גנזי יוסף יז

אבל תמהני דא"כ אכתי התראת ספק היא דשמא ירדה קודם שתיאפה והנלענ"ד בכוונת התוס' דס"ל כר' יוחנן מכות (דף ט"ו ע"ב) דהתראת ספק שמה התראה אלא דהיינו דוקא כשתברר אח"כ שעבר בודאי במזיד אבל כשעדיין ספק שמא לא עבר במזיד פטור וגם זה מקרי התראת ספק ועמ"ש בזה בעזה"י בפ"כ ח"א אות כ"ה לכן הוכרחו להקשות שמא באמת בשעה שהדביק הי' דעתו לרדותו וא"ל דסופו שלא רדה מוכיח דמתחלה הי' דעתו כן ואע"ג דבשעת התראה הי' ספק קיי"ל שמה התראה לזה כתבו דשמא אח"כ שכח ודו"ק:

(שם) ד"ה אבל למטה מי' וכו' וכדמשמע קצת בסמוך וכו'. עיין במהרש"א עד היפך סברת המקשה וכו' ר"ל וכיון דמשכח תנא דס"ל כן י"ל דכ"ע ס"ל כן ודו"ק. ועיין במהר"ם עד ולא הביאו התוספות פלוגתא דר"ע ורבנן וכו' ולא הבינותי דהא אפלוגתא דר"ע ורבנן קיימינן ואמרינן ד"ה קלוטה כמי שהונחה דמיא וע"ז כתבו דא"כ רבנן דאחרים לא כר"ע ולא כרבנן ולכאורה הייתי רוצה לומר דט"ס הוא וצ"ל ד"ר ורבנן כקושיית מהרש"א אלא דא"כ מה זה שמסיים דאיכא למימר דס"ל דע"ג כ"ש סגי והא ר' ורבנן בנח ע"ג זיז כ"ש מיירי ודו"ק:

(שם ע"ב) ד"ה קלוטה וכו' ועוד אומר ר"י וכו'. עיין מהר"ם אבל לר"ע לאו וכו' כצ"ל:

(שם) בת"י ד"ה ואינה הוכחה וכו' א"כ זורק ד"א בר"ה וכו'. ע"ל (דף ה' ע"ב) בתוס' ד"ה בשלמא:

(שם) תוס' ד"ה ודלמא וכו' ועוד דבסמוך וכו'. עיין מהר"ם עד דהא בדברי רבי נמי וכו' אלא משום שלא מצינו תנא וכו' וממילא [ר"ל אם הי' מצינו תנא שמפורש בדבריו שאין חילוק] וכו' ולכך [ר"ל כיון שלא מצינו] ר"ע וכו' כצ"ל:

(שם) ד"ה אלא אמר וכו' והא דקאמר וכו'. עיין מהר"ם עד לו בידו או בע"א וכו' כצ"ל:

(שם) ד"ה זרק ונח וכו'. עיין מהר"ם עד רבי הוא היה כוונתו וכו' כל שהו ולא ס"ל וכו' לצטריך אלא דס"ל וכו' באמצע הא דקאמר וכו' כצ"ל:

(שם) ד"ה באילן וכו'. בת"י דברשות אחד נמי מצי לאשכוחי וכו' כצ"ל נ"ל:

(שם) בתוס' בוקעין תחתיו או אי סברי וכו' כצ"ל נ"ל:

(שם) במהרש"א ד"ה והא דלא וכו' ול"נ דמה שכתבו וכו' דמ"ש אין זה וכו' כצ"ל. ובמהר"ם שם צ"ל שהוא רה"ר כ"א בגבוה ט' ובמכתפין וכו':

(דף ה' ע"א) ד"ה לא מחייב וכו'. עיין מהר"ם עד הא דר' ברה"י מקורה ולא וכו' כצ"ל:

(שם) ד"ה כשני ב"א וכו' ור"ח גריס וכו'. ר"ל דאע"פ שעקר ממקומו לא דמי לשני ב"א דעקר ממקומו וקבל פטור דלא אתעביד מחשבתו דהא לפי זריקתו הי' ראוי כשתגיע לסוף ד"א במקום שנפלה ליפול שם ע"ג קרקע ועתה כשנפלה לידו של השני לא הוי הנחה זו כפי מחשבתו אבל נעקר הוא ממקומו מחשבתו ורצונו כך היה מתחלה לעקור ממקומו ולקבל ואתעביד מחשבתו ודמי לשני ב"א כשעמד במקומו וקבל שג"כ הי' ראוי מתחלה בשעת זריקה ליפול לידו של זה ועיין בחידושי רשב"א ונראה מדבריו שמפרש בשני ב"א עקר ממקומו וקבל היינו שלא עמד במקום השני עד שנפל לידו אלא שחטף מהאויר לכן הקשה לפי פי' התוס' דבאדם א' מיירי כשעמד במקום השני ונפל לידו לא הוי דומיא דעקר ממקומו בשני ב"א ולענ"ד התוס' מפרשים גם בשני ב"א עקר ממקומו ועמד שם עד שנפל לידו ולק"מ ובשם הרמב"ן הקשה דלא הוי לי' לומר שני כחות באדם א' דהא ההנחה בכח זריקה הראשונה היתה. ויש מי שפירש שקבלם בעקירה ממקומו ר"ל שבשעה שנעקר ממקומו קבל מהאויר כשני ב"א בעומד ומקבל דמי דכאן כשקבל בשעת עקירה דמי לשני ב"א כשעמד במקומו ונפל לידו כיון דעקירה והנחה תרוייהו מכחו אתי או דלמא וכו' כנ"ל פי' דברי הרשב"א ועיין בחידושי הרמב"ן ודו"ק:

(שם) גמרא כדאמר רבא בכותל משופע. נ"ב י"ג רבה והוא הגהת מהרש"ל וכ' דאל"כ לא שייך לומר הא דלקמן אלא אמר רבא ע"ש ולא הבינותי דהא גם לגירסת רבא לאו רבא גופי' קאמר לה כאן אלא הגמרא קאמר אר"ח ברי' דר"ה דס"ל כדאמר רבא גבי ספר בכותל משופע ה"נ ס"ל לר"ח ברי' דר"ה כאן וכדמסיק והיכא אתמר דרבא אלמא לאו אדהכא אמרה אלא דר"ח בריה דר"ה ס"ל סברא זו כאן אבל רבא גופיה לא ס"ל סברא זו כאן מטעם דאמר דספר עביד דנייח אבל מים מי עבידי דנייחי וא"ש אלא אמר רבא וקשה להגי' הספרים כמה פעמים כאן ובעירובין ודו"ק:

(שם ע"ב) תוס' ד"ה אגוז וכו' ואע"ג וכו'. דברי התוס' צריכין ביאור דמתחלה הקשו מהך דשמעתין אהך דב"מ משמע דלולי הך דשמעתין לא קשה להו אהך דב"מ גופא נהי דספינה מינח נייחא מ"מ כיון דמיא מסגי תותה יהי' כרכוב דקיי"ל כמהלך דמי וכ"מ ממה שהוצרכו לסיים בתירוצם אבל הכא ממשכן ילפינן וכו' ולא סגי להו דקנין שאני דילפינן מיד אבל הכא כיון דליכא למימר דומיא דיד הו"ל כרכוב דקיימא לן כמהלך דמי וע"כ משמע להו דרכוב לא דמי להנהו ואח"כ הקשו אהך דאגוז בכלי מה דקיי"ל רכוב כמהלך דמי. ונלענ"ד לפרש דבריהם דכיון דלא מפליג בגמרא לא כאן ולא בב"מ בין מים מהלכין ובין עומדין במקומם ואגוז ע"ג מים אפילו מים עומדים לאו היינו הנחתן ומים ע"ג מים אפילו מהלכין היינו הנחתן וע"כ הליכת מים לא מקרי הליכה לכן לא קשה להו אההוא דב"מ הא קיי"ל רכוב כמהלך דמי ושם אפילו ספינה מהלכת קני דספינה מינח נייחא ומיא מסגי תותה והליכת מים לא מקרי הליכה כנ"ל ולא קשה להו אלא ממאי דאמרינן כאן אגוז ע"ג מים לאו היינו הנחתן והוצרכו לתרץ דשם די בהנחה כ"ד דומיא דיד משא"כ כאן ילפינן ממשכן ולכן אפילו המים עומדים לא הוי הנחה כיון דלא הוי כדרך שמצניעין חפצים אכן אחר דפשיטא לן דלאו היינו הנחתן הקשה להו דא"כ אגוז בכלי וכלי צף ע"ג מים נמי כיון דהנחת הכלי ע"ג מים לא הוי הנחה ואפילו מים עומדים חשוב כמהלכת גם האגוז בכלי לא יהי' הנחה דומיא דרכוב דכמהלך דמי אע"ג דיושב הוא כיון שהבהמה מהלכת ה"נ כיון שהכלי כמהלכת היא גם האגוז שבתוכה כרכוב הוא וכמהלכת דמי כנלענ"ד לפרש דברי התוס' דהכא. אכן בב"מ שם ד"ה ספינה הקשו אההוא דהתם מהא דקיי"ל רכוב כמהלך דמי וס"ל דהליכת מים הוי הליכה והספינה כרוכבת ומתרצו דגבי קנין שאני דמשום יד אתרבאי ואח"כ הקשו אהך דהכא דאגוז ע"ג מים לאו היינו הנחתן ואגוז בכלי והכלי ע"ג מים מבעי ואע"פ שכבר כתבו דקיי"ל רכוב כמהלך והליכת מים הוי הליכה וגבי קנין שאני נלענ"ד דקשה להו דהכא אע"פ שהמים עומדים לאו היינו הנחתן והוכרחו לומר דגבי שבת שאני דממשכן גמרינן. והנה הרמב"ן והרשב"א והריטב"א והר"ן בחידושיהם כאן והריטב"א בפ"ק דב"מ שם הקשו קושית התוס' מהך דב"מ אהך דהכא ולא הקשו אלא מדמבעי לן אגוז בכלי וכלי צף ע"ג המים ולא הקשו ממאי דפשיטא לן אגוז ע"ג מים לאו היינו הנחתן ולא ממה דקיי"ל רכוב כמהלך דמי נ"ל לדעתם דפשיטא להו דל"ד מים לרכוב דשם הבהמה מהלכת ממש אבל הליכת מים לא דמי לזה וגם פשיטא לן דאגוז ע"ג מים לא דמי לספינה דמ"מ לא מקרי הנחה לענין שבת לכן לא הקשו להו אלא מאגוז בכלי דודאי הנחה טובה היא מ"מ כיון דהנחת הכלי לא הוי הנחה דנייד איבעי לן ואמאי שם פשיטא דבתר ספינה אזלינן דמינח נייחא ומתרצו שגם לזה ל"ד קנין לשבת דבקנין ודאי בתר ספינה אזלינן ובשבת מספקא לן דלמא הנחה חשובה כ"כ בעינן שגם מקונה לא יהא נייד כנלענ"ד ודו"ק:

(שם) ת"י ד"ה נראה דאם מהלך וכלי בידו וכו' כצ"ל