גושפנקא דמלכא (ש"ס) רז

שלא אמרו חצי אמה אלא באמה בת חמש טפחים הרשב"א בתשובות חדשות סי' רל"ג ועיין בערובין דף כ"ד בתוספות ד"ה א' משלשת וכו'

השעה כ"ד עונות העונה כ"ד עתים העת כ"ד רגעים תוספתא דברכות פ"א ונמצא לפי זה השעה כ"ד עונות תקע"ו עתים י"ג אלפים תתק"ד רגעים

סתם מצח רוחב שתי אצבעות תוספות ריש פר"ק דסוכה ד"ה ע"ג ד"ה ואל יופח וכו': חידושי מסכת ברכות

פרק ו' תנו רבנן ואספת דגנך מת"ל לפי שנאמר לא ימוש ספר התורה הזה וכו' נהוג בהם מנהג דרך ארץ דברי ר"י רבי שמעון ב"י אומר אפשר אדם חורש בשעת חרישה וכו' תורה מה תהיה עליה אלא בזמן שישראל עושים רצונו וכו'

ומקשים והא רשב"י אית ליה דאם אדם קרא קרית שמע שחרית וערבית קיים מקרא שכתוב והגית בו יומם ולילה והוא הפך דבריו הכא דקאמר אם אדם חורש בשעת חרישה וכו' משמע דאית ליה קרא כפשטיה דצריך ללמוד יומם ולילה ואינו מתנהג בהם מד"א

ולעד"ן דלא קשה מידי והוא בהקדים דקדוק אחד דאמאי נקט האי לישנא תורה מה תהא עליה ולא קאמר דא"כ לא קיים מצות והגית בו וגו'

וראיתי במסכת מנחות שלהי בדף צ"ט ע"ב דברי רשב"י אמר רבי יוחנן משום רשב"י אפילו לא קרא אדם אלא קרית שמע שחרית וערבית קיים לא ימוש ספר התורה הזה מפיך וגו' ודבר זה אסור לאומרו בפני ע"ה ע"ש

ופירש"י ד"ה אסור לאומרו שלא יאמר בק"ש סגי ולא ירגיל בניו לתלמוד תורה יעו"ש

ולפי זה אתי שפיר דברי רשב"י דקאמ' במס' ברכות תורה מה תהא עליה ולא נקט לא קיים מצות והגית בו דכוונתו היא דודאי קרא דקאמר והגית בו לא כפשטיה אלא התנהג בהם מנהג דר"א כמו שגילה דעתו הכא במנחות דאפי' אם קרא ק"ש קיים והגית בו אלא לפי דעתו דבר זה אסור לאומרו ולגלותו לפני ע"ה ורבי ישמעאל קאמר דעיקר הקרא דואספת דגנך להכי הוא דאתא לומר לך התנהג בהם מנהג דר"א ואיכא פרסום בפני ע"ה והיתר גמור ומצוה לומר להם כך מאחר דקרא בא לכך ולכך השיבו רשב"י תורה מה תהא עליה כל אחד יאמר בק"ש סגי ולא ירגיל בניו לתלמוד תורה כמ"ש רש"י

אלא האמת דהוא אסור לומר דבר זה בפני ע"ה וקרא דואספת לא בא לכך אלא לומר לך בזמן שישראל עושים רצונו של מקום מלאכתם נעשית ע"י אחרים שנאמר ועמדו זרים וגו' ובזמן שאין עושים רצונו נעשית ע"י שנאמר ואספת דגנך לזה בא הקרא ולא בא לומר הנהג בהם מדת דרך ארץ וממילא נשמע שמפרשים הדבר לפני ע"ה

ואפשר דר"י ס"ל כמ"ש שם רבא דמצוה לאומרו בפני ע"ה ורבא דפליג על רשב"י ס"ל כר"י דפליג על רשב"י ובהא פליגי אבל כ"ע מודים דקרא לאו כפשטיה וק"ל

