גור אריה על ויקרא יט:יג

לשון נקיבה מוסב על הפעולה. משום ד"לא תלין" בכל מקום הוא פועל עומד, וכאן נמי צריך לפרש פועל עומד , ולפיכך אי אפשר לפרש רק לשון נקיבה, מוסב על הפעולה, שלא תלין אצלו:

בשכיר יום הכתוב מדבר וכו'. ואין לומר איפכא, בשכיר לילה הכתוב מדבר כאן, והכתוב אומר לך שלא יצא מן המלאכה עד שישלם לו, דזה אינו, שהרי שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף (ב"ק קי ע"ב), אם כן כאשר עבר הלילה אתה חייב לו לשלם . ושכירות אינה משתלמת אלא לבסוף, דילפינן מקרא (להלן כה, נג) "שכיר שנה בשנה", שכירות של שנה זו משתלמת בשנה האחרת (ב"מ סה.):