גנזי יוסף ל

כשיש בו חומץ וציר מבשל ה"ה בכ"ש שאינו מבשל שאר דברים מ"מ ע"י חומץ וציר מבשל אבל חכמים אין מחלקים בין יש בו חומץ וציר או לא אלא לעולם מבשל בכ"ר ולא בכ"ש ולא ס"ל כהרמב"ם והר"ש שם ומדברי רמ"א ביו"ד סי' ס"ט ס"ט שכ' דכ"ש עם מלח מבשל משמע קצת דס"ל כהרמב"ם והר"ש דהא מסתמא פסק כרבנן ולא כר"י וס"ל דרבנן מודו בכ"ש וע"כ ר"י אכ"ר פליג:

(שם) תוס' ד"ה שאינה מצוי' לא התירו והא דאין נותנים וכו'. עיין מהר"ם עד מחמת זה חשיב וכו' כצ"ל:

(דף מ"ג ע"א) רש"י ד"ה אין בהם ממש ומותר ליטלן וכו' עיין במ"א סי' רס"ה ס"ק ו' שהגי' ליטלו:

(שם) תוס' ד"ה טבל וכו' עוד הקשה דבפרק בתרא תניא וכו'. עיין במהרש"א עד דהכא בחביות הפסד מרובה הוא וכו' ותמהני דא"כ מה הקשה אביי לרב יוסף מחביות ש"ה דהפסד מרובה הוא משא"כ ביצה הוי הפסד מועט וצ"ל דס"ל למהרש"א דכל שיתקלקל הדבר לגמרי אע"פ שאינו שוה הרבה נקרא הפסד מרובה ולא מקרי הפסד מועט אלא בכולסא כדאמר התם שאינם נפסדים לגמרי בשבירתן ע"ש וא"כ גבי ביצה הוי ג"כ הפסד מרובה וצ"ל נמי דס"ל שגם ביטול כלי מהיכנו לגמרי מותר במקום הפסד מרובה וכדעת המ"מ שהביא המ"א סי' רס"ו ס"ק י"ד. אכן מדברי התוס' לקמן ע"ב ד"ה כבר משמע דדוקא איסור דאין כלי ניטל אלא לצורך דבר הניטל מותר במקום הפ"מ אבל איסור ביטול כלי מהיכנו לא הותר במקום הפ"מ וצ"ל דמ"מ לא הי' יכול להקשות שהי' יכול לתרץ שגם איסור בטול כלי מהיכנו מותר במקום הפסד. ועיין במהר"ם מ"ש ביישוב קו' מהרש"א ועמ"ש בעזה"י לעיל ע"ב בגמרא ודו"ק ויש ט"ס במהר"ם וצ"ל לדבר הניטל אפשר לומר דאביי וכו':

(שם) ד"ה בעודן עליו וכו'. עיין במהרש"א בד"ה ודע וכו' עד אע"פ שאין עודן עליו וכו' כצ"ל. וע"ש עוד בד"ה בא"ד ולדידי' וכו' עד דמותר לטלטלו ועמ"ש בעזה"י לעיל ע"ב בתוס' ד"ה ואין ניאותין ודו"ק:

(שם) ד"ה ושני לי' וכו' ונראה לר"י וכו' וגבי ניצוצות וכו'. נראה דר"ל דע"כ הוצרך למתני דינא דשמן משום ואין ניאותין וכו' ודינא דניצוצות משום ולא יתן לתוכו מים תנא הך דינא דאין נותנין הכא דאיירי בדינא דשמן ואח"כ לדינא דניצוצות תנא דינא דנותנין. וכ' מהרש"א לכאורה אין זה מספיק וכו' וי"ל דניצוצות קתני לרבותא וכו' ע"ש ולכאורה הוא תירוץ אחר וא"צ תו לתירוץ התוס' דדינא דאין נותנין תני גבי שמן לרבותא אע"ג דלא שייך מכבה ודין נותנין גבי ניצוצות לרבותא אע"ג דשייך מכבה וצ"ל דס"ל למהרש"א דמשום הך רבותא לא הוי אצטריך עיקר דינא דניצוצות אלא כיון דע"כ תנא לי' תנא גבי דינא דנותנין בצריך למקומו לרבותא וכן לקמן שכתבו התוס' דלגבי ניצוצות אצטריך דלא גזרינן דלמא אתי לכבויי נמי ר"ל כיון דתנא דינא דניצוצות אשמעינן גביה דינא דנותנים משום הך רבותא ולכאורה הי' אפשר לומר דמהרש"א מפרש כן מ"ש התוס' וגבי ניצוצות וכו' דהוא משום רבותא דמכבה אך מלשון התוס' משמע דדין דשמן ודין דניצוצות ניחא להו דצריכי וכ"מ מדברי מהרש"א בקושייתו ובתירוצו דלא קשה לו אלא אמאי לא כתב גם דין דנותנין גבי שמן דתני ברישא אבל אמאי לא כתב גם דין דאין נותנין בסיפא גבי ניצוצות ניחא ליה דתני לי' ברישא ולא קשה לו דלא ליתני רישא כלל אע"כ כמ"ש והמהרש"א לפרש ולהוסיף טעם בא ודו"ק:

(שם) וי"ל דגבי ניצוצות וכו'. עיין במהרש"א עד דה"נ ר' יצחק מוקי לה כר"ש ולא הבינותי דמשמע מדברי התוס' שגם לר' יצחק אתיא גם כר"ש וגם לר"ש אין כלי ניטל לצורך דבר שאינו ניטל מדכתבו אם נאמר דלרב יוסף לא אתיא מתניתין כר"ש אצטריך רבה לומר טעמא דהצלה שאינה מצויה לא התירו כדי לאוקמא כר"ש ולפירש"י לעיל הצלה שאינה מצויה לרבה היינו לדבר שאינו ניטל וה"ה לר' יצחק אפילו הצלה מצויה ואפילו לפירוש התוס' דלעיל דלרבה אפילו לצורך דבר הניטל אסור מ"מ משמע מדבריהם דדוקא לרב יוסף מספקא להו אי אתיא מתניתין כר"ש כיון דס"ל דמותר לאחר שכבה אפשר דלא נתבטל הכלי מהיכנו בזה אבל גוף הטעמים בין ביטול כלי מהיכנו ובין אין כלי ניטל לצורך דבר שאינו ניטל לכל מר כדאית לי' גם ר"ש ס"ל כן וגם אפרוחים לא נתבטל הכלי מהיכנו עי"ז לר"ש וכמ"ש התוס' והנלענ"ד דאצטריך ההוא דכופין את הסל לפני האפרוחים לאשמעינן דאין מוקצה לחצי שבת ולמ"ד יש מוקצה לחצי שבת אשמעינן למסתמא כר"ש ודו"ק:

(שם ע"ב) רש"י ד"ה ומני האי שהצרכת לתרוצה כשחישב וכו'. משמע אבל מה שהוצרך לתרוצה דאיכא דבש א"ש גם לר"ש וכמ"ש לעיל דלר' יצחק גם ר"ש ס"ל אין כלי ניטל לצורך דבר שאינו ניטל. אכן בביצה (דף ל"ו ע"א) כ' רש"י בד"ה במאי אוקימתא מדמהדר לתרוצה משום שתי חלות דר' יצחק כר' יהודה ע"ש אכן בתוס' שם כתבו בשם רש"י דפירושו דכאן וע"ש במהר"ם שיף ודו"ק:

(שם) תוס' ד"ה שלא וכו' והא לא משמע וכו'. עיין במהר"ם עד אבל במסכת ביצה וכו' אכן רש"י פירש שם (דף ל"ו סוף ע"א) פשיטא כיון דאית לי' לר' יהודה וכו' ע"ש וע"ש בתוס' ע"ב ד"ה אלא דמפרשים בגווני דלא הוי פסיק רישי' וע"ש במהרש"א ובמהר"ם ודו"ק:

(שם) ד"ה זה זוקף וכו' א"נ וכו'. עיין במהרש"א עד על המת ועל האוכלין כצ"ל:

(דף מ"ד ע"א) ת"י ד"ה וא"ש וכו' מן הצד למת. נ"ל דצ"ל מן הצד לשאר דברים כמו למת:

(שם) תוס' ד"ה דכ"ע וכו' והכא בשוכח וכו'. עיין מהר"ם עד והכא כשוכח מדשרי וכו' כצ"ל:

(שם) ור"ה ושמואל הוי ידעי וכו'. עיין במהרש"א עד דסתם לפת וצנונות לאו דצה וכו' כצ"ל. ועיין במהר"ם עד ולכך אסרו בלא דצה וכו' כצ"ל:

(שם) רש"י ד"ה מן הנר הכבה דכיון דכבה והולך וכו' עיין במהרש"א ומשמע דאשמן שבנר קאי וס"ל דמ"ש ואפילו בשעה שהנר דולק קאי גם אנר שכבה ולכן צריך לפרש שלא כבה לגמרי אלא כבה והולך אכן מהר"ם כ' מפירש"י משמע שלא התיר ראב"ש אלא כשמתחיל הנר לכבות ומשמע דלולי פירש"י ה"א שהתיר ראב"ש אפילו לא התחיל לכבות וכ"מ ממ"ש אח"כ ולפ"ז וכו' משמע דלולי פירש"י ה"א דאע"ג שלא התחיל כלל לכבות מותר והוא תמוה דאדרבה לולי פירש"י ה"א דבעינן שכבה לגמרי ומ"ש ואפילו בשעה שהנר דולק קאי אשמן המטפטף ומ"ש אביי דפליג אדאבוה היינו בשמן המטפטף ומזה נראה דמהר"ם מפרש דברי רש"י ג"כ אשמן המטפטף ולא ידעתי מנ"ל הא ודו"ק וצ"ע:

(שם) תוס' ד"ה לדברי וכו' אבל בשוחט לא. הקשה מהר"ם אמאי הביאו זה לפיר"ת ור"ח ולא לפירש"י ע"ש ולענ"ד לק"מ דלפירש"י דלדברי המתיר היינו ר"מ א"כ מוכח מסוגיא דידן דלר"מ מוקצה מחמת איסור לחוד אסור וא"צ להביא מחולין דמאי אולמא סוגיא דחולין מסוגיא דידן אבל לפיר"ת ור"ח דלדברי המתיר היינו ר"ש הי' אפשר לומר דאע"ג דמסיק ד"ה אסור היינו ר"ש ור' יהודה אבל ר"מ מתיר דבעי תרוייהו מוקצה מחמת מיאוס ומחמת איסור לזה הביאו מחולין שגם ר"מ אוסר ודו"ק:

(שם) בת"י ד"ה ורשב"א מפרש דאפילו וכו' דאפילו ר"ש אסר כגרוגרות וכו' כצ"ל:

(שם ע"ב) ד"ה בסוכה וכו' מורביות וכו' ע"ה משמע וכו' כצ"ל: