גנזי יוסף סו

תשמיש שנקרא דירה לכן למדו מאסטרטיא של מלכים שעשוי לטייל דהוי כדירה ממילא בשיעור הזה סתם תשמישו נקרא דירה אע"פ שלא הוקפה לדירה וכמ"ש בד"ה התיכונה וא"צ ללמוד מקרא דישעי' אלא דשיעורו כעיירות בינונית אבל הריטב"א כ' דנלמד שא"צ מוקף לדירה מדקרי לה חצר ע"ש ודו"ק:

(שם ע"ב) גמרא כשתמצא לומר וכו'. עיין במהרש"א ומדבריו משמע דרב ששת דאמר דלר"א רשות ביתו לא ביטל ולרבנן ביטל היא מטעם עין יפה ועין רעה ור"פ מיבעי לי' מאי דפשיטא לי' לרב ששת ולענ"ד ר"ש סתמא אמר ואפשר לפרש דבריו דטעמא דר"א משום דלא עבידי אינשי דדיירי וטעמא דרבנן משום דלא עביד וכו' אלא דרחבה [ס"א רבא] דאמר לא נצרכה וכו' ודאי סבר כאביי דכיון דגלי דעתיה גלי ור"פ לא קשה לי' אדר"ש פשיטא דאי טעמייהו משום עין יפה ועין רעה לא נצרכה אלא אי צריך לבטל לכל אחד או לא וכדרחבה ואי טעמייהו משום דלא עביד אינש קמ"ל דלא מועיל גלי דעתיה וה"ק לר"א ביטל אע"פ שגלי דעתיה שאינו מבטל ולרבנן לא ביטל אע"פ שגלי גלי שמבטל ודו"ק:

(שם) תוס' ד"ה אצוותא וכו' ואין נראה לר"י וכו'. נ"ל דכוונתם וע"ז ודאי לא פליג ר"א וע"כ מין זרעים הוא וכמ"ש התוס' בסוכה (דף י"ג ע"א) ד"ה אפקותא ואח"כ כתבו והתם אמרינן וכו' ר"ל והוי מרור לכ"ע וכאן דוקא לר"א הוי מרור ולא לרבנן וצ"ל דשני מינים הם ותרווייהו מיני זרעים הם ודו"ק:

פרק ג. (שם) ד"ה ולכהן וכו' והכי אמרינן בחומר בקודש וכו' אפילו במקום כרת וכו'. עיין במהרש"א ומשמע מדבריו דמ"ש התוס' פי' אפילו במקום כרת קאי גם אההיא דפסחים וחזרו בהם ממה שפירשו לעיל משום דאיכא כרת אם לא יעשה ולא הבינותי דא"כ מאי אולמא ההוא דפרק חומר בקודש מההוא דפסחים וגם מלשון התוס' משמע דדוקא בההוא דחומר בקודש פירשו אפילו במקום כרת וטעמא בעי. ונלענ"ד דבפסחים ע"כ הפירוש משום דאיכא כרת אם לא יעשה דאיתא שם ערל הזאה ואיזמל העמידו דבריהם במקום כרת ע"כ הפירוש אע"ג דאיכא כרת אם לא יעשה הפסח שהרי אין בהם כרת אם יעשו וא"כ גם סיפא אונן ומצורע ובית הפרס לא העמידו דבריהם במקום כרת ג"כ הפירוש כיון דאיכא כרת אם לא יעשו וכדאמרינן שם לעיל מזה גבי פסח לא העמידו דבריהם במקום כרת וגבי קדשים העמידו דבריהם במקום עשה ע"כ הפירוש אם לא יאכל אלא דהתוספות חידשו בטעם הדבר שצריך לומר טעמא דאיכא כרת ואי לאו הכי היו מעמידין דבריהם כיון דאיכא חשש כרת אם יעשה בטומאה ואהא מייתי ראי' מפרק חומר בקודש דאמר לעושי פסח לא העמידו דבריהם במקום כרת לאוכלי תרומה העמידו דבריהם במקום מיתה ע"כ גבי תרומה במקום מיתה ר"ל אע"ג דליכא אלא מיתה אם יאכל בטומאה דומיא דהכי גבי פסח לא העמידו דבריהם במקום כרת ר"ל אע"ג דאיכא כרת אם יעשה בטומאה ושני הדברים צריכי ומה שחסר זה גילה זה דאע"ג דאיכא חשש כרת אם יעשה לא העמידו דבריהם וטעמא כיון דאיכא נמי כרת אם לא יעשה כדאיתא בפסחים שהביאו לעיל ודו"ק:

(דף כ"ז ע"א) ד"ה מפני וכו' עיין מהר"ם עד אלא רבנן אחרים וכו' כצ"ל:

(שם) רש"י ד"ה מדקאמר וכו' לא מיבעיא הכא דלא וכו' כצ"ל נ"ל:

(שם) תוס' ד"ה כל שהזב וכו' ונראה לפרש וכו'. נ"ל דהוצרכו לזה דר"ת הביא ראי' ממה שצריכין למעט דמה מטומאה קלה וגם קרי לה אבן מסמא שהוא טומאת משכב ע"כ דמאי דממעטינן מטומאת משכב לא ממעטינן אלא מטומאה חמורה לכן צריכין עוד מיעוט מטומאה קלה של טומאת משכב וקרי לה אבן מסמא כמ"ש מהר"ם וא"כ ה"ה דברים שאינם ראויים למשכב ומושב אע"ג דממעטינן להו לא נתמעטו רק מטומאה חמירה ולא מטומאה קלה אבל לפי מ"ש התוס' דאבן מסמא אינו מטמא בשום מקום אלא טומאה קלה א"כ טומאת משכב ומושב לחוד וטומאת אבן מסמא לחוד לכן צריך ב' מיעוטים אבל דברים שאין ראויים למשכב ומושב שנתמעטו מדין משכב ומושב נתמעטו לגמרי אפילו מטומאה קלה ונ"ל דודאי אי לא הוי נתמעט דמה מאבן מסמא הי' מטמא טומאה קלה גם במשכב ומושב דלא מסתבר לומר דעם האבן יהא מטמא ובלא האבן לא יהא מטמא אלא שגם מה שהי' מטמא במשכב ומושב הוא משום דלא גרע מאבן מסמא נקרא ג"כ אבן מסמא ומ"מ לא שייך זה אלא במה שהוא מטמא אחרים אבל במה שהוא מקבל טומאה כיון שנתמעט מלקבל טומאה ע"י משכב ומושב נתמעט לגמרי ודו"ק. ועיין במהר"ם עד אי מה היא מטמא וכו' כצ"ל:

(שם ע"ב) ד"ה ה"א וכו' ועוד הקשה מהר"ש וכו'. עיין במהרש"א שפירש כוונתם דדבלה קעילית הוא כ"ש מיין אגב קנקנו ותמהני מאוד דהשתא נמי דשכר הוי יין פשיטא דהוי כ"ש מביין דנפקא מיניה יין אגב קנקנו גם בקר וצאן גופייהו דפירושם בקר גופי' וצאן גופיה בלא עורם וגיזתם פשיטא דהוו כ"ש מהנך דנפקא לן מרבויין וע"כ צ"ל כמ"ש מהרש"א בשבועות דהנך דכתיבי בקרא מפורש ודאי הוו פשיטא טפי מהנך דנפקא לן מרבויין ומ"מ אצטריכו למכתב לכלל ופרט וכלל וברבויין מרבינן אפילו הנך דלא נפקו מכלל ופרט וכלל ע"ש ולא שייך להקשות אהנך דכתיבי הא נפקו מק"ו מהנך דאתיין מדרשא כמו דלא שייך להקשות עלייהו הא מכלל ופרט וכלל אתיא דהוו פרי מפרי כמ"ש מהרש"א לעיל מזה ולא מקשינן אלא ארבויין למה לי כולהו אבל פרטי צריכי כמ"ש התוס' לעיל ומה שלמד כן מדברי התוס' יומא נ"ל דר"ל שכתבו שם וז"ל וא"ת הכא דפריך ואימא דבלה קעילית לישני מיין אגב קנקנו דנקחת נפקא וכו' עכ"ל הנה גם בשבועות הקשו כן וז"ל וא"ת אמאי לא משני וכו' דמיין אגב קנקנו נפקא כדאמר בפרק בכל מערבין וכו' ע"ש ונ"ל דהיינו משום דלא אסקי התם אדעתייהו דהכא דריש מביתי"ן ופרטי אצטריך לשום דרשא והוי ס"ל דאפרטי גופי' אמרינן הכא דכיון דנפקי מק"ו תו לא צריכי וביומא אע"פ שכתבו דהכא מביתי"ן דריש מ"מ לא כתבו דכולהו פרטי אצטריכו לשום דרשא והוי ס"ל שגם פרטי לא צריכי היכי דנפקו מק"ו ובאמת בת"י שם תירצו כן דפרטי אצטריך לשום דרשא ע"ש אבל כאן שכבר כתבו התוס' דברים אלו לא שייך להקשות ל"ל דבלה קעילית ועוד אפשר לומר דכוונתם שם מדאיצטריך יין אגב קנקנו דלא נימא ב' דבשכר לדבלה קעילות ע"כ שכר גופיה לאו דבלה קעילית וכפירוש מהר"י אבן לב שהביא המהרש"א בשבועות שם והוא פירוש מהר"ם כאן ועוד י"ל שהרי בשבועות שם הקשו התוס' אח"כ ועוד היכי מצי למימר דהיינו דבלה קעילית הא משמע הכא וכו' ע"ש וע"כ שהיא קושיא אחרת ולא מתפרש בפירוש מהרש"א דכאן וצ"ל דדוקא דברי התוס' דהכא מפרש כן אבל דברי התוס' דשבועות ע"כ נבא לדבריו דשם גם מ"ש מהרש"א דביומא תירצו כמו כאן לענ"ד ע"כ אין הפירוש שם בדבלה מעורבת עם מים שהרי כתבו שה"א שאינה נקחת אלא בהבלעה וע"כ ר"ל בהבלעה בדבר שניקח בכסף מעשר] ודו"ק:

(דף כ"ח ע"ב) ד"ה אהני וכו'. מומין שבגלוי ואינו חוזר וכו'. עיין במהרש"א ולענ"ד משמע להו להתוספות דדרשה דמומין שבגלוי ואינו חוזר אתיא לכ"ע מדלא פליג עלי' שום תנא לכן הוצרכו לומר דשניהם שוין דאל"כ תקשה למ"ד כללא בתרא דוקא תיסגי לי' באחד מהם החשוב יותר והמקשה דפריך דניבעי נמי