גור אריה על בראשית יח:יט

אין למען נופל על הלשון. ד"למען" היא נתינת טעם, ואם נתרגם "כי ידעתיו" רוצה לומר שיודע אני כי יצוה ביתו, אם כן למה כתב לשון "למען", הוי למכתב 'כי ידעתיו אשר יצוה את ביתו':

כך הוא מצוה כו'. דאם לא כן 'למען אביא' מבעיא ליה, אלא "למען הביא" הוא דברי אברהם. ואין להקשות והרי אברהם עובד מאהבה היה, ואיך יאמר "למען הביא ה'", ואין זה קשיא, כי כל אשר הבטיח אותו – על הארץ הקדושה (לעיל יג, ו), וכן שיהיה לגוי גדול (לעיל יב, ב) – הכל אין לאברהם טובה גופנית בזה, רק שיתן לו הארץ אשר שם כמה קדושות ומצות, וכן ישראל אשר יקבלו המצות, והכל הוא קירוב אל השם יתברך:

כל המעמיד בן צדיק וכו'. מפני שהצדיקים אפילו במיתתן קרויים חיים (ברכות סוף יח.), ומי שיעמיד בן צדיק שהוא נחשב אפילו במיתתו חי, מי שיעמיד דבר כזה – הוא גם כן בחיים, שלא ימשך דבר מן דבר אלא דומה מן הדומה יבוא לעולם, ולא יוליד אדם רק שהוא אדם, וכן לא יוליד צדיק – שהוא נחשב חי אף במיתתו – רק מי שהוא נחשב חי במיתתו. אבל בב"ר (מט, ד) אמרו 'כל מי שיש לו בן היגע בתורה כאילו לא מת', דבר זה הוא מדוקדק מאד לומר 'כל מי שיש לו בן יגע בתורה', ועיין בפרשת ויחי: