גשמי ברכה נט

תולעים, כי הבאישה היא סבה להרמת תולעים. - ובפ' אמור (כ"ב ב'), דבר אל בני ישראל וינזרו מקדשי בני ישראל ולא יחללו את שם קדשי אשר הם מקדישים לי אני ה' - תחת וינזרו מקדשי בני ישראל אשר הם מקדישים לי ולא יחללו את שם קדשי אני ה'. ובישעיה (מ"ד ד') הן אתה קצפת ונחטא, ופירושו, לפי שחטאנו קצפת. ובאה הסבה לאחר המסובב. ובאיוב (י"ד י') וגבר ימות ויחלש - תחת וגבר יחלש וימות, כי החלישות באה קודם מיתה, והיא גורמת מיתה. וכן כתב רש"י בפ' חקת (י"ט ח') וכבס בגדיו הכהן וגו', ואחר יבא אל המחנה וטמא הכהן עד הערב. וכתב רש"י, שהלשון הפוכה, וכמו: וטמא הכהן עד הערב ואחר יבא אל המחנה, כי סבת בואו אל המחנה הוא מאשר הי' טמא עד הערב, ואז נטהר. וחז"ל קבלו סגנון זה במקראות לכמה דרשות בהלכה ואגדה, ובפירוש אמרו: סרס המקרא ודרשהו (ב"ב קי"ט ב'), והלשון "סרס" הוא כמו שרש (בחלוף זסשר"ץ) ובאורו כמו עקר ממקומו (מלשון וצאצאי ישרשו איוב ל"א). ולדוגמא דרשו הפסוק דפ' פנחס בענין נחלות, ונתתם את נחלתו לשארו - כמו ונתתם את נחלת שארו לו, ומפרשי: שארו זו אשתו ומכאן שהבעל יורש את אשתו. **(בטעם הכרח דרשה זו בכלל י"ל, דקשה להו לחז"ל, איך יתכן, שאשתו של אדם, אשר בחייו היתה נחשבת כגופו, לא תתייחש כלל אליו לאחר מותו לענין ירושה, ואיך לא זכרה התורה מזה, ולכן מצאו לנכון למצוא רמז לזה בתורה, וכמו שדרשו:)** ובזבחים (כ"ה א') דרשו הפסוק בפ' ויקרא (ד' ה'), ולקח הכהן המשיח מדם הפר כמו דם מהפר (כלומר, ישר מן הפר, ולאפוקי אם נשפך ואספו בכלי, שאין זה ישר מהפר. ועוד הרבה: ו) שחרחרת בתורת כהנים פ' תזריע כתוב בלשון זו: אדמדם - אדום שבאדומים, ירקרק ירוק שבירוקים, שחרחרת - שחור שבשחורים, ע"כ. ומכאן מתבאר שאמנם כן הוא הפירוש (ע' בסמוך), שהרי היא ראתה להפליג השחרות, ובטאה שחרחרת. והראב"ע בפסוק הנ"ל כתב בזה"ל: ירקרק מורה לחסרון, וכן שחרחרת, (כלומר, שהירקון והשחרות קלושים) ויש אומרים היפוך הדבר (שמורה על יתרון הירקון והשחרות), עכ"ל. והנה ה"יש אומרים" הוא, כמבואר, ספר תורת כהנים (ספרא. והנה לא די שלא הסמיך הבאור העקרי עפ"י התו"כ (שהוא גם האמת לאמתו, כמש"כ למעלה בסמיכות על פסוק זה), אך עוד את ההיפך מדעה זו, שאינה נובעת מיסוד ספרותנו העתיקה, קבע כעקרית ויסודית לראשונה, וזו שבתו"כ כתב בשם "יש אומרים", כמו טפל ואגב. וכמה גדול הצער. וכבר כתבנו במקום אחר, כי דרוש להתאזר בגבורת הרוח לסבול חופש מערכי לשונו בכמה מקומות בדבריו, וזה אחד מהם. ח) גדיותיך. באגדה דמס' כתובות, ס"ז א', אמר ר' אלעזר ב"ר צדוק, אראה בנחמה, אם לא ראיתי (בעת החורבן בירושלם) את בתו של נקדימון בן גוריון שהיתה מלקטת שעורים מבין טלפי סוסים (להשקיט הרעבון), וקראתי עליה המקרא הזה, אם לא תדעי לך היפה בנשים