גנזי יוסף פד

שכתבתי לעיל לפי גירסא אחרת שכ' רש"י לקמן:

(שם) דא"כ לוקי פלוגתייהו בהכי וכו'. כ' מהרש"א ולכ"ע מצות צריכות כוונה וכו' ע"ש ולענ"ד נ' דה"ה דאפשר לומר לכ"ע מצות א"צ כוונה ולת"ק לאו תכשיט הוא זוג א' שרי ממילא כיון דזמן תפילין הוא טפי לא כיון דלאו תכשיט הוא איכא איסור שבת ולר"ג מותר דתכשיט הוא. עוד כ' מהרש"א אך קשיא לן וכו' ע"ש ולענ"ד לפי מ"ש לעיל לפירוש קמא דרש"י דעיקר פלוגתייהו אי תכשיט או לא אלא ר"ל דת"ק בע"כ סובר שבת ז"ת ור"ג יכול לסבור לאו ז"ת לק"מ גם מ"ש מהרש"א ועוד דתקשה לי' וכו' ל"ק לפ"ז ודו"ק:

(דף צ"ו ע"א) ד"ה מחוורתא וכו' בשבת זמן וכו'. אה"נ שהיה יכול לומר במצות צ"כ לצאת או לעבור אלא משמע ליה מלשון הגמרא ואב"א אי דס"ל דשבת ז"ת דכ"ע לא לעבור ב"כ ולא לצאת ב"כ דלא ניחא ליה לומר ז"ת הוא ואפ"ה בעי כוונה לכן כ' בזמן ולא זמן ולפי מ"ש לעיל דלא ניחא ליה לומר שבת ז"ת אפשר לומר דכן הוא כוונת הגמרא או דס"ל וכו' ר"ל אי הוי ס"ל שבת ז"ת וכו' ור"ל דודאי ליכא מאן דסובר כן ולכן כשדחה אוקימתא זו לא ניחא ליה לרש"י לומר דכ"ע שבת ז"ת הוא אלא עכ"פ פליגי בהא ולפ"ז אין הכרח מדברי רש"י לומר דס"ל מצות א"צ כוונה ולכן לא רצה לפרש דפליגי אי מצות צ"כ וניחא ליה לפרש דכ"ע ס"ל מצות א"צ כוונה דשפיר אפשר לומר כמ"ש ודו"ק:

(שם ע"ב) תוס' ד"ה דלמא סבר לה וכו' כמו קטן וכו' משמע מלשונם דקטן אפילו פטור לגמרי כגון שלא הגיע לחינוך יכול להוציא הגדול בדרבנן ובא"ח ס"ס קפ"ו וס"ס תרע"ה וסי' תרפ"ט ס"ב לא משמע כן ואפשר כוונת התוס' כמ"ש בב"ק (דף פ"ז ע"א) ד"ה וכן דחיובא דקטן לא מקרי מחויב מדרבנן כיון שאינו אלא לחנכו ע"ש:

(שם) ד"ה לא ס"ד וכו' משום דלא מיתרצה וכו'. הקשה מהרש"א דלמא משום דרך מלבושו כחול וכו' ע"ש ולענ"ד לפי מ"ש רש"י (דף צ"ה ע"ב) ד"ה זוג א' אין דקסבר שבת ז"ת משמע דאי לא"ה לא מועיל דרך מלבושו כחול ובפשיטות ליכא לאוכיחו דדלמא לית ליה דר"ש בר ר"י כמ"ש התוס' אלא דניחא ליה טפי לומר כן דשפיר ס"ל כר"ש בר"י ומ"ש וכן פירש הר"ן נ"ל דצ"ל הר' יונתן ור"ל דפירש טעמא דת"ק דמכניסן זוג זוג כדרך שלובש בחול ולענ"ד אדרבה נראה מדבריו להיפך שהרי סיים אבל ת"ק סבר וכו' קא עבר משום ב"ת וע"כ ס"ל דז"ת היא דאל"כ לא שייך ב"ת כדאיתא בסוגיין גם מ"ש וכצ"ל ע"כ בפרק במה אשה (דף ס"ב ע"ב) לאביי וכו' ג"כ אפשר לומר דס"ל דלא אתיא כר"ש בר"י ודו"ק:

(דף צ"ז ע"ב) גמרא פחות פחות מד"א ר"ש אומר נותנן לחברו וכו' במאי וכו' והוא פיסקא אחת והנקודות קודם ר"ש אומר מיותר:

(שם) ד"ה את החי וכו' דאילים ותחשים וכו'. הוצרכו לזה לר' נתן דס"ל שגם בהמה חיה נושא א"ע אבל לרבנן דדוקא אדם פשיטא שלא היו נושאים אדם אבל בהמה דמשרבטי נפשה דמי לשאר דברים דאע"פ שלא היו במשכן חייב על הוצאתן כמ"ש מהרש"א ועיין בשבת (דף צ"ד ע"א) בגמרא ותוספות:

(דף צ"ח ע"א) גמרא רישא וסיפא ר"ש מציעתא ר' יהודה. הקשה הריטב"א אמאי נקט ר"י הול"ל ת"ק דר"י ע"ש ולענ"ד נראה לתרץ דסמיך אמסקנא דלקמן ע"ב דכולה ר"י הוא:

(שם) תוס' ד"ה אלא וכו' וא"ת כיון דפרישית וכו'. נ"ב בשם מהרש"ל דצ"ל דפריך והוא טעות עיין במהרש"ל:

