גור אריה על ויקרא טו:ד

יצא זה שאומרין לו עמוד ונעשה מלאכתינו. מה שסיים בהך מלתא 'יצא זה שאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתינו' , ולא סיים במה שפתח 'יצא זה שמיוחד למלאכה אחרת' (קושית הרא"ם), נראה שבא לומר, שאל תאמר כי אם יחדו לשעה לשכוב עליו נמי נקרא "אשר ישכב עליו", דהא יחדו לכך , ולא ימעט אלא אם לא יחדו כלל (לישיבה) [לשכיבה], ובפסוק לא כתיב אשר יחדו תמיד, ולכך קאמר שפירוש הכתוב שיחדו לכך, לאפוקי דבר שאומרים לו 'עמוד ונעשה מלאכתינו', ולכך אפילו יחדו לשעה למשכב, כיון שאומרים לו 'עמוד ונעשה מלאכתינו' אין זה יחוד. ואם תאמר, מנא לן זה, למה לא נאמר כיון שיחדו למשכב נקרא משכב אף על גב שלא יחדו תמיד, ויש לומר, דאין סברא, דממה נפשך, אם בעינן יחוד – אם כן יחוד זה לפי שעה לא הוי מידי, כיון שיאמר 'עמוד ונעשה מלאכתנו' :