גנזי יוסף פב

אבל שהוא משום גזרה הלכה כר"מ לכן הביאו מסוגית הגמרא דלקמן דר"י מתיר כותל שבין שתי חצרות ומ"ש לעיל בריש חלון צ"ל דכוונתם לתרץ דלא נימא דסתם משנה אוסר להוריד למטה מכותל ד' לזה כתבו דבאמת ר' יוחנן מתיר גם בכותל ועיקר סמיכתם על סוגיית הגמרא דלקמן (דף צ"ב) כנלענ"ד:

(שם) רש"י ד"ה מאי לאו וכו' אם יש יותר וכו' כצ"ל:

(שם) תוס' ד"ה רב אמר וכו' א"נ וכו' כצ"ל. ועיין במהרש"א ולפי פירושו לא קאי האי א"נ אלא לשיטת רש"י לקמן בד"ה במחיצות אבל למסקנת התוס' שם ע"פ הירושלמי גם לרב מותר לטלטל כה"ג ע"ש ולענ"ד נראה דמ"ש התוס' נ"מ אין ר"ל דנ"מ בין רב לשמואל ולשמואל מותר לטלטל אלא דנ"מ בין אי אמרינן גוד אסיק או לא וממילא לר"מ ור"ש דמודה שמואל דלא אמרינן גוד אסיק אסור לטלטל והיכי שגם מחיצות תחתונות אינם עשויות לדירה אלא שנפרדים ואין בכל א' מהם סאתים אסור לטלטל על הגג לכ"ע כיון דלא אמרינן גוד אסיק לר"מ ור"ש ודו"ק:

(שם ע"ב) ד"ה במחיצות וכו' כי כל הגג נפרץ וכו'. עיין במהרש"א עד וי"ל וכו' ר"ל דמטעם דאין המחיצות ניכרות לא אמרינן שלא יהי' רה"י כל שאין בו בקיעת גדיים וטעם זה לא מועיל אלא שלא להפריש בין רשות לרשות ודו"ק:

(שם) וקירוייו משלימין לי' וכו' או בפתוח לרה"י דהוי וכו' כצ"ל, וע"ל (דף פ"ו ע"ב) ד"ה גזוזטרא:

(שם) נמי לקמן. (דף צ"ב ע"א):

(שם) רש"י ד"ה שיש מחיצה וכו' כל סביבותיהן וכו'. כ' מהרש"א דבקטן לא נ"מ וכו' ע"ש ולפי מה שאמר רב יוסף אח"כ כיון שיש כאן מחיצות לגדול ע"כ צריך מחיצות גם לקטן דלא נימא דקטן סלוקי סליקו נפשייהו ודו"ק:

(שם) תוס' ד"ה ועשה וכו' ולשון פעמים וכו'. עיין במהרש"א ור"ל דבשלמא לרש"י ור"י הוי לאיסור לר"מ כמ"ש רש"י אבל לפיר"ח לרבנן אם המחיצה לצד הגגין הותרו באותו מחיצה ולר"מ אי אמרינן דסילק נפשי' הרי סילק נפשי' במחיצה ואם אין מחיצה לצד הגגין לרבנן אסרו אהדדי ולר"מ ור"ש לא סילק נפשי' ודו"ק:

(דף צ' ע"ב) רש"י ד"ה ורב וכו' כיון דאמר וכו'. עיין במהרש"א עד בפחות מבית סאתים לרב. נ"ל דצ"ל לשמואל דהא רב ס"ל לעיל ע"א דמטלטל בכולו:

(שם) ד"ה לשמואל אליבא וכו' ולרב נמי אליבא דרבנן וכו'. עיין במהרש"א עד וכן לטלטל מנייהו בין מגגין וכו' ובין מגג יחידי לר"מ וכו' כצ"ל נ"ל:

(שם) ולרבנן מגג יחידי וכו'. עיין במהרש"א עד לשמואל מגג פחות וכו' כצ"ל:

(שם) דאמרן לעיל גבי וכו'. כ' מהרש"א ק"ק לפי פי' התוספות וכו' ע"ש לפנינו גם רש"י פיר שם כן ואפשר ט"ס היא וצ"ל לפי פירש"י:

(שם) ד"ה א"ה מקרפף וכו' מניה לחבריה והוי כרמלית כצ"ל:

(שם) תוס' ד"ה לשמואל וכו' דכשהוא יתר מבית סאתים וכו'. נ"ל דמה"ט א"י להקשות לרב אליבא דרבנן דהא לרב גג יתר מבית סאתים הוי רה"י ודמי לחצר ודו"ק:

(דף צ"א ע"א) ד"ה ושמואל וכו' דאמר לעיל וכו'. אע"ג דשמואל לא אמר לעיל גוד אסיק אלא לרבנן אבל לר"מ ולר"ש דרשות אחת הן לא אמר גוד אסיק כדלעיל (דף צ' ע"א) בגגין השוין לר"מ מ"מ לענין להכניס לבית הוי ככלים ששבתו בבית דאמרינן גוד אסיק לשמואל וכמ"ש התוס' שם ד"ה הכא ע"ש:

(שם ע"ב) ד"ה גג וחצר וכו' ותימה וכו'. עיין במהרש"א והנה מה שהקשה קו' הראשונה היאך ישתמשו דרך חלונות כשלא עירבו אינו מובן לי כיון שלא איירי בהא שבני עליי' גופייהו יאסרו אהדדי שזהו קושיא שניי' אלא משמע שר"ל שבני החצר יאסרו עליהם והוא תמוה דכיון ששייך לעלייה היאך יאסרו בני החצר עליהם מלהשתמש בו כלי הבית ובאמת אם עירבו בני עלייה לעצמם ובני החצר לא עירבו ודאי בני עליי' מותרים להשתמש שם גם כלי הבית ובני חצר מותרים בכלים ששבתו בתוכם אכן קו' שניי' ודאי נכונה דכיון דסתמא מיירי שגם בני עליי' לא עירבו בפ"ע א"כ בני עליי' גופייהו אסרי אהדדי ומ"ש אח"כ דבגובה י' למרפסת היינו אפילו לכלים ששבתו בעלייה הוא נכון דהא הא דגובה י' למרפסת איתא ברישא דאמרינן עלה בד"א כשעירבו וכשעירבו בני עליי' מותרים אפילו לכלים ששבתו בעליי' ובני החצר אסורים אפילו מכלים ששבתו בחצר לפי שגם הם עירבו וס"ל השתא דבעירבו אינם רשות אחת אכן מ"ש דבפחות מי' לחצר דוקא לכלים ששבתו בחצר לא ידעתי טעמו דכיון שעירבו בני החצר לעצמם אע"ג דלא מקרי בית אלא חצר הא מותרים בחצר בכלים ששבתו בבית ומה יגרע זה ומ"ש אח"כ דבלא עירבו הוו כולן רשות א' לכלים ששבתו בתוכן ולא לכלים ששבתו בעליות משמע דר"ל דבאמת בני עליי' אסורים משום דכלים שלהן שבתו בבתים שלהם ומ"ש משא"כ בעירבו בכלל העליות מקרי משמע לכאורה דר"ל דהוי כבתי העליות אבל זה א"א דאמאי יהי' כבית הא אין בו דיורין ולא הוי אלא כחצר לעליות והול"ל משום דשכיחי מאני דבתים בחצר ואפשר גם כוונתו כן ומ"ש אח"כ אבל בסיפא וכו' כבר כתבתי שאין טעמו מובנת לי דבעירבו ודאי מותר גם כלים ששבחו בבית ובלא עירבו אין מותרין אלא בכלים ששבתו בחצר ולא ששבתו בבית דאינהו גופייהו אסרי אהדדי וע"ק לי דלפי פירושו אין היתר כלל לבני עליי' כשלא עירבו יותר מכשעירבו ולא הו"ל לברייתא לומר אלא כשלא עירבו בני החצר והא דכשלא עירבו בני עליי' אינהו גופייהו אסרי אהדדי זה לא נזכר בברייתא כלל והוא פשוט ואין זה נכלל בכלל מה שאמרה הברייתא כולן רשות אחת הן דמשמע דמותר כל אחד להשתמש ברשות חברו והנלענ"ד בביאור דברי התוס' דהא ודאי משמע להו דאנשי עליי' משתמשים כלי בתים ואנשי החצר נוכל לומר דמשתמשים בכלים ששבתו בחצר וכמ"ש מהרש"א וגם משמע להו דלא עירבו היינו אותן שבאו להשתמש בשל חברו דבהו יש לחלק בין עירבו דשכיחי מאני דבתים בחצר אסורי להשתמש בשל חברו ובלא עירבו דלא שכיחי מאני דבתים בחצר מותרים אבל רשות שבאו מרשות השני להשתמש בתוכם אין חילוק בין עירבו או לא דלא גזרינן שמא יקחו כלי בתים של רשות השני ויביאום לרשותם וכמ"ש רש"י (דף צ"ב ע"א) ד"ה וא"ת לכן בגבוה י' ניחא להו דלא עירבו בני חצר מותרים להשתמש בו כלי חצר ומבני עליי' לא מיירי וממילא ידענו שאם גם הם לא עירבו אסורים להשתמש כלל דאינהו גופייהו אסרי אהדדי שהרי בכלי בתים משתמשים ואם הם עירבו מותרים גם הם להשתמש שם אבל בפחות ששייך לבני חצר וכשלא עירבו בני עליי' מותרים גם הם להשתמש שם קשה להו אמאי והא בכלי בתים משתמשים ודו"ק:

(שם) ד"ה וכלים וכו' אפילו שבתו בבית נמי וכו'. עיין במהרש"א עד בלא עירבו חצרות כו' דאל"כ אפילו שבתו בחצר נמי לא וק"ל כצ"ל:

(שם) ועוד דרב פסק כר"ש וכו'. הקשה מהרש"א מנלן דר"ש פליג אהא דקתני ובמבוי אסור ע"ש ולענ"ד אפשר לומר דפשיטא להו דטעמא דבמבוי אסור משום דאסור לטלטל מחצר לתוכה וכמ"ש לקמן וממילא ר"ש דפליג ומתיר לטלטל מחצר לתוכה כלים ששבתו בחצר גם במבוי מותר דליכא טעמא לאסור ולא חידשו בתירוצם אלא דסייעתא שמביא הוא בדרך זה ודו"ק:

(שם) גמרא מהו דתימא וכו'. לכאורה לא שייך זה אלא