גנזי יוסף סט

(שם) ד"ה ואמאי וכו' וא"ת וכו'. עיין במהרש"א ולענ"ד נראה ליישב קושייתו דהא המתרץ הראשון לא השיב אלא במגדל של לבנים ואכתי לא הוי ידע דמיירי באוירא דליבני עד אח"כ שהקשה מר"נ אמר שמואל ומתרץ באוירא דליבני וצ"ל דסברת המתרץ היה דבנין גמור של לבנים קל מבנין של עצים ומ"מ ע"כ המקשן לא ס"ד דמיירי בשל לבנים ודו"ק:

(שם) רש"י ד"ה ואם בשדה וכו' דלית לי' דר"ש וכו' משמע דאי הוי ס"ל כר"ש או אי הוי אבד במקום מוקף מחיצות ועירבו דמותר לטלטל לכ"ע גם ר"א דמתניתין מודה דאע"פ שלא מצא המפתח כמו שמצאו דמי והריטב"א במשנה הביא בשם הראב"ד דמיירי דוקא שא"י כלל שהניחו במקום המשתמר אבל הניחו במקום המשתמר ושכח באיזה מקום הניחו עירובו עירוב אפילו לר"א דמתניתין וע"כ דס"ל כר"ש או דמיירי במוקף מחיצות ועירבו דאל"כ מה מועיל שהניחו במקום המשתמר כיון שאינו יכול להביאו משם ואפ"ה כשא"י אם הניחו במקום משתמר אין עירובו עירוב ולפ"ז א"צ לומר דר"א דמתניתין לית ליה דר"ש אלא או דבמתניתין מיירי כשא"י אם הניחו במקום המשתמר ובברייתא מיירי בהניחו במקום המשתמר או דתרוייהו מיירי בא"י אם הניחו במקום המשתמר ופליגי אי דינו כיודע או לא ודו"ק:

(דף ל"ה ע"א) תוס' ד"ה וקתני וכו' וברייתא לחוד וכו' לא כר"נ ולא כר"ש וכו'. עיין במהרש"א פירושו וק"ל דהשתא נמי דמייתי תרוייהו נימא דפליגי בכלי ואינו ניסוט וברייתא אתיא כר"נ ור"ש וסיפא דמתניתין דתנא מחמת רעדה טהור מיירי באהל וצ"ל דמשמע ליה דסיפא דמתניתין מיירי בגוונא דרישא ואם רישא מיירי בכלי גם סיפא מיירי בכלי גם לא ניחא לי' לאוקמי ברייתא כר"נ ור"ש אבל אי לא הביא ברייתא ה"א דפלוגתייהו בשידה תיבה ומגדל מחנות רעדה דלת"ק הם כלים וטמאים ולר"נ ור"ש הם אוהלים וטהורים וסיפא ואם היו ניסוטין טמאים אע"ג דהוי אוהל ושייך ע"ז זה הכלל באוהל דמיירי בה והב"ח גריס לא כת"ק ולא כר"נ ור"ש ור"ל דכולהו ס"ל דכלי ואינו ניסט טמא ופליגי בשידה תיבה ומגדל אי הוי כלים או אוהלים וברייתא לא ס"ל כוותייהו וקשה לפ"ז השתא נמי דמייתי תרוייהו נימא כן וצ"ל דכיון דברייתא וסיפא דמתניתין כעין לשון אחד מסתברא לומר דתרוייהו לדבר א' נתכוונו ועיין בריטב"א ודו"ק:

(שם) רש"י ד"ה נתגלגל וכו' דממ"נ וכו'. נ"ל דר"ל בביתו לרבנן דגזרו על שבות ביה"ש ובערובו אפילו לר' כמ"ש התוס' ודו"ק:

(דף ל"ו ע"ב) תוס' ד"ה דאי ס"ד וכו' על העירוב קדושה היום וכו' כצ"ל נ"ל:

(שם) רש"י ד"ה מקרי שמע וכו' ומתני' דר' יצחק וכו' ומתניתין אדמותיב פירקי וכו'. מלשון רש"י שלא כתב ומתניתין בדלא אתי אלא אחד משמע שמפרש, שגם מתניתין מיירי בדאתי בי תרי אלא דמתניתין קאי אמותיב פירקי וכ"מ משאר לשון רש"י ולפ"ז צריך להגי' בריש דבריו ומתניתין וברייתא דר' יצחק וכו' ואה"נ שהיה יכול לפרש דמתניתין מיירי בדלא אתי אלא מותיב פירקי אלא דניחא לפרש מתניתין כמו ברייתא דר' יצחק ודו"ק:

(שם) ד"ה מזרח ומערב וכו' בשלא בא אלא אחד וכו' רחוק מן העיר ו' אלפים וכו' כצ"ל:

(שם) תוס' ד"ה לא ס"ד וכו' אבל קשה וכו'. עיין במהרש"א עד דכולהו ברייתות נינהו וכו' הוא תמוה דההוא דשופרות מתניתין היא בשקלים ואע"ג דמתניתין דהכא ודגיטין הם ב' משניות וברייתא אחת דמרובה וההיא דאיו ודהלוקח יין הם ב' ברייתות וההיא דשופרות משנה אחת לא ניחא להו לדחות משנה דשופרות ואפשר דחשו לגירסא דתנן הלוקח ואפשר שהי' לפני הגמרא הגירסא במשנה דדמאי גם דברי ר' יהודה ור' יוסי ור' שמעון אע"פ שלפי האמת ניחא להו טפי לגרוס דתניא וכמ"ש בדבור שאח"ז ודו"ק:

(שם) וי"ל וכו' וה"ה לר' יוחנן דוקא ע"י תנאי ליתא לדאיו אבל בלא תנאי לית לי' לר' יהודה ברירה ודו"ק:

(דף ל"ז ע"א) תוס' ד"ה כשהתנו וכו'. עיין במהרש"א עד דבלא התנו נמי כשיקחו וכו' כצ"ל נ"ל:

(שם ע"ב) גמרא מאי קושיא וכו'. עיין במהרש"א ולענ"ד נראה ליישב קושייתו דבתחלת הסוגיא ידע שפיר דרב לא מחלק בין דאורייתא לדרבנן מדהביא מההוא דהלוקח יין אבל עתה דקיימינן לרבא דאסקה אדעתי' דאפשר לחלק בין דאורייתא לדרבנן לדידי' מקשינן מאי קושיא וכו' ומתרץ דאע"ג דרבא סלקא דעתיה לחלק בכך היינו קודם דאשכחן תנא דס"ל בדרבנן אין ברירה סלקא דעתי' דליכא תנא דס"ל כן כלל אבל עכשיו דאשכחן תנא דס"ל בדרבנן אין ברירה טפי מסתבר לומר דמאן דאית לי' ברירה ל"ש בדאורייתא וכו' וכן מאן דלית ליה מדנימא ג' מחלוקת בדבר דהיינו איכא דאית לי' ברירה גם בדאורייתא ואיכא דלית לי' גם בדרבנן ואיכא דמחלק בין דאורייתא לדרבנן וכ"ש אי נימא דמאן דמקשה דר"ש אדר"ש הוא מקשה אחר ולא מדברי רב יוסף דא"ש טפי דהאי דמקשה ומאי קושיא סבר שגם האי דמקשה דר"ש אדר"ש אליבא דרבא קאי ומתרץ קסבר וכו' דלא ס"ל כרבא ודו"ק:

(שם) תוס' ד"ה אלא איפוך וכו'. עיין מהרש"ל ומהרש"א ויש ט"ס במהרש"ל וצ"ל מפרש תלמודא והא שמעינן כו' עדיפא למפרך מסתמא וכו'. והנה לפי' מהרש"א ק"ל דא"כ מנ"ל לרב יוסף דאיפוך הך דהכא ור"ש ס"ל גם בדרבנן אין ברירה דלמא איפוך הך דהלוקח יין ור"ש אית לי' ברירה ועוד אמאי באמת לא קשה מ"ש מהרש"ל דאיך הביא רב יוסף מסברת עצמו וגם אינו מתרץ מ"ש מהרש"ל אמאי מציין בדבור שאח"ז קסבר רב יוסף הו"ל לציין אלא איפוך ומה שהקשה על מהרש"ל נלענ"ד שיש ט"ס בדברי מהרש"ל מ"ש היה ל"ל וצ"ל הא צ"ל וכוונתו דלפ"ז הא דאמר בגמרא קסבר ודאי הפירוש קסבר רב יוסף וקשה היאך תלה עצמו בחגורתו וכמ"ש לעיל ודו"ק:

(דף ל"ח ע"ב) גמרא למירמא דרב אדרב וכו'. עיין במהרש"א ולענ"ד נראה לתרץ קושייתו דלהכין בידי אדם פשיטא לי' דאסור מיו"ט לשבת אלא הכנה דבידי שמים לא ידע דאסור כההוא דנולדה בזה וגם הא דר"א דהכא שמניח ערב יו"ט על יום ראשון למזרח ועל יום ב' למערב לא הוי הכנה בידי אדם כיון שאינו עושה מעשה ביו"ט וגם הכנה בידי שמים לא הוי כדלקמן ועיין בביצה (דף ב' ע"ב) ברש"י ד"ה דכל ביצה וד"ה והכינו ובתוס' ד"ה והי' משמע דאפשר לחלק בין הכנה בידי שמים להכנה בידי אדם ודו"ק:

(שם) תוס' ד"ה והא בעינן וכו' תימה דמשמע וכו'. ר"ל דהא אביי שהי' ס"ל סוף היום קונה עירוב הוי ניחא ליה דברי ר"א אע"ג דמנח לסוף אלפים משום שהי' סובר דלא בעינן סעודה הראוי' מבע"י ודו"ק:

(דף ל"ט ע"ב) ד"ה אי אתם, מודים וכו' נהרדעי לא ס"ל בהא כר"י. עיין במהרש"א וק"ל לדבריו דאנן השתא שאין עושין אלא יום א' יוה"כ ואסרינן ביצה בח"ל כמאן ס"ל וצ"ל דדוקא נהרדעי ס"ל כן אליבא דר' יוסי אבל רבה ורבא ס"ל אליבא דר' יוסי דאע"פ שאין עושין יוה"כ אלא יום א' ביצה אסורה בח"ל ואנן קיי"ל כרבה ורבא ועוד אפשר לומר דכיון דס"ל בח"ל כר' יהודה לגמרי דאפילו עיברו לאלול ביצה שריא אין קושיא אי ס"ל בח"ל כר' יהודה ובא"י כר' יוסי אבל לעיל דהוי ס"ל דלנהרדעי אי עברוה הוי ביצה אסורה אפילו בח"ל הוי דלא כמאן אבל קשה לי למה להם לומר דלא ס"ל בהא כר' יוסי הא אפשר לומר דלא פליגי אלא בא"י ואפילו לאחר חרבן שגם בימיהם לאחר