גור אריה על שמות ב:יא

נתן עיניו ולבו מיצר עליהם. דאם לא כן וכי כבר לא ראה אותם עושים מלאכה, שהרי גדול היה כבר :

ממונה היה וכו'. דאם לא כן אלא שהיה מכה אותו על לא דבר, זה אינו, מדכתיב "וירא בסבלותם" 'נתן לבו להיות מיצר בסבלותם', ואם כן הכאה זו נמי בשביל סבלותם הוא, דאם לא כן אין ענין זה לזה – "וירא בסבלותם וירא איש מצרי מכה אותו", ואם היתה הכאה זאת על לא דבר – לא תליא מידי "בסבלותם", אלא שראה בסבלותם והיה מיצר עליהם, ובתוך כך היה רואה איש מכה את ישראל למלאכה:

מלקיהו ורודהו. לא סתם הכאה שהיא הכאה קלה, שעל זה לא היה מוסר נפשו, ואין זה יותר גדול משאר עבודה שהיו עובדים את פרעה בסבלותם, אלא ' מלקיהו ורודהו ' באכזריות. ומפני שקשה למה היה עושה זה המצרי להכות ולהלקות אותו באכזריות, אם בשביל שלא עשה מלאכה – איהו גרם לו בעצמו , ומאי "וירא בסבלותם", אלא 'בעלה של שלומית בת דברי היתה וכו", דאחרת ליכא למימר, שהרי העיד הכתוב שלא נבעלה אחרת למצרי רק זאת כדלקמן , מדקאמר (ויקרא כד, י) "והוא בן איש מצרי", שמע מינה שלא היה אחר, מדכתיב "והוא" :