גור אריה על ויקרא טז:כג

אמרו רז"ל וכו'. ונתנו הטעם (יומא לב.), שהרי צריך חמש טבילות ביום הכפורים, דכך גמירא הלכה למשה מסיני (שם), ואם הכתוב הזה כסדר לא משכחת חמש טבילות ביום הכיפורים, ולא יהיה רק עבודת התמיד בבגדי זהב, ועבודת היום בבגדי לבן, ואילו ואיל העם והמוספין והתמיד של בין ערבים בבגדי זהב, ואם כן לא יהיה רק ג' עבודות . אבל אם הוצאות הכף והמחתה אינה על סדר הכתוב, רק היה עבודה זאת אחר עשיית עולתו ועולת העם, אם כן יהיו בכאן חמש טבילות, שהרי עבודת עולתו ועולת העם ומקצת המוספין בבגדי זהב, שהם נעשים בחוץ, ואחר כך הוצאת הכף והמחתה בבגדי לבן, ושיורי המוספים ותמיד של בין הערבים בבגדי זהב. ולפיכך צריך לומר דהך קרא לא כסדר, אלא שהעבודה הזאת – הוצאת הכף והמחתה – היא תשלום עבודת היום של עבודת הפנים, לכך כתב עמהם , ואינה עבודה בפני עצמה, שאילו היה הוצאת הכף והמחתה עבודה מיוחדת היה כותבה במקומה, אבל עכשיו שאין הוצאת הכף והמחתה עבודה בפני עצמה, רק שייכי לעבודה שלפניה, דהיינו הקטורת, שבשביל הקטרה בפנים צריך להוציא הכף והמחתה, לכך כתב עבודה זאת עמהם:

מלמד שטוענין גניזה. שאין לומר שיניח אותם ולא יוציאם חוצה , דהא לא כתב שום מקום לפני זה דעליה קאי "והניחם שם". דאין לומר דקאי על "בבואו אל הקודש", או על "ובא אהרן אל אהל מועד", ועליו אמר "והניחם שם" , אם כן יהיה כאן ביאה לקודש קדשים בבגדי זהב – אם יפשוט שם בגדי הבד וילבוש בגדי זהב, דהא למקום קדשי קדשים בא , ואין זה כן , אלא "והניחם שם" רוצה לומר במקום אחד יגנזו, ולא ישתמש בהן כלל: