מורה נבוכים, חלק א' יד

שתוף ׳אדם׳ הוא שם ׳אדם הראשון׳ – נגזר כמו שבא הכתוב, שהוא נגזר מ׳אדמה׳; ויהיה שם המין ״לא ידון רוחי באדם״, ״מי יודע רוח בני האדם״, ״ומותר האדם מן הבהמה אין״; ויהיה שם להמון – כלומר: לפחותים מבלתי המיוחדים: ״גם בני אדם גם בני איש״.

ומזה הענין השלישי: ״ויראו בני האלהים את בנות האדם״, ״אכן כאדם תמותון״.