(שם) ד"ה והאמר וכו' כגון שמשלים ד' ע"י זריקה. היינו לבן עזאי אבל לרבנן ה"ה שמשלים ע"י הילוך ודו"ק:

(שם ע"ב) ד"ה נימא וכו' א"נ יש לחלק וכו'. עיין במהרש"א עד ק"ק הא דפריך והא לא נח וכו' דהכא איירי דאמר כ"מ וכו' כצ"ל. וצ"ל לפי דברי התוס' דלקמן דהא דבעי למימר בפרק הזורק דסבר ר"י קלוטה כמו שהונחה הוא לאו דוקא ור"ל דפחות מג' כארעא סמיכתא ע"ש ודו"ק:

(שם) ד"ה ניחוש וכו' ועוד נראה וכו'. וצ"ל שגם לאביי כאן בכרמלית פשיטא דשרי כמו לרבא ודו"ק:

(שם) ד"ה אי דלית וכו' ה"מ למיפרך וכו'. עיין במהרש"א עד ומיהו קצת יש לגמגם וכו' ולענ"ד כוונת התוס' דה"מ למיפרך אי בכלים הנשברים אפילו בעליון לשתמש בכולו ואי בשאינם נשברים גם בתחתון לא לשתמש ודו"ק:

(דף צ"ט ע"א) גמרא אע"ג דלא היפך וכו' כ' מהרש"א דהרמב"ם בפירוש המשנה כ' דאין הלכה כר' יהודה ור"ל אא"כ היפך ע"ש אכן בחבורו דברי ר"י וכ' ה"ה פי"ג מה"ש ה"ג דס"ל דאין הלכה כר"י וכ"כ הב"י בא"ח סי' ש"נ והטור פסק כר"י ומשמע אע"ג דלא היפך וע"ש בב"ח ובק"נ אות י"א ובפט"ו מה' טומאת אוכלין ה"ז פסק הרמב"ם שיש חילוק בין היפך או לא וכ' הכ"מ דהיינו כר' יוסי והיינו כגירסת ספרים שלפנינו פ"ח דכלים מ"י וכבר תמה בזה התוספות יו"ט שם והמגי' בכ"מ שם ועיין בס' תוספות שבת ובמ"ז ודו"ק:

(שם) תוס' ד"ה הי' אוכל וכו' שמא יצאו מים אחורי הכוס וכו' דבכל נטילתו ליכא אלא רביעית. אינו מובן דהא מיירי מכוס יין ומהו שמא יצאו מים אחורי הכוס מהיכן יצאו וגם מה ענין נטילתו לכאן ובגמרא שם איתא לב"ש שמא יצאו משקים אחורי הכוס ויטמאו מחמת הידים ויטמאו את הכוס ולב"ה שמא יטמאו מים שעל הידים מחמת אחורי הכוס ויחזרו ויטמאו את הידים ונ"ל שכצ"ל כאן שמא יטמאו מים מאחורי הכוס ור"ל מים שנשאר על הידים מהנטילה יטמאו מחמת אחורי הכוס ומ"ש וסתמא דמאחורי הכוס ליכא רביעית ר"ל מים שנשאר על הידים שנוגע בהם אחורי הכוס ודו"ק:

(דף ק' ע"א) רש"י ד"ה דסלקי לעילאי הגדילים משהגביה למעלה מג'. משמע דר"ל הקטנים הגדילים מן הגדולים משהגביה הגדולה למעלה מג' ומיירי בעודם למעלה מג' דכשנכפפו לתוך ג' היינו לצדדין:

(שם) ד"ה דנחתי לתתאי הגדילים לראשו וכו'. משמע דר"ל הקטנים הגדילים מן הגדולים קודם שהגביהו למעלה מג' ומ"ש אח"כ וכן קטנים היוצאים מן הגדילים בשיפולו הוא ט"ס וצ"ל מן הגדולים וכן העתיק הב"י בסי' של"ו ור"ל בין קטנים הגדילים מן הגדולים במקום נמוך סמוך לאילן קודם שהגביה ג' ובין היוצאין מהם במקום נמוך לאחר שכבר נכפף לארץ פחות מג' ולא ביאר הגדולים עצמם קודם שהוגבהו ג' אם מותרין לרב ששת אי נימא דלא אתי מכח איסור דעדיין לא היו אסורים או גם הם מקרי מכח איסור כיון שיש חלק מהם תוך ג' ולכאורה מלשון רש"י כ' הגדילין וכו' משמע דדוקא הקטנים שאינם גבוהים בשום מקום ג' מותרים לד"ה אבל גדולים עצמם קודם שהוגבהו ג' אסורים לר"ש אכן נ"ל דט"ס היא וצ"ל הגדולים לראשו וכן לעיל בד"ה דסלקי לעילאי צ"ל הגדולים משהגביה וקאי הכל אהגדולים עצמם דמשהגביה למעלה מג' אסורים לד"ה ולצד האילן קודם שהגביה ג' מותרין לד"ה וכן קטנים היוצאים מן הגדולים בשיפולו בין קודם שהוגבהו ג' ובין היוצאים מהם אחר שמטו תוך ג' דלדידהו אין חילוק דמ"מ לא אתי מכח איסור כיון דליכא בגופם איסור והיוצאים מתוך גובה של הגדולים ומטין לארץ פלוגתא דרבה ור"ש כמו גדולים עצמם לאחר שהוגבהו ומטו לארץ דפליגי בהו לעיל ואפשר אפילו לא נגיה פירושו כן ומ"ש הגדילים לראשו