גנזי יוסף קנו

שלא ידע כלל בעוד ידיו בתוך הקלפי באיזהו יד עלה הגורל לשם:

(שם) ד"ה שמגיעו וכו' דמגיען כפול ושביעין וכו'. בפסחים (דף ג' ע"ב) לא נזכר שהיו שביעין אלא משמע להו דההוא דהתם מצנועין הי' ואמאי לא משך את ידיו אלא משום שהי' שבע ממנו והצנועין לא היו מושכין את ידיהם אלא כשלא הי' להם כזית וגם לא היו שביעין ומה שסיימו ולכולם לא היו יכולין לחלק בשוה היינו משום דקשה להו בגמרא דפסחים אמאי הגיע לא' כזית ולא' כפול ע"ש בגמרא:

(שם ע"ב) ד"ה בהרי מכמר וכו' להיות רועות שם כדכתיב וכו' כצ"ל:

(שם) ד"ה הנחה וכו' לענין זה הטעם וכו'. ר"ל נגד זה הטעם והיינו דלא נימא בי' צורך פנים כפנים דמי:

(דף מ' ע"א) ד"ה ומדסדרן וכו' והגרלה גם היא וכו' כצ"ל:

(שם) ד"ה נהי דבסדרא וכו' וא"ת היכי מוכח וכו'. דברים אלו אינם מובנים לי דהא לא אמרינן בכולי סוגיא להוכיח משום מקום דהנחא לא מעכבא וכן לעיל ע"ב דאמר מ"ד מעכבא כר' נחמי' ולא מפרש טעם דהנחה לא מעכבא דפשיטא הוא כמ"ש הת"י שם ד"ה הנחה וראיתי בריטב"א שהקשה אמאי לא מוקי מתניתין בדעביד מתנות מקמי נתינה ונ"ל דלקושיא זו כוונו הת"י כאן וצ"ל היכי מוכח מהאי הנך תירוצי דלמא בדעביד מתנות מקמי הנחה דהנחה לא מעכבא כנלענ"ד:

(שם ע"ב) רש"י ד"ה כיון שעלה וכו' ואיזו לעזאזל. נ"ל דכאן הס"ד וקאי אברייתא ולפ"ז שוב אינו צריך היינו א"צ להניח ומ"ש אח"כ שוב א"צ להיות וכו' קאי על תירוץ רבא ולפ"ז כיון שעלה היינו שהניחו עליו ודו"ק:

(שם) ת"י ד"ה ומה במקום וכו' וא"ת לא יקדש וכו'. נ"ל דר"ל שלא יהיו מתפרשים עד אחר עשיי' ודו"ק:

(שם) מולקח ועשה שהן מתפרשין בו נפקא כצ"ל ועיין בריטב"א:

(דף מ"א ע"א) תוס' ד"ה סתם ספרא וכו' ועוד אפילו קיימא וכו'. הקשה מהרש"א דזה גם לפירושם לא יתיישב ע"ש ולענ"ד לפירושם יתיישב שפיר דכיון דמ"מ תנא בי' קרא הי' לו לעכב לר"י ועיקר הקושיא מר"י דסתם ספרא אליבי':

(שם) ת"י ד"ה סתם ספרא וכו' לאו דוקא אי לא כתיב וכו' כצ"ל:

(שם) ד"ה שיכול וכו' אבל במקום וכו'. ר"ל דאם אין שם פסוק אע"פ שהי' אפשר לעשות הק"ו בהיפך היינו מקיימים שניהם:

(שם) ד"ה והא הכא וכו' והפריש שתי בהמות וכו'. נ"ל דצ"ל שלש ומ"מ אינו מובן דהעולה היא כבש והחטאת כבשה והשלמים איל וע"כ מפורשים הם וכן חייבי עולה וחטאת העולה זכר והחטאת נקבה וצ"ל דמיירי שהפריש מעות על ג' בהמות על כל בהמה בפ"ע ולפ"ז אפשר דא"ש שתי בהמות דכבש וכבשה שוים בדמיהן אבל איל היא בן שתי שנים בשני סלעים וניכר הוא:

(שם ע"ב) ד"ה אימא ואח"כ וכו' לקח ואמר ואח"כ העשיר ולא וכו' כצ"ל:

(שם) רש"י ד"ה ונילף מינה למטמא מקדש כצ"ל:

(דף מ"ב ע"א) רביא בר קיסי מכפר וכו' כצ"ל:

(שם) רש"י ד"ה מכפר למה נסמכה מיתת בני אהרן וכו' כצ"ל:

(שם) ת"י ד"ה בשעיר וכו' דמ"ד י' זוזים וכו' כצ"ל:

(שם) ד"ה שאני פרה אלא מעתה תפסל ביוצא דופן כלומר כיון וכו' ר"א ורבנן רבותיו וכו' כצ"ל:

(שם) דהוי פסול בגופה. ר"ל וע"כ לגבי פסול בגופה מודה ר"ש דילפינן מטעם דחטאת קריי' רחמנא משא"כ פסול יוצא דופן:

(שם) ד"ה ורב וכו' שיהא אחר שורף ואלעזר רואה כצ"ל:

(שם) תוס' ד"ה למעוטי וכו' ליכתבי' גבי אסיפת אפרה וכו'. וצ"ל דהמקשן לא ידע מ"ש התוס' לקמן ע"ב ד"ה למשמרת דשחיטה ושרפה לא אתי מהנך והי' משמע לי' שימצא דבר א' שנילף כולם מיניה והתרצן באמת לא הי' צריך לומר דאתי למעוטי אלא דהאמת אמר דאתי למעוטי השלכת עץ ארז מטעם דלאו גופא דפרה נינהו:

(שם) ת"י ד"ה למעוטי וכו' י"ל שהמקשה וכו'. ר"ל דלא מקשה משום דמשמע ליה דאתי למעוטי אלא שבא לפרש שיש עוד דברים שפוסל בהם היסח הדעת ונפקו מלמשמרת וקאמר באיזהו דבר אין פוסל היסח הדעת אי נימא הנך הא ע"כ ילפי מלמשמרת:

(שם ע"ב) תוס' ד"ה למשמרת וכו' ובשריפה ובהני תיתי וכו' כצ"ל (שם) ת"י ד"ה מה הזאת מימי' מיוחדין וכו' כצ"ל:

(שם) ד"ה שלא יאמרו וכו' מגזירת הכתוב ואיכא מאן דמכשיר וכו' כצ"ל:

(דף מ"ג ע"א) ד"ה שלא ישחוט וכו' דאי לאחריה מאי איכא כצ"ל:

(שם) רש"י ד"ה ורבנן וכו' והוא עצמו יתנהו וכו'. וכ"כ התוס' ונראה דמשמע להו דלא מסתבר לחלק בין אחד לשנים אלא דה"א דדוקא הוא עצמו אבל כיון דכתיב ולקחו בלשון רבים ונתן בלשון יחיד וע"כ דאין שני הלוקחים נותנים ע"כ תו אמרינן דלא בעינן כלל דהלוקחים עצמם יתנו ומ"מ לקמן גבי אי כתב ולקחו ונתנו ה"א עד דשקלו תרי אפשר לפרש בפשיטות דה"א דגזה"כ הוא דבעינן תרי אבל גבי חד לא שייך לומר דה"א דגזה"כ הוא דאדרבה הוי אמרינן דאורחא דמלתא נקיט ועיין ת"י ד"ה כתב רחמנא:

(שם ע"ב) ד"ה מחתה גחלים. נ"ל דצ"ל וחותה גחלים וכאן הס"ד ואתה והניחה הוא דבור בפ"ע:

(שם) ד"ה בכל יום וכו' לימין העולה וכו' כצ"ל:

(שם) תוס' ד"ה אמר ר"י וכו' וי"ל דהמקשן וכו'. עיין במהרש"א ולענ"ד נראה ליישב דלפי האמת דלא הוי פרשי מבין האולם ולמזבח בשעת הקטרת לפני ולפנים היינו משום שהי' רחוק ממקום הקטרת הקטורת ואין זה חילוק בין היכל לבין האולם ולמזבח ולא קשה להו אלא להמקשה דהתם דס"ל דהוי פרשו מבין האולם ולמזבח ולא משגיחין במה שהוא רחוק ואפ"ה לא הוי פרשו לצורך עבודה:

(דף מ"ד ע"א) ת"י ד"ה שילה וכו' וכן בפ"ק דעירובין וכו' כצ"ל:

(שם) ד"ה פורשין וכו' וכן יש פעמים וכו'. נ"ל דהיינו לס"ד דמקשן דבשעת הקטרה דלפני ולפנים פורשין מבין האולם ולמזבח ובשעת מתן דמים דלפני ולפנים אין פורשין אלא מהיכל וכוונתם דלס"ד דמקשן יש עוד טעם דנקיט קטורת ולמסקנא באמת מקשה אח"כ והא איכא דאלו מהיכל פרשו בין בקדושה דידי' וכו' וכל דבריהם אלו הוא לס"ד ודו"ק:

(שם ע"ב) רש"י ד"ה מעלות דאורייתא מעלות שמנו חכמים וכו' הלכך לענין פרישה וכו'. הכי פשיטא לי' דמעלה דפרישה ודאי דרבנן הוא ועיין בת"י מ"ש לפי' ר"ש וה"נ י"ל לפירש"י:

(שם) ת"י ד"ה ש"מ מעלות וכו' דהא מעלות טובא וכו' ר"ל דכמו דלענין שאר קדושות ניחא לי' דאע"ג דמדרבנן נינהו החמירו בין האולם ולמזבח יותר משאר עזרה ה"נ מאי קשה לו לענין פרישה דהחמירו בין האולם ולמזבח:

(שם) אתא לי' שפיר שאסרו ליכנס בין האולם ולמזבח ולא בהיכל אבל לענין פרישה שגזרו בין