גור אריה על ויקרא ו:י

אף השיריים וכו'. ובפרק כל המנחות באות מצה (מנחות סוף נה.) פריך והאי "לא תאפה" להכי הוא דאתא, והא מבעיא ליה לכדתניא "לא תאפה חלקם", מה תלמוד לומר, והלא כבר נאמר (לעיל ב, יא) "לא תעשה חמץ", לפי שנאמר "לא תעשה חמץ", יכול לא יהיה חייב אלא אחת , תלמוד לומר "לא תאפה", אפייה בכלל היתה , ולמה יצאתה, להקיש אליה; מה אפייה שהוא מעשה יחיד, פירש רש"י 'מעשה חשוב בפני עצמו', וחייב עליה בפני עצמו , אף אני אביא לישתה ועריכתה וכל מעשה יחיד לחייב עליה בפני עצמו. ואם כן להכי הוא דאתא , ומתרץ (מנחות ריש נה ע"ב) דאם כן דלהכי הוא דאתי – "חלקם" למה לי, אלא ללמוד על השיריים . ולשריים לחוד לא אתא , דאם כן לכתוב 'לא תעשה חמץ חלקם', מאי "לא תאפה", שמע מינה תרתי :