גושפנקא דמלכא (ליקוטים) רמב

מושבם למעלה רחב סימן כי השקר בהתהפכו יתקיים שהוא אמת שהוא הפך השקר נמצא שאין קיום לישוב העולם. כי אם על האמת וגם בהעדר השלום נאמר חלק לבם עתה יאשמו לכן לקיום וישוב עולם צריך האדם להיות זהיר בשלשה דברים הללו

והחסיד כתב שהענין הוא ששמעון דיבר כפי זמנו שהיה בית המקדש קיים ורבן שמעון בן גמליאל דיבר אחר החרבן כי הוא היה נכדו של רבן גמליאל הזקן ואמר כי אע"פ שאין אנו יכולים לקיים הג' דברים שהזכיר שמעון הצדיק על מתכונתם והיה ראוי שיחרב העולם אמר לנו רשב"ג שהוא קיים על אלו הג' האחרים שזכר והוא כי יש הפרש בין שמירת הנמצא להתהוות הנעדר כי המים שקבלו חום חזק באש גדול ישמרו חומם באש שאינו כ"כ חזק ואילו היו קרים לא יקבלו אותו החום החזק בחום האש וכן בכא אילו העולם היה עתיד להיות על מה שהוא עומד עליו אחר החרבן לא היה נברא אבל למה שצפה הש"ית הזמן שהיה בית המקדש כי אז היה לרצון לפניו על המצאם השלשה דברים הנזכרים בריש הפרק על מתכונתם וכן הזמן שאנו מקווים בעזרת האל על זה ברא עולמו ועכשיו שנברא הוא מתקיים על אלו השלשה דברים שזכר רבן שמעון בן גמליאל אף אם אינם כמדרגת שלשה הראשונים ע"כ

נמצא לפי פירוש החסיד שמה שאמר שמעון הצדיק על ג' דברים וכו' על התורה וכו' היינו בזמן שבית המקדש קיים ורשב"ג איירי בזמן שאין בית המקדש קיים ולכך אמר המדרש וכו' היה כותב מעשה יום שלישי תדשא הארץ דשא ופירושו תעמוד על דשא שהוא ר"ת דין שלום אמת ולכך שאל משה רבינו ע"ה להקב"ה למה הרי שמעון הצדיק אמר על התורה וכו' והשיבו הש"ית כי עתידה בית המקדש ליחרב ואין שם העבודה ולכך תעמוד על דש"א שהוא נוטריקון 'דין 'שלום 'אמת ע"כ

וכתב עוד מד"ש וז"ל ואם נפרש שמה שכתב על העבודה היא עבודת הקרבנות כפשטה דמתניתין מסייע ליה לשמעון הצדיק מ"ש הכתוב דרכי ציון אבלות הכוונה כי האבל מגדל שער לפי שאסור בתגלחת ג"כ דרכי ציון אבלות מגדלות עשבים כאבל וזה בא מפני שלא היו מהלכים בדרך שידוע שכשאין עוברים ושבים הדרכי' מלאים עשבים ולכך דומה האבל לדרכי ציון לומר כי כמו שהדרכים כשאין עוברים ושבים מגדלים עשבים כך האדם כשאינו מגלח וכו' וחזר ופירש ואמר מבלי באי מועד הכוונה שבטלו מה שאמר התנא על שלשה דברים העולם עומד מבלי וכו' שהם עולי רגלים ושם היו עושים ג"ח שהיו נותנים לעניים ושמחים עמהם כל שעריה שוממים היא התורה שערים המצויינים בהלכה כהניה וכו' הוא בטול העבודה וג"ח לפי שלא היו עושים עבודה וקרבנות כדי שיהיו נותנים מתנות כהונה עכ"ל

ב איתא במדרש וחשך על פני תהום אלו מעשיהם של רשעים ויאמר אלהים יהי אור אלו מעשיהם של צדיקים ואיני יודע באיזה מהם חפץ אם במעשיהם של צדיקים אם במעשיהם של רשעים כשהוא אומר וירא אלהים את האור כי טוב הוי אומר חפץ במעשיהם של צדיקים עכ"ל

הקושייא גלויה ומפורסמ' לעין כל ואין להאריך והמפרשים כל אחר לדרכו פנה ולעד"ן יובן בהקדים מ"ש חז"ל שב אדם מיראה זדונות נעשים לו כשגגות שב מאהבה נעשים לו כזכיות וכל העבירות שעשה נעשו לו זכיות וזה הוא כוונת בעל המדרש וחשך על פני תהום אלו מעשיהם של רשעים הם העבירות שנעשו לו זכיות ויאמר אלהים יהי אור אלו מעשיהם של צדיקים דיקא הם המצות שעשה הצדיק בצדקו כשהוא אומר וירא אלהים את האור כי טוב הוי אומר שהקב"ה חפץ במעשיהם של צדיקים שנעשו מתחילה בקדושה לשם פועל

ושמעתי משם הרב שמע יעקב ז"ל על פי מ"ש רז"ל מצוה שלא לשמה ועבירה לשמה ואיני יודע באיזה מהם חפץ אם במצות של צדיקים דהיינו המצוה ואע"פ שלא לשמה נקרא' עכ"פ מעשיהם של צדיקים או במעשיהם של רשעים עבירה לשמה שאע"פ שהיא לשמה מ"מ נקראת מעשיהם של רשעים כשהוא אומר וירא אלהים את האור כי טוב הוי אומר שחפץ במעשיהם של צדיקים שהיא מצוה שלא לשמה משום דמצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה ע"כ

ואני הדל ברגליו אעבורה לפרש דברי התנא במסכת אבות פרק ב' משנה א' רבי אומר איזוהי דרך ישרה וכו' ר"ל איזוהי דרך ישרה שיבחר לו האדם או מצוה שלא לשמה או עבירה לשמה ואמר כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם שהיא מצוה שלא לשמה אבל עבירה לשמה אינה תפארת לו מן האדם כ"א תפארת לו דוקא וא"ת מ"ש דבמצוה שלא לשמה איכא צד לטיבותא ואיכא צד לריעותא וכן בעבירה לשמה איכא צד לטיבותא ואיכא צד לריעותא לז"א והוי מחשב הפסד מצוה דהיינו צד ריעותא דשלא לשמה כנגד שכרה שגוררת מצוה אחרת ושכר עבירה דהיינו צד טיבותא שהיא לשמה כנגד הפסדה שעבירה גוררת עבירה ודוק

ג ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה מכאן שאין הקב"ה מכנה שמו על הלילה ובזה פירשתי פסוק בקהלת וראיתי אני שיש יתרון לחכמ' מן הסכלות כיתרון האור מן החשך וכי מה שייכות יש לחכמה והסכלות לאור והחשך ופירשו כת הקודמין בהק' מ"ש רבותנו ז"ל ע"ד המגיד חכם מה הוא אומר מה העדות והחקים וכו' ואע"פ שאמר אתכם לא פירש אתכם ולא לו ולא אמר שהוציא את עצמו מן הכלל ולמה לגבי רשע דייקינן לכם ולא לו ותירצו שהחכם הזכי' בלשונו ה' אלהינו ושיתף עצמו באלהותו יתברך ואחר שקבל אלהותו קבל מצותיו לאפוקי רשע לא הזכיר אלהות ממילא לא קבל המצות נמצא שהחכם קבל אלהותו יתברך לאפוקי הרשע ולכך אמר שלמה הע"ה וראיתי אני שיש יתרון לחכמה שהיא שאלת חכם מן הסכלות שהיא שאלת רשע ואם תאמר ומה הפרש יש ביניהם לזה אמר כיתרון האור שהקב"ה מכנה שמו עליו מן החשך שאינו מכנה שמו עליו

ועפ"ז נבאר פ' לך יום אף לך לילה אתה הכינות מאור ושמש הכוונה שאתה מכנה שמך על היום ולא על הלילה והא כתיב ליל שמורים הוא לה' לזה תירץ אתה הכינות מאור ושמש שאותו הלילה שימשו המאורות: