גנזי יוסף ע

חרבן היה ב"ד קובעין חדשים אבל בבבל מודה ר' יוסי דביצה שריא ולעיל לא כתבו אלא שתימה לומר דלא נחלקו אלא קודם חרבן מה שלא היה בימיהם אבל ניחא שפיר דלא פליגי אלא בא"י לאחר חרבן ודו"ק וצ"ע:

(שם) רש"י ד"ה א"ר אסי. וכו' דפליגי עליה ואמרו וכו' וצ"ע:

(דף מ' ע"א) תוס' ד"ה הא ודאי וכו'. עיין במהרש"א עד עכ"ל היינו לענין איסור וכו' כצ"ל. וע"ש עד בשביל נכרי הס"ד ומ"ש אח"כ וטעמא וכו' הוא דבור בפ"ע:

(שם ע"ב) רש"י ד"ה מתחיל בשל שבת וכו' כצ"ל:

(דף מ"א ע"א) תוס' ד"ה מודה הי' וכו' והכא קאמר מודה לרבנן דפליגי וכו' כצ"ל, וע"ש במהר"ם עד דרבנן פליגי עלי' ומקילין וכו' רבנן דפליגי אר"ג וכו' בדברי ר"ג כצ"ל:

(שם) גמרא טעמא דיו"ט וכו'. עיין במהרש"א ולענ"ד נראה לתרץ דבמתניתא דלעיל אפשר לומר דערב חנוכה ופורים וחנוכה ופורים שוים אבל מכאן מוכיח שפיר דמשמע דוקא בשנה זו לא השלים אבל בכל השנים השלים כמ"ש רש"י ודו"ק:

פרק ד. (שם ע"ב) תוס' ד"ה לצדדין וכו'. עיין במהרש"א עד איירי רישא דאין לו רק ד"א וכו' כצ"ל, ולפי פי' מהרש"א אין למחוק הועוד בתוס' כדברי מהר"ם:

(דף מ"ב ע"א) ד"ה מכלל וכו' יש לחלק בין עיר לד' אמות. ולפ"ז כשהם חוץ לעיר שאסור להוציא חוץ מד"א אסור גם לישראל אחר אכן לשני תירוצים האחרים גם חוץ לעיר מותר לישראל אחר ודו"ק:

(שם) רש"י ד"ה מטלטל בכולה וכו' וממילא שמעינן וכו' עיין במהרש"א ולענ"ד טעמא דרש"י דס"ל דלא הוי נפרץ במלואה למקום האסור לה דס"ל דטלטול ע"י זריקה וטלטול כי אורחיה חדא היא ובכ"מ דמותר לטלטל ע"י זריקה מותר גם כי אורחיה אלא דבמקום שאסור לילך ע"כ אי אפשר לטלטל אלא ע"י זריקה וכיון דלאו משום איסור טלטול היא לא הוי מקום האסור לה דהא מותר לו לטלטל בכוליה כמו דאפשר ליה וממילא במקום שמותר לילך מטלטל כי אורחיה ובמקום שאסור לילך מטלטל ע"י זריקה. גם מה שהקשה מהרש"א לשיטת התוס' דהו"ל להקשות קו' באלפים ליטלטל כי אורחיה קודם קו' וניטלטל בכולה ע"י זריקה ע"ש נלענ"ד ליישב דהמקשן דלא ידע סברת נפרצה במלואה למקום האסור לה באמת הי' ס"ל דלר"נ מותר לטלטל באלפים כי אורחיה ולא הקשה אלא לר"ה והתוס' לא כתבו אלא אליבא דאמת דקיי"ל דנפרצה במלואה למקום האסור לה אסור ודו"ק:

(שם) ד"ה ומטלטל בד"א וכו' דלא שני וכו'. כ' מהרש"א לא הוה צריך לכל אריכות הזה וכו' ע"ש ולענ"ד הוצרך רש"י לאריכות זה ללמדנו דאפילו להמקשן דלא אסיק אדעתיה סברת נפרצה במלואה מ"מ אסור לר"ה לטלטל באלפים אפילו ע"י זריקה דאין חילוק בין טלטול כי אורחיה לטלטול ע"י זריקה ודו"ק:

(שם ע"ב) ד"ה היה מודד ובא וכלתה וכו' וכגון שנפרץ וכו'. נ"ל דמ"ש וכגון שנפרץ הוא לרבותא דכ"ש כשלא נפרץ הכותל אלא שיש שם פתח דמותר לטלטל בבית ע"י זריקה דהא יש היכר גדול אלא אפילו נפרץ הכותל מ"מ הוי התקרה היכר ולא מימשך ודו"ק:

(שם) בתוס' שנץ ד"ה אמר ר"ה וכו' כיון דלגבי אחריני וכו'. נ"ל דר"ל משא"כ הקיפוה עכו"ם מחיצה בשבת דא"א שישבות שום אדם באויר מחיצות אלו מבע"י דלהוי לדידי' כולה כד"א והיינו כסברת רש"י בפירוש אחרים ומ"מ אפשר לומר שיש חילוק בין התוס' לרש"י היכי דנעשה חצר קטן בשבת דלרש"י כיון דנעשה בשבת אוסר ר"ה ולתוס' כיון דלמי שכלתה מדתו בצד השני של החצר כל החצר לו כד"א כדין אנשי עיר גדולה מהלכין עיר קטנה כד"א גם לו לא נחשב מקום האסור לה גם לענין טלטול ואפשר לר"ה גם בדין עיר קטנה דוקא כיון שנעשית מע"ש אבל אי נעשית בשבת כיון דא"א לשבות בתוכה מבע"י אינה נחשבת כד"א וה"ה בחצר לענין טלטול הוי מקום האסור לה ודו"ק:

(שם) תוס' ד"ה ור' זירא וכו' פי' וכו'. עיין מהר"ם עד וא"כ במאי פסק כר"ג ואינו מובן דהא מ"מ פסק כר"ג דמהלך את כולו אך לא מטעמו של רבה אלא מטעם הואיל וספינה נוטלתו וכו' וצ"ל דמשמע ליה דס"ל גם באיזהו דין דלא כרבה והוא מגומגם והפי' הב' של מהר"ם נראה יותר. ומ"ש מהר"ם בדבור שאח"ז ומ"מ יש לתמוה וכו' כפי הנראה שייך יותר לדבור זה ודו"ק:

(דף מ"ג ע"א) רש"י ד"ה כי פליגי וכו' משום אויר מחיצות. כ' מהרש"ל בלא טעמא דשבת מבע"י ואינו מובן לי דהא טעמא דרבה הוא משום דשבת באויר מחיצות מבע"י ודו"ק:

(שם) ד"ה הלכה כר"ג וכו'. עיין במהרש"א עד האי דייקא נמי קמא דלא וכו' ור"ג בעמדה נמי מתיר דומיא וכו' כצ"ל:

(שם) תוס' ד"ה הלכה וכו' דאותן ב"א שמדליקין וכו' כ' מהרש"א היינו נמי לדעת רשב"ם וכו' ע"ש ור"ל דאותן ב"א ס"ל כרשב"ם בשניהם דמותר להפליג בשבת ואין לו אלא ד"א כיון שלא שבת באויר מחיצות מבע"י לכן לא חשו למאי דמפליגין בשבת אלא הדליקו נרות וכו' שיהא נקרא שבת באויר מחיצות מבע"י והתוס' דחו משום דקיי"ל אסור להפליג בשבת אכן לענ"ד אפשר לומר דאותן ב"א ס"ל דכשמדליקין נרות ואוכלים בספינה הוי נכנסו מבע"י ומותר אפילו לריצב"א והתוס' דחו דכיון שחוזרין ולנים בביתם הם מפליגין בשבת ודו"ק:

(שם) רש"י ד"ה כיון דחל וכו' ומספקא וכו'. הוצרך לזה שהי' קשה לו אע"פ שהי' אסור לשתות ע"ש שמא יבא משיח היום אבל כשעבר יום ע"ש ולא בא לא חל עליו נזירות כלל לכן הוכרח לפרש דחיישינן שמא בא ודו"ק:

(שם ע"ב) תוס' ד"ה האי תנא וכו' ה"נ בשבת קודם אכילה וכו'. כ' מהר"ם ולכך פריך שפיר הכא לעיל וכו' ע"ש ולא הבינותי דלעיל אכתי לא אסיק אדעתיה דמובטח להם לישראל וטפי הו"ל לומר למסקנא דמסיק דמובטח להם ואפ"ה בא' בשבת אסור לשתות דלמא אתי אליהו מאתמול בשבת אחר אכילה ודו"ק:

(שם) רש"י ד"ה ימדוד צלו וכו'. מפירושו נראה שגרס ימדוד צלו וקומתו וצל קומתו ומפרש צלו של דקל וקומתו וצל קומתו של עצמו ולפי גירסא שלפנינו צריך לפרש מודד קומתו וצלו של עצמו וצל קומתו של דקל ודו"ק (שם) תוס' ד"ה מותרין וכו' אפילו לר"מ וכו'. לכאורה אין דבריהם מובנים דע"כ לא פליגי ר"מ ור' יהודה אלא אי הוי כאנשי העיר אבל ודאי דעכ"פ קנה שביתה במקומו ומותר ליכנס לעיר כיון שהוא בתוך תחומו וכאן לא התיר להם אלא לירד מהספינה ולא שיהי' כאנשי העיר וכ"כ הר"ר יונתן אבל יובנו דבריהם ע"פ דברי הריטב"א שהקשה הא סתם נמל מוקף מחיצות ומהלך את כולה לר"ג אפילו בא מחוץ לתחום כמו דיר וסהר ותירץ דהורה להם שהם כאנשי העיר משא"כ אם היו חוץ לתחום אע"פ שמהלכין את כולה אינם כאנשי העיר [ע"ש שדבריו צריכין ביאור ואין להאריך] וע"ז כתב אח"כ ואפילו לר"מ וכו' ונראה שזה ג"כ כוונת התוס' שפירשו ג"כ כן וע"ז שייך שפיר קושייתם ודו"ק: