמא דקא מפליג להו למתני' לפי שזו הירושה שהיא הכתובה באה מכח הבעל וזו הירושה שהיא נכסים הנכנסין והיוצאין עמה באה מכח האשה אמטו להכי מפליג לה ונפקא מינה שאם כתב לה דין ודברים אין לי בירושתך למ"ד תנאו קיים נסתלקו יורשי הבעל מנכסין הנכנסים והיוצאים עמה וזכו בניה בה או יורשי אביה אם אין לה בנים אבל אם לא כתב לה דין ודברים כולן בחזקת יורשי הבעל הם לדברי ר' יוחנן מיהו קי"ל הלכתא כדתני בר קפרא וליתא לדר' אלעזר ולדר' יוחנן וראיה לדברי דלא קתני במתני' אלא שני מיני נכסים ההיא דתנן ביבמות ובכתובות שומרת יבם שנפלו לה נכסים וכו' מתה מה יעשו בכתובתה ובנכסים הנכנסים והיוצאין עמה ב"ש אומרים יחלוקו וב"ה אומרים נכסים בחזקתן וכו' ואם איתא דשלשה מיני נכסים הם הוה ליה למיתני מה יעשו בכתובה ובנכסי צאן ברזל ובנכסין הנכנסין והיוצאין עמה אלא לאו ש"מ שני מיני נכסים הם ותו לא מידי ועוד מדקא מיבעיא לן הכא בחזקת מי והתם לא מיבעיא לן ומדקתני הכא בחזקת יורשי אשה והתם קתני בחזקת יורשי האב בכל זה ימצא המדקדק סיוע לדברינו וא"ת אי הכי קשיא לר"א אפשר לדחוק ולמימר אליבא דר"א כיון דיורשי אשה דהכא אפשר שיהיו בניה מאותו הבעל דהא שומרת יבם היא מש"ה קתני הכא יורשי אשה והתם קתני יודשי האב ומסתברא לן שכל מה שכתב הבעל על עצמו מנכסי האשה בשטר הכתובה כגון כספים ומטלטלין שאינן בעין וקבל עליו אחריות הם נכסי צ"ב שדינם כדין הכתובה הואיל ועמה נכתבו ושאר הנכסים שלא נכתבו בשטר הכתובה בין שקבל עליו אחריות שהם נכסי צ"ב בין שלא קבל עליו אחריות שהם נכסי מלוג או קרקעות ומטלטלים שהם בעולם אע"פ שנכתבו בשטר הכתובה כולן הם נכסים הנכנסין והיוצאין עמה: