גור אריה על שמות כא:כט

לפי שנאמר כי יגח כו'. קרא יתירא דריש, דלא הוי למכתב "והמית איש או אשה" . והרא"ם אמר שיש לתמוה שהשמיט רביצה מן התולדות , דהא ד' הן התולדות (ב"ק ב ע"ב); נגיפה נשיכה רביצה בעיטה . גם מן הגמרא לא משמע דבעי קרא להנך תולדות , אלא דילפינן מן האב, דמה קרן כוונתו להזיק וחייב, אף הני תולדות נמי חייב בהן (רש"י ב"ק ב ע"ב). וקושיא ראשונה לא כלום, דסבירא ליה לרש"י דרביצה לאו תולדה דקרן אלא במידי דלא הוי אורחי, כגון לרבוץ על גדולים , אבל קטנים – אורחיה הוא, וכן פירש רש"י בגמרא (ב"ק טז.) אהא דתנן (ב"ק טו ע"ב) 'ולא לרבוץ', אמר רבי אלעזר לא שנו אלא גדולים, אבל קטנים אורחיה הוא , ובאותו סוגיא (ב"ק טז.) פירש רש"י דאליבא דרבי אלעזר לא הוי קרן אלא בני אדם גדולים, ולא בנים קטנים , והכא איירי קרא בקטנים, דמיד אחר כך כתיב (פסוק לא) "או בן יגח או בת יגח" , לכך השמיט את רביצה מכללן : ומה שהקשה (הרא"ם) על פי פירוש רש"י דלמה צריך קרא, דהא בגמרא יליף ליה מכח סברא, זה לא קשיא, דסבירא ליה דוקא לענין נזיקין דנין מכח סברא , דהא גם כן בקל וחומר עונשין ממון כמו שנתבאר לקמן , אבל כאן איירי לענין עונש השור להמיתו, אין ללמוד מכח סברא , ולכך יליף ליה מקרא. ובתחילת בבא קמא (ב.) דבא למליף במה הצד הנזקין זה מזה, הקשו התוספות (ד"ה ולא) דהא אין עונשין מן הדין (מכות ה ע"ב), ותרצו דזה לא הוי אלא בעונש מלקות או מיתה, אבל ממון סבירא לן דעונשין שפיר . ולפיכך בודאי לענין נזיקין אנו לומדין תולדות מן האב , אבל לענין עונשין, כגון להמית השור, אין זה נקרא עונש ממון , דהא לאו תשלומין הוא זה, אלא הוא מיתה לשור : אלא דקשיא לי, מאי צריך ללמוד מן "והמית איש או אשה" , כיון דילפינן בגזירה שוה דאפילו כל בהמה ועוף במשמע , אם כן תו לא צריך למילף כלל דלאו דוקא נגיחה , דהא בעוף לא שייך נגיחה, ואם כן לאו בקרן בלבד הוא דחייב, ותו לא צריך לתלמודו כלל:

יכול בידי אדם כו'. דאין לומר כיון דכתיב "אם כופר יושת עליו" אם כן כופר הוא נותן ואינו חייב מיתה , דקאמר בפרק קמא דסנהדרין (טו ע"ב) אימא דלפריק נפשיה מן המיתה , אבל אם אין לו ממון לפרוק עצמו – יומת (כ"ה ברא"ם):