גנזי יוסף קנב

(שם) ד"ה ה"ג בספרים וכו' הולכת איברים לכבש הולכת איברים לכבש הוא דבעיא כהונה הולכת עצים וכו' כצ"ל נ"ל:

(שם) ה"א שיושיטם מרחוק וכו'. ר"ל ולא פליג אר"י אלא אחר שלמדנו שצריך להיות בראש המזבח לא ס"ל דאפשר במפוחה אבל לפי' ר' לא ס"ל לר"ש דאפשר לזרוק למזבח והא דצריך לכתוב כהן שצריך שיהי' בכיהונו ע"ש ברש"י ותוס':

(שם) ד"ה למדנו ע"ל (דף כ"ו ע"ב) ד"ה דלא כראב"י:

(שם ע"ב) ד"ה שכבר קידש וכו' י"ל דלית ליה לר' זירא וכו' כצ"ל נ"ל:

(שם) שהרי גם בלילה צריך לסדרה וכו' נ"ל דר"ל שהרי גם סידור איברים ופדרים הי' צריך לסדר כמה פעמים בלילה ואפ"ה לא הי' צריך קידוש וע"כ תה"ד שצריך קידוש משום דתחלת עבודה דיממא היא:

(שם) ד"ה אשתמיטתיה וכו' אלא למימרא וכו'. דברינו אלו קשים להבין וכפי מה שכתובים לפנינו נ"ל לפרש אבל האי לישנא לית ליה הכי אלא דרבא לא מקשה כלל אלא בא לומר דכיון דעבודת יום הוא מזה למדנו דבעי פייס וקאמר הגמרא ע"ז אשתמיטתיה וכו' דברייתא שלימה הוא ולא היה צריך ללמדה מסברא ואח"כ אמר למימרא וכו' ר"ל דמ"מ למדנו מדברי רבא דדוקא עבודת יום בעי פייס והרי אברים ופדרים וכו' ואח"כ כתבו התוס' אבל אין נראה וכו' ר"ל דאין נראה לפרש דרבא מקשה אלא מעתה דאמרת עבודת יום הוא תיבעי פייס והש"ס קאמר ע"ז דמדמקשה רבא הכי ש"מ דדוקא עבודת יום בעי פייס דא"כ הוי משמע דרבא ר"ל דלאו עבודת יום הוא דאם הוי עבודת יום תיבעי פייס והא כתיב בהדיא וכו' כנ"ל לפרש דבריהם כפי מה שהם כתובים לפנינו אבל דבריהם דחוקים מאוד לפ"ז ויותר נ"ל שיש חסרון בדבריהם ומ"ש אבל האי לישנא לית ליה הכי הס"ד ואח"כ מתחיל דבור חדש אלא מעתה דאמרת הואיל ועבודת יום הוא חייב מיתה א"כ גם פייס תיבעי מהאי טעמא ואח"כ מקשה למימרא וכו' ובזה עולה דבריהם כהוגן וכיוצא בזה איתא בחידושי ריטב"א ע"ש ודו"ק. וע"ל ד"ה למימרא ומ"ש שם בעזה"י:

(שם) ד"ה משום וכו' דעדיפא מינה קאמר ועוד וכו' כצ"ל:

(שם) רש"י ד"ה דאית לי' תקנתא וכו' סידורו בקרקע עזרה וכו'. ר"ל שעומד בקרקע עזרה וא"צ לעלות לגג לראות אם האיר היום:

(שם) תוס' ד"ה למימרא וכו' אלא י"ל וכו'. אינו מובן דא"כ הדרא קושייתם לדוכתה אמאי לא משני תחלת עבודת יום הוא ועיין בת"י ד"ה משום ואפשר גם כוונת התוס' כן אלא שקצרו בדבריהם:

(שם) ת"י ד"ה למימרא וכו' דהא פשיטא וכו'. נ"ל דקשה להו מנ"ל לגמרא דבעינן נמי שזר חייב עליהם מיתה הא ר"י לא אמר אלא הואיל ועבודת יום הוא וע"ז מקשה רבא אלא מעתה תיבעי פייס לכן כתבו דהא פשיטא דרבא בעי גם שזר חייב עלי' מיתה מדלא פריך על לישנא קמא ומ"ש כדפרישית לעיל נ"ל דכוונתם בד"ה אשתמיטתי' וכפי מה שהגהתי שם:

(שם) ד"ה שאני וכו' דדישון מזבח הפנימי תחלת הקטרה ודישון מנורה תחלת עריכת וכו' כצ"ל:

(שם) גמרא והאנן לא תנן הכי וכו'. לפי מ"ש הת"י ד"ה אשתמיטתי' דפשיטא דסידור שני גזירין דוקא ביום צריך לפרש כאן דבאמת מקשה על מתניתין דהתם אמאי לא תנן הכי אבל הא דאמר לקמן (דף כ"ח) ואלו זמן סידור גזירי עצים לא קתני אינו מובן ואפשר דלא גרסי ליה וע"ל (דף כ"ח) בתוס' ד"ה אף אנן:

(שם) תוס' ד"ה א"ד וכו' כל זה מא"ד וכו'. משמע שלא היו גורסים בגמרא אלא קשיא אלא אי אתמר וכו' אלא שכבר קידש מתחלת עבודה מתקיף לה רבא וכו' לכן כתבו כל זה מא"ד דלעיל ר"ל והש"ס קיצר ולא הזכיר ואלא קשיא דלעיל כיון שאינו רק מגי' שני גזירין במקום סידור מערכה כמו לל"ק לא חש להזכיר ולא הזכיר אלא אתקפתא דרבא שאינה כמו לל"ק:

(דף כ"ח ע"א) ד"ה יפיסו וכו' בפ"ע כדפרישית בזריקה כצ"ל:

(שם) ועתה נחזור וכו' כדלעיל. נראה מדבריהם שאחר תקנתא לא קתני גרסי אלא אי אתמר וכו' ונ"ל שגרסי אח"כ כדאמרינן דאיתא בגמרא [ועיין במהרש"א בגמרא שנדחק בו ופירשו כדאמרינן לעיל מפני שהוא עבודת יום ולא מפני שהיא עבודה תמה:

פרק ג. (שם) ת"י ד"ה מתיא בן שמואל וכו' ואין נראה לר' וכו' נ"ל דקושיא זו קאי לשיטת רש"י שפירש דמתיא בן שמואל הממונה על הפייסות הי' אומר כן בבית המקדש א"כ ע"כ האי דקאי אארעא אמר האיר פני כל המזרח אבל לשיטת ריב"ן שפירש דמתיא בן שמואל הי' אומר בבית המדרש כשאר תנאים אע"פ שפירש הכי אומר הרואה אין להוכיח מכאן דהאי דקאי אאיגרא הי' אומר כן דהוא פירש לחד לישנא בגמרא אבל מהמשנה אין להוכיח דאפשר לפרש דהכי קאמר האי דקאי אארעא ומ"ש התוס' אח"כ ה"ג מתיא בן שמואל הממונה על הפייסות אומר ר"ל דל"ג מתיא בן שמואל אומר הממונה וכו' דא"כ ע"כ האי דקאי אארעא הי' אומר האיר פני כל המזרח דהא בפירוש גרסינן בברייתא הממונה על הפייסות אומר אבל אי גרסינן מתיא בן שמואל הממונה על הפייסות אומר היינו שהי' אומר כן בבית המדרש לחלוק על תנאים אחרים ואכתי לא איפשטא מאן אומר אי האי דקאי אאיגרא או אארעא וכ"מ בריטב"א ע"ש ומ"ש התוס' אח"כ ועוד למה הוזכר וכו' ר"ל דהא שאר תנאים לא הזכירו מי שאמר אלא באיזהו לשון אמר ולמה הזכיר הוא שהממונה על הפייסות הי' אומר אע"כ שגם כאן גרסינן מתיא בן שמואל הממונה וכו' וגם הוא לא בא אלא לחלוק על שאר תנאים באיזהו לשון הי' אומר ודו"ק:

(שם ע"ב) ד"ה ואנו וכו' לפי שלא יראו שוחטי פסחים וכו' כצ"ל נ"ל. ור"ל דבאמת אע"פ שחמה עומדת בראש כל אדם מותר אז להתפלל אלא שלא יראו שוחטי פסחים אי חמה עומדת בראש כל אדם אלא יראו בכותלי ביהמ"ק דלא משחרי ויאמרו שמהרו שחיטת התמיד:

(דף כ"ט ע"א) ד"ה ריחא וכו' יותר מדאכלו. משמע דר"ל שגם האוכלו מזיק לו לפעמים ומ"מ כשמריח בו ואינו אוכלו קשה לו יותר:

(שם) תוס' ד"ה אלא אפילו וכו' וקאמר התם דמלינה וכו' הקשה מהרש"א דא"כ ל"ל למימר התם דמלינה בראשו של מזבח ע"ש ולענ"ד נראה ליישב דאה"נ למאי דמשני שעשאום כמי שנטמאו וכו' א"צ לאוקמא כמ"ד אין לינה מועלת בראש המזבח ועוד אפשר לומר דלהקריב לכתחלה על דעת לפסול האברים לא אמרינן:

(שם ע"ב) ונראה דפסולין דקאמר וכו'. הקשה מהרש"א אמאי פסול הבשר ע"ש ולענ"ד נראה ליישב דכשם דכשנתנו על הכבש שלא כנגד היסוד שלא כמצותו מדאורייתא אע"פ שהבעלים נתכפרו פסול הבשר ה"ה כשנזרק הדם קודם תמיד של שחר או אחר תמיד של בין הערבים פסולה שלא כמצותו מדרבנן פסול הבשר מדרבנן:

(שם) והא דפריך וכו'. ר"ל דמשמע לכאורה דממעט באכילת בכור שאינו נאכל אלא ליום ולילה ואי מיירי במותר הפסח הא הוי שלמים ונאכלין לשני ימים ולילה כבכור לכן פירשו דאדרבה ממעט באכילת מותר הפסח. ועיין בתוס' מנחות (דף מ"ט ע"ב):