גנזי יוסף קנז

האולם ולמזבח פן וכו' כיון שהחומרא אינה מן התורה וכו' כצ"ל נ"ל:

(שם) אך שלא נעמיד מעלות על קדושת ע"נ. [ר"ל כפירש"י שהביאו בדבור דלעיל] אלא בשל בין האולם ולמזבח [ר"ל כפירש"י דכאן]:

(שם) ד"ה כיון דלא מפסיק וכו' לא גזרו כ"כ. ר"ל דאוקמה אדאורייתא דדוקא מהיכל פרשו ולא גזרו בין האולם למזבח אטו היכל וע"כ בשעת הקטורת דהיכל שפורשין מבין האולם למזבח דאורייתא הוא דאי מדרבנן מ"ש דגזרו בשעת קטורת דהיכל ולא בשעת קטורת דלפני ולפנים אידי ואידי מהיכל דאורייתא ועיין בריטב"א ודו"ק:

(שם) ד"ה גחלים וכו' שאין בהם להבות אש הוא נוטל כצ"ל:

(שם) ד"ה נתפזרו וכו' על ברייתות זאת אומרת כלי שרת אין מקדשין וכו' ויש שאומר זאת אומרת מקדשין וכו' כצ"ל נ"ל ור"ל (דבדף ז' ע"א) אמרינן זאת אומרת אין מקדשין (ובדף צ' ע"א) אמרינן זאת אומרת מקדשין וע"ע (בדף ע"ת ע"ב):

(שם) שהיה מערה לתוכה דבירושלמי בפרק בתרא דחגיגה מוקי להך דר' עקיבא וכו' כצ"ל ועיין תוס' חגיגה (דף כ"ג ע"ב) ד"ה שאם נגע:

(שם) דהא נתפזר מהם לארץ ומוקי לה וכו' כצ"ל והשאר מיותר נ"ל וע"ל (דף מ"ו ע"ב) בתוס' ד"ה כי פליגי:

(דף מ"ה ע"א) ד"ה ואחת וכו' בנתעכלו ולא נתעכלו לגמרי וכו' כצ"ל:

(שם ע"ב) תוס' ד"ה הוי אמינא וכו' שחיטתן לפני ד' בפנים בעזרה וכן וכו' בחוץ יחזור ויסמוך בפנים וכו' וגבי גחלים ונר מערבי וכו' כצ"ל:

(שם) ופר העלם אתקש לפר כהן משיח וכו'. ק"ל דא"כ כיון דכתיב לפני ד' בפר כהן משיח להטעינו צפון ל"ל לפני ד' בפר העלם הא כי אתקש לפר כהן משיח אכתי טעין צפון ודו"ק וצ"ע:

(דף מ"ו ע"א) ת"י ד"ה אבל מהאי גיסא וכו' דבהאי מערכה גופה צריך ליקח מאמצעה שהיא וכו' כצ"ל:

(שם) ד"ה ואפילו בשבת תנינא וכו' ואפילו דתנינן וכו'. וצ"ל דצ"ל בח"תיי' וחשב היינו חשב בחפינת ובחתיי' היינו ר"ל ואפילו נימא דהא דתנינן והיום חמש היינו בכשרין ואצטריך כאן ואפילו בשבת דאפילו בפסולין מ"מ כיון דאשכחן דכי משלה בהן האור פסולין ככשרין ממילא הא דתנינא והיום חמש היינו גם בפסולין ומשלה בהן האור:

(שם) גמרא רבא אמר דוחה וכו' נ"ב צ"ל רבה וכ"א בתוס' ולפנינו בתוס' איתא רבא ובאמת נראה דצ"ל רבה וצריך כן גם בתוס' ומ"ש לית ליה פירכא דרבה צ"ל דרבא:

(שם) תוס' ד"ה תחלתו וכו' ועוד מאי קאמר וכו' ועוד דלרבה וכו'. ר"ל דמתחלה הקשו מאי קאמר דלשון תחלתו משמע שחיטה וזריקה לפי' זה ובאמת ס"ל דאפילו הקטרה דוחה ועוד דלרבה דאמר לשון תחלתו ס"ל דאפילו סופו הקטרתו דוחה ולאו דוקא תחלתו ולרב חסדא דוקא תחלתו אבל לפירושם לשון תחלתו משמע גם הקטרת חלביו שלא ניתוסרו ועיין במהרש"א ויש שם ט"ס וצ"ל את הטומאה כו' אין דוחין הטומאה דלא חשיב כתמיד דיומיה כו' כדגמרינן כו' כיון דכשרים הם כו' אלא ס"ל וכו':

(שם) ת"י ד"ה תחלתו וכו' כגון שחיטה וזריקה, סופו הקטרת חלביו וגבי שבת תחלתו היינו של תמיד וכו' כצ"ל נ"ל:

פרק ה. (דף מ"ז ע"א) גמרא ונתתיה למחתא עלה וכו'. ר"ל דחפינה הוא בשתי ידיו וע"כ א"א לו ליקח המחתה אלא עלה:

(שם) וכמעשה דר' ישמעאל בן קמחית. כ' מהרש"א דלשון קושיא היא ע"ש ונ"ל דכוונתו דאפילו בזמן ששניהם שוים היא בניחותא ומטעם שכ' רש"י כיון דברוב וכו' אבל כמעשה דר"י בן קמחית שהיתה מרובה משל מחתה לי סגי ליה בטעם זה כיון שכבד יותר וגם היא יציבא הי' לו ליקח בימין ולא להשגיח על רוב כהנים לכן הוצרך לתרץ זו חמה וזו צוננת אכן הת"י לא כ"כ ואפשר לא ס"ל כפירש"י או לא גרסו זו חמה וזו צוננת ועיין בהגהת הב"ח:

(שם) ת"י ד"ה שלא יעשה מדה לקומץ וכו' ועוד דפשיטא לי' [לקמן דף מ"ט ע"ב]. ולא ניחא להו לומר דחופן וחוזר וחופן לתוך המדה דאם היה בתוך המדה הי' לו להכניס במדה זו לפנים ואע"ג דטפי ניחא אם הכף היתה גדולה כמ"ש התוס' מ"מ היו מבקשים שיהי' דוקא גדולה ויכולין לעשות המדה כמו כף שיוכלו להכניס בה:

(שם ע"ב) ד"ה הדר פשטה וכו' ונ"מ אי טיבלא וכו'. כ' מהרש"א ולכאורה קשה וכו' ע"ש ולענ"ד גם אי טיבלא הוי היינו מעורבת קומץ ושירים והוי נמי שיריים שחסרו:

(שם) דטבל במשהו וכו'. הקשה מהרש"א דא"כ גם הקומץ במשהו ע"ש ולא ידעתי מה קשה לו הא קיי"ל טבל אוסר במשהו ותרומה בטלה בק' וס"ל להתוס' שגם כאן הטבל במשהו והקומץ בטל:

(שם) ד"ה ואמר מר וכו' ולה"ק וכו'. נ"ב דצ"ל ולה"ק כו' ולענ"ד גירסא שלפנינו בתוס' נכונה ולכאורה משמע דלקח הגהתו מדברי מהרש"א ולענ"ד כוונת מהרש"א לשלול גירסא אחרת שהי' לפניו ולפנינו הוגה שפיר:

(שם) גמרא בי"ן הביניים פש"ט ומח"ץ וכו'. נ"ל דצ"ל ומחק והיינו בעי' דמחוקות או גדושות ובסי' דפש"ט כלל כל האיבעיות עד התם שמתחילין פשיטא לי וצ"ל שגם בעי' דדבקיה לקומץ בדופני' דמנא הוא כמו פשיטא לי דקומץ טעון מתן כלי ונכלל בסימן דפש"ט והסימן הוא על איבעיות דר"פ דוקא ולכאורה חש"ב היינו חשב בחתיית גחלים ובחפינ"י היינו חשב בחפינת קטורת והוי שלא כסדר חשב בתחיית:

שם) רש"י ד"ה מן הצד וכו' גב ידו למטה. נ"ל דר"ל אלא גב ידו למטה:

(דף מ"ח ע"א) תוס' ד"ה בעי ר"פ וכו' ותימה לי וכו' היינו לפירש"י במנחות שנתן הקומץ להחקק שמבחוץ אכן מדברי הרמב"ם פי"א מה' פהמ"ק משמע שמפרש שהקומץ דבוק בפנים והכלי מהופכת ולק"מ [עוד משמע מדברי הרמב"ם שם שמפרש איבעיות אלו מכלי שחופן ממנה ע"ש] ולשון ודבקיה לקומץ משמע קצת כפי' הרמב"ם:

(שם) ת"י ד"ה ולקח מדם הפר וכו' ול"ג ולקח הכהן מדם השעיר. נ"ל דצ"ל ול"ג ולקח מדם הפר ור"ל דלעיל כתבו דל"ג ולקח מדם הפר ומדם השעיר ואח"כ כתבו דל"ג גם ולקח מדם הפר דכתיב לעיל מזה דשניהם במתן דמים כתיב האי ולקח מדם הפר ומדם השעיר במזבח הפנימי והאי ולקח מדם הפר לפני ולפנים ובהיכל ועכ"פ לא מיירי בקבלה ולא כמו שהוגה בדפוס לבוב ע"ש:

(שם) תוס' ד"ה מי יליף וכו' פסלה בה מחשבה בכל עבודה וכו' כצ"ל:

(שם ע"ב) ד"ה מדפסיל וכו' והא דפריך בפ"ק וכו'. עיין במהרש"א עד כדפרישית הכא כ"ש וכו' אקטורת כמו דלא קאי לענין טבול יום וכו' כצ"ל נ"ל ומ"ש בגליון התוס' על תיבת קשה רש"ל מ"ז צ"ל מהרש"א ומ"ש אח"כ והא אפילו וכו' א"צ להגי' דהיינו ממש כדברי התוס' וכוונת מהרש"א לשלול גי' אחרת שהיה לפניו: