גור אריה על ויקרא ו:ו

אש שנאמר בו תמיד כו'. וקשיא, דלעיל (רש"י פסוק ה) דרשינן לענין המערכות , ויש לומר, דבפרק טרף בקלפי (יומא מה ע"ב) לא דרש "אש [תמיד תוקד על] המזבח" למערכה, רק להדליק המנורה מן המזבח החיצון , ולכך צריך לומר ד"אש תמיד תוקד על המזבח" (פסוקנו) דקאמר לעיל (רש"י פסוק ה) שכולן נדרשו במסכת יומא (מה.) שנחלקו רז"ל במנין המערכות – לא קאי על (אש המזבח תוקד בו) ["אש תמיד תוקד על המזבח"], דאותו הכל מודים דאתי דאש של מנורה יהא ממזבח החיצון , רק ו"האש על המזבח תוקד" (פסוק ה) בהא פליגי , אבל "אש תמיד תוקד על המזבח" (פסוקנו) אתא לאש מנורה דיהא על מזבח החיצון, כך נדרש שם:

עובר בשני לאוין. דשני פעמים (פסוקים ה, ו) "לא תכבה" כתיב: