גור אריה על ויקרא יז:י

תלמוד לומר כל דם. והקשה הרא"ם, הרי כבר נאמר (דברים יב, טז) "רק הדם לא תאכל וגו'", וכבר פירשנו בפרשת צו שצריך תרי קראי, דאי כתב קרא לקמן, הוה אמינא דוקא פסולי המוקדשים שנפסלו לגבי המזבח , שהרי היתה שעה שהיה דמה למזבח עומד, אבל בהמה חולין, שלא היתה קודש כלל, אימא דמה מותר, לכך צריך לכתוב. ואי כתב קרא כאן, הוה אמינא דוקא בהמות חולין, אבל פסולי המוקדשין לא, מפני דפסולי מוקדשין היתר שבא מכלל איסור, שהרי היו אסורים וחזרו להיות מותר , [הוה אמינא] אפילו הדם נמי מותר :

פנאי שלי וכו'. לא סתם פנים, שהרי סתם פנים הוא לטובה, כמו "ישא ה' פניו אליך" (במדבר ו, כו) , אלא פירושו פנאי שלי להתעסק בו :