והשתא מתרצת קושיא אחת שמקשים העולם איך קאמר רשב"י בזמן שאין עושים רש"מ מלאכתם נעשית ע"י עצמם שנאמר ואספת דגנך ומקשים והא הך קרא משתעי בזמן שישראל עושין רצונו של מקום והיה אם שמוע וגו'

ולפי דרכנו אתי שפיר ר"ל בזמן שע"ר הכוונה היא בזמן שהן מבטלין רצונם מפני רצונו אף על פי דליכא חיובא עלייהו דהתנהג בהם מנהג דרך ארץ מ"מ רצונו של מקום אינו כן ויכול הוא לעשות מלאכתם ע"י אחרים ועכשיו שאין מבטלים רצונם מפני רצונו מלאכתם נעשית ע"י ודוק: חידושי מסכת קדושין

דף ב' תוס' ד"ה ב"ש אומרים בדינר ובשוה דינר ואע"ג דאי קבלה קדושין מאחר הוו ב"ש לחומרא וכו' לאו להכי איתשיל ע"ש כוונתם לומר דאם קידשה אחר בדינר אחר שקידשה הראשון בפרוטה מקודשת לשני ואם אח"כ מת הראשון אליבא דבית הלל נקראת פנויה דאין קדושי שני תופסין ואם בא עליה שום אדם פטור ולב"ש דאית להו קדושין תופסין אפילו אם מת הראשון אם בא עליה שום אדם חייב עליה משום אשת איש ותירץ לאו להכי איתשיל ר"ל הש"ס לאו להכי משתעי דקבלה מאחר

ושמעתי פי' אחר ע"פ מ"ש בש"ס דף י"א בנתיה דרבי ינאי דקפדן אנפשייהו וכו' אם פשטה ידה וקבלה פרוטה מאחר אינה מקודשת א"ל פשטה ידה וקבלה לא קאמינא וכו' יע"ש והיא כוונת התוספות דקאמר ואף ע"ג דאי קבלה קדושין וכו' ר"ל אם רצתה היא ופשטה וקבלה פרוטה מקודשת דלא קאמר ב"ש אינה מקודשת כ"א כשקידשה בלילה או ע"י שליח אבל אם רצונה להתקדש בפרוטה מקודשת והיא חומרא ולאו להכי איתשיל אם רצתה היא ופשטה וכו'

ופירוש זה אינו מחוור לע"ד דנקטי בלשונם דאי קבלה קידושין מאחר הוו ב"ש לחומרא משמע ולב"ה לקולא ולפי פירוש זה חומרא לשניהם דלא קאמר הוו ב"ש לחומרא נמי ועוד מאי מתרץ לאו להכי איתשיל אם בקדושי הראשון עסקינן

וראיתי בכתבי הקדש לכמהר"א הכהן ז"ל שהביא משם הרב פרשת דרכים דכ"ג דהקשה עמ"ש בקמא אל תצר את מואב וכי תעלה על דעתך שמשה עושה מלחמה שלא ברשות אלא שהיה עושה קל וחומר ומה מדיני' שלא באו אלא לעזור וכו' מואב לכ"ש והקשה הרב הנזכר והלא אין עונשים מן הדין ותירץ דבבני נח עונשין מן הדין וכ"כ תוס' הרא"ש דבבני נח עונשין מן הדין והרב קהלת יעקב סימן א' תמה עליו מהך דאיתא בספרי הרוגו למה נאמר שהראויה ליבעל אמרת ליהרג בעולה לכ"ש אם אמרת כן עמ"ה לכך נאמר הרוגו ללמדך שעמ"ה אלמא שגם בן נח אעמ"ה ותירץ הרא"ך בכתביו הנז' וקאמר דהא דקתני בספרי עמ"ה היינו אם עבדו ק"וח נתחייבו ישראל להרוג הבעול' ובישראל אעמ"ה ולהכי כתב הרוגו לחייב ישראל להרוג אותם אבל התם גבי מואב ק"ו ליתי לענוש למואב דבב"ן עמ"ה אבל ישראל הרשות בידם אם רצו עושים