גור אריה על במדבר טו:ג

נחת רוח לפני. לא שיהיה הקדוש ברוך הוא נהנה מן הריח, שהרי "אם ארעב לא אומר לך" (תהלים נ, יב) :

או שתעשו האשה חובה במועדיכם. פירוש, אין רצה לומר "ועשיתם אשה עולה או זבח", והעולה או זבח תעשו בנדר או בנדבה, או במועדיכם תעשו עולה או זבח, דלא מצאנו זבח במועדיכם חובת היום, דאי שלמי שמחה או חגיגה , אין זה נקרא "במועדיכם", דמשמע חובת היום , שלא היו שלמים של ציבור – רק שתי כבשי עצרת היו שלמי צבור (ויקרא כג, יט), ולא שייך בזה "במועדיכם" לשון רבים. גם לא היה להם המנחה והנסכים הכתובים כאן . אלא על כרחך "במועדיכם" מחובר אל "ועשיתם אשה", כאילו אמר או תעשו אשה במועדיכם, והוא קרבן עולה . ומה שאמר 'חובה במועדיכם' , ליתן הפרש בין "מועדיכם" ובין "נדר ונדבה". ומפני שהוקשה לו, והיכן משמע בלשון "או במועדיכם" שרצה לומר קרבן חובה, על זה אמר 'שחייבתי אתכם וכו", רצה לומר שחייב הכתוב במקום אחר (להלן פרקים כח, כט):