גנזי יוסף סה

(שם) רש"י ד"ה היכי ניעביד להתיר וכו' ותהא היא בכולן וכו'. לכאורה ר"ל שתהא היא מותרת לטלטל בשביל ובמבוי אבל קשה דאכתי לא מיירי לטלטל מזה לזה וגם א"כ היל"ל הם בה שהרי ברחבה אין דיורין והיל"ל שדיורי השביל והמבוי יהיו מותרין לטלטל ברחבה לכן נ"ל דצ"ל ותהא היא וכולן מותרות ודו"ק:

(שם) תוס' ד"ה לעביד צה"פ וכו' והשתא נמי לא חיישינן לשרטון וכו'. עיין במהרש"א ומשמע מדבריו דמתלקט י' מתוך ד"א היינו ד"א ברוחב ובכל דוכתי אמרינן מתוך הילוך ד"א והיינו ד' אמות בשפוע ומ"מ אפשר לומר שגם להילוך ד"א בשפוע צריך רוחב קרוב לג' אמות וד"ט כפי החשבון שכ' התויו"ט במשנתינו ומסתמא לא יהי' כ"כ אכן עדיין ק"ל דשמא לא יעלה השרטון אלא גבוה ה"ט או פחות ואפילו אם לא יהי' רחב אלא ב' אמות לא יהי' מתלקט ולא ישאר גובה עשרה טפחים ועוד ק"ל דמסתמא הגודא אינו שוה לגמרי אלא שהוא מתלקט וכשמוסיף שרטון כל שהוא לא יהיה מתלקט ועוד ק"ל דלעיל (דף ח' ע"א) פירש"י שרטון ומתקצר רוחב הים אבל לא מצינו שיגביה השרטון עד גובה המחיצה ונלענ"ד דע"כ מיירי שהגדודין שמעבר הנהר היו גבוהין עשרה מהגדודין שמצד השביל דאל"כ אלא שמצד השביל גבוה ה"ט ומעבר הנהר גבוה י"ט אכתי לא הוי מחיצה ע"ג מחיצה שהרי אינו דר באויר מחיצות התחתונות אלא בגובה ה"ט וה"ט דר באויר מחיצות העליונות וא"כ אפילו יעלה שרטון לא יגביה אלא יהי' שוה לגידודין שמצד השביל או נמוך מזה ואכתי ישאר גבוה י"ט המתלקט מתוך ד"א כמקדם ודו"ק:

(דף כ"ה ע"א) ד"ה אכסדרה וכו' ולא נקט בחצר. ר"ל סמוך לחצר וכמ"ש רש"י (דף צ' ע"ב) ד"ה אכסדרה דבחצר בלא"ה מותרת משום מחיצות החצר ודו"ק:

(שם ע"ב) ד"ה וכי אויר וכו' ונ"מ שאם נפרץ וכו'. עיין מהרש"ל ומהרש"א שהאריכו בזה והנה לדברי מהרש"ל ק"ל מ"ש דחצר אוסר אף במבוי הפתוח לו דהא זה דוקא חצר אוסר המבוי משום דדריסת רגלם עליהם אבל פשיטא שאין המבוי אוסר לחצרות כיון שיש להמבוי דרך לר"ה בלא החצר וא"כ אמאי יאסר החצר לקרפף משום דדריסת רגל הקרפף על החצר ואי משום שבני החצר רגילין להשתמש בקרפף לא אשכחן כה"ג דאוסר ומנ"ל דבכה"ג אוסר. והנה המהרש"א הקשה כיון דהנ"מ הוא באין רגילין ושמעתין איירי ברגילין הי' להם לפרש ולכאורה יש להקשות כן גם לפי' מהרש"א דשמעתין איירי בנכנסין כותלי הקרפף לחצר והנ"מ היא באין נכנסין וצ"ל דכוונתו דסברא זו דרגילין או לא לא נזכר כלל בדברי התוס' אבל חילוק דנכנסין הוא מרומז בדברי התוס' שכתבו כדמשמע בפ"ק ושם הטעם משום נראה מבחוץ אכן מ"ש מהרש"א דאין הקרפף נאסר משום יתור אלא היכי דנפרץ גם לר"ה לא משמע כן מדברי הפוסקים והש"ע בסי' שנ"ח סי"ג ופשיטא דאין חילוק בזה בין ר"ש לרבנן אדרבה כ"ש היא כיון דהפוסקים שפסקו כר"ש דרשות אחת הן אפ"ה אויר מייתרו אע"ג דלא נפרץ לר"ה כ"ש לרבנן דשני רשויות הן ולולי דמסתפינא הייתי אומר דדברי הגליון שהביא מהרש"ל נכונים ובענין מ"ש מהרש"א דגיפופין לא מהני שלא יהיה ייתור עיין בזה בריטב"א ובב"י ובב"ח ובתו"ש ודו"ק ואין להאריך:

(שם) ד"ה ההוא בוסתנא וכו' והיה בה נמי פתח וכו'. נ"ל דמ"ש והי' בה נמי פתח הוא לאו דוקא דה"ה כשעשו אשיתא בצד אחר בלא פתח וכ"ה בטור וש"ע ע"ש ודו"ק:

(שם) ד"ה ההוא אבאוורנקא וכו' אם האבוורנקא היתה עומדת וכו'. נ"ל דה"ה כשהיתה עומדת בתוך הפרדס ונתמעט הפרדס ע"י השביל מסאתים הותר כל הפרדס וכן כשעומדת מן הצד ולא נתמעט הפרדס ע"י החלוקה מסאתים מותר עכ"פ החלק שמן המחיצה עד הכותל ואורחא דמלתא נקטו ודו"ק:

(שם) אע"ג דהיקף האבוורנקי וכו'. עיין במהרש"א עד ומיהו אי לאו שהיה וכו'. משמע מדבריו דמחיצת האבוורנקי לא מועיל כלום כיון דעשוי לנחת ולצניעות והוי בכלל הבוסתנא לגמרי ותמהני דא"כ מה מועיל השביל כשלא נתמעט הבוסתנא מסאתים ויכולין לטלטל עד הבאוורנקי כיון דאבוורנקי עצמה אסורה בטלטול וצ"ל דס"ל דע"י הקנים נעשית האבוורנקי ג"כ מוקף לדירה שנתערב עם הבית אבן מדברי הת"י שכתבו א"נ האבוורנקי וכו' משמע דלתירוץ התוס' לא נעשה האבוורנקי מוקף לדירה ועמ"ש לקמן אי"ה] וגם ק' בפירי דבי תורי אמאי כתבו שהיה יותר מסאתים ואי לא"ה היו יכולין לטלטל כלים ששבתו בתוכה הא כיון דמחיצה העשוי' לנחת לא הוי מחיצה כלל וכשעומד בתוך הבוסתנא הוי כבוסתנא ה"ה שם שעמד בר"ה הוי כר"ה ונלע"ד דמחיצה העשויה לנחת הוי מחיצה אלא שאינה מוקפת לדירה וכ"מ מלשון הריטב"א ע"ש ולולי שהי' ממעט הבוסתנא אע"פ שהי' מותר לטלטל בתוך האבוורנקי כלים ששבתו בתוכה דבפ"ע מוקפת היא שלא לדירה והיא בעצמה פחותה מסאתיים מ"מ בתוך הבוסתנא עד האבוורנקי הי' אסור לטלטל כלל וגם בהוקף ולבסוף ישב לא משמע שיהי' אסור בטלטול דלא גרע מתל וחריץ אלא דלא הוי מוקף לדירה ומ"ש התוס' אע"ג וכו' היא גם לפי מ"ש שנעשית מוקף לדירה והקשו דמ"מ האבוורנקי גופא שנעשה לנחת ולצניעות לא הוקף לדירה ודו"ק:

(שם) ת"י ד"ה א"נ האבוורנקי וכו'. נ"ל דצריך לציין קודם ורבא וקאי אמ"ש לעיל אע"ג דהיקף האבוורנקי וכו' וצ"ל א"נ גם האבוורנקי הי' נעשית מוקף לדירה ע"י הקנים דמגו דמהני וכו' וקאי אהאי גוונא דעשה שביל עד האבוורנקי נעשה גם האבוורנקי מוקף לדירה ע"י זה דמגו דמהני לעצמו משום שבאים מן הבית ממש עד האבוורנקי נעשו כאלו הם מחיצות הבית עצמן וכמ"ש הריטב"א מהני נמי לאבוורנקי לשויא מוקפת לדירה וצ"ל לשויא מוקפת לדירה אין ר"ל דמתחלה לא היתה האבוורנקי מוקפת לדירה שהרי רבא שהי' ס"ל הוקף ולבסוף פתח מהני הי' רוצה להתיר גם הבוסתנא ע"י האבוורנקי וע"כ האבוורנקי היתה נעשית לדירה אלא ע"י שנעשית לנחת ולצניעות הוי כאינה מוקפת לדירה וע"י הקנים נעשית כמחיצות העשויות לדירה ועיין בריטב"א שכ' שגם הבוסתנא היתה נעשית מוקפת לדירה ע"י זה וצ"ל דהת"י לא ס"ל כן או אפשר דט"ס היא בת"י וצ"ל א"נ הבוסתנא וכו' לשויי' הבוסתנא מוקפת לדירה ולפ"ז א"ש לשון מוקפת לדירה [וע"ש בריטב"א שיש שם ט"ס שכ' דמו דמתני וצ"ל דמגו דמהני] ולפ"ז משמע שגם לתירוץ התוס' נעשה האבוורנקי מוקף לדירה ע"י הקנים והת"י הוסיפו שגם הבוסתנא הוא מוקף לדירה וצ"ל דמ"ש התוס' אע"ג דהיקף האבוורנקי וכו' לא קאי אלא לפי' שנתמעט האבוורנקי מסאתים וכדברי מהרש"א בזה ועמש"ל בעזה"י ודו"ק:

(שם) בתוס' והיה סבור וכו' וצ"ל וכו'. נ"ל דמשמע להו השתא שגם מהבית הי' פתח פתוח לבוסתני ותרוייהו הי' הוקף ולבסוף פתח לכן קשה להו מה הקשו לו מאדרכלין ומעשויות לנחת ותירצו וצ"ל וכו' או שמא וכו' ואח"כ כתבו א"נ נוכל לומר דאבוורנקי ישב ולבסוף הוקף הוי ר"ל וגם פתח הי' פתוח מהבית שהי' הוקף ולבסוף ישב ודו"ק:

(שם) הוקף ולבסוף ישב מהני. ר"ל דדוקא כשלא עשה שום בנין לשם דירה אלא שפתח פתח מן הבית בעינן פתח ולבסוף הוקף אבל כשבנה בתוכו בנין חדש לשם דירה מהני אפילו אחר שהוקף ועיין בריטב"א ודו"ק:

(דף כ"ו ע"א) רש"י ד"ה כאיסטרטיא וכו' אלמא איכא דירה בהכי. מלשון זה משמע דבית סאתים שא"צ מוקף לדירה היינו משום שסתם תשמישו הוא