גור אריה על ויקרא טז:כד

למעלה למדנו מורחץ וכו'. ואם תאמר, לא לכתוב כשהוא משנה מבגדי זהב אל בגדי לבן שצריך טבילה, ונילף מקל וחומר, ומה מבגדי לבן לבגדי זהב, שקדושתה אינה כל כך חמורה, שלא נכנס בם לפני ולפנים (רש"י פסוק ד), צריך טבילה, כשהוא משנה מבגדי זהב לבגדי לבן, שקדושתה חמורה, אינו דין שצריך טבילה, בגמרא בפרק אמר להם הממונה (יומא לב ע"ב) מתרץ, מה לבגדי זהב שכן כפרתן מרובה כל השנה , אבל בגדי לבן אין כפרתן מרובה , אימא לא:

בית הפרוה. שם מכשף שבנאה אותה לשכה, שהיה נקרא כך (יומא לה., ורש"י שם):

[אבל הראשונה] לא היתה חובת היום. פירוש, שלא היתה רק לתמיד של שחר , וכל יום היה תמיד של שחר ולא היה שם טבילה , ואם כן למה יהיה היום טבילה, אלא שהיתה הטבילה היום לכהן גדול כדי שיזכור טומאה ישנה שעליו ויפרוש (יומא סוף ל.). פירוש, אחר שהצריכו טבילה יזכור שטמא אסור לעבוד, ומתוך כך יזכור אם היתה טומאה עליו ויפרוש היום מעבודה, לכך היתה הטבילה הראשונה . ומפני שלא היתה חובה ליום, לא היתה בקודש , כי בטבילה של חובת היום כתיב "ורחץ את בשרו במקום קודש", אבל תמיד של בין הערבים היה עמו מקצת מוספין , ולפיכך היתה בקודש:

שמונה בגדים. דבגדי חול אי אפשר לפרש, שהרי היה עושה אילו ואיל העם , אלא בגדים שמונה, ונקראים "בגדיו" מפני שעובד בהם כל ימות השנה :

ויצא מן ההיכל אל החצר. דאם לא כן, מאי שייך יציאה. אף על גב דלא נזכר בכתוב שלפני זה שהיה בהיכל עד שיאמר "ויצא", מכל מקום צריך לפרש כך, דאם לא כן מהיכן יצא:

איל העולה האומר למעלה. והקשה הרא"ם, דפשיטא דלא נזכר בכתוב שום עולה אחרת עד שצריך לפרש , ויראה דלא קשיא, מפנישכתוב למעלה (פסוק ג) "בזאת יבא אהרן אל הקודש בפר בן בקר וגו' [ואיל לעולה]", דמשמע שגם אילו עבודת פנים כמו פר חטאת, דבשניהם כתיב "בזאת יבא אהרן אל הקודש", והיה משמע שאיל העם ואילו מבחוץ – אחרים היו, ולפיכך פירש שהוא האמור למעלה, וכמו שפירשנו למעלה (ריש אות ד) שעל ידי הקרבנות הכתובים הוא נכנס לפני ולפנים, אף על גב שאין עולתו ועולת העם בפנים: