גנזי יוסף קמט

(שם) ובההוא דמדות כי חשבת דרך ימין וכו'. לא ידעתי אמאי כתבו כי חשבת דרך ימין דהא בההוא דמדות מפורש מזרחית צפונית בה גנזו וכו' צפונית מערבית בה יורדין וכו' וגם מפורש בה דחשיב דרך ימין אלא דוקא בההוא דתמיד משנינן דחשיב דרך שמאל:

(שם) ההוא דלחם הפנים כזה. נ"ל דהציור צ"ל $ציור בספר$ וציור הג' צ"ל כזה:

$ציור בספר$ (שם ע"ב) ד"ה והאמר מר וכו'. הציור הראשון הוא מיותר עיין במהרש"א:

(שם) ובתוך העזרה הי' אחת במקצוע וכו'. נ"ל דצ"ל מערבית דרומית של עזרה ואחת במקצוע דרומית מזרחית ולשכת לחם הפנים ולשכת טלאים הי' אחת במקצוע צפונית מזרחית וכו' ודו"ק:

(דף י"ח ע"א) ת"י ד"ה מרתא וכו' מ"מ היו בעלי תורה וכו'. לכאורה אין ראי' מכאן דאפשר לומר שלא היו טובים ממנו אלא כיון שהוצרכה ליתן מעות ע"כ דבלא מעות היו ממנין אחר גרוע ממנו ודוחק לומר שהיו שנים שוים דא"כ מנלן באמת שהיו מעמידין שאינם מהוגנים אע"כ שידעו בני הגמרא שלא היו שנים שוין א"כ אפשר היו יודעים שהוא הי' הגדול ולא הי' כמותו מיהו ביבמות (דף ס"א ע"א) דאמר מינהו אין נתמנה לא ופירש"י דאחיו הכהנים והסנהדרין לא מינוהו ע"כ שהיו חשובין ממנו אכן הב"ח בחו"מ סי' ח' ס"א כ' דכשנתן מעות אפילו גדול משאר גדולים בחכמה ובמנין אסור לעמוד מפניו ומפרש כן דעת הרמב"ם והביא ראי' מההוא דיבמות ונ"ל שהוא מפרש מ"ש נתמנה לא היינו לפי שנתן מעות אבל בלא נתינת מעות הי' ראוי להתמנות ע"ש ודו"ק ואין כאן מקום להאריך בזה:

(שם) ד"ה אין מאכילין וכו'. ולא ידעתי אמאי לא חשיב בזב אתרוג וצ"ע:

(שם ע"ב) ד"ה ואב"א וכו' אלא מיחדי וכו' נ"ל דאין כוונתם שהיו מתייחדים עמהם דהא פנויה היתה ואסורים ביחוד אלא ר"ל שהיו מייחדים אותם כשירצו לישא אותם ישאו אותם וכשהיו רוצין לבא עליהם היו מקדשין אותם וכונסין אותם וס"ל דבזה לא שייך חימוד וכמ"ש הט"ז סי' קצ"ב ס"ק א' כשהיתה עמו במטה והת"י ס"ל יותר דאפילו כונסין ובאין עליהם מיד לא שייך חימוד וע"ש בדמ"ר ודו"ק:

(שם) ולפי דבריו משמע וכו'. נ"ל דר"ל דלפי דבריו שלא היו מודיעין להם שרק לייחודי בעלמא ואפ"ה רי להו ליומא משמע דאפילו אי הוי מתעכבין עד אחר ז' נקיים והיו באין עליהן לא היו מוליכין אותן לביתם וצ"ל לקושיא קמייתא כתירוץ הגמרא לעיל וכאן בא לתרץ קושיא בתרייתא שבאמת היו אסורים לבא עליהן ואפ"ה היו מותרין בייחוד שלא חששו בדרבנן שמא יבא עלי' א"כ קשה דכיון דבאמת אסורין מדרבנן לבא עליהן ליכא פת בסלו ודו"ק:

(דף י"ט ע"א) ד"ה לשכת הפרוים וכו' היינו לשכת המלח וכו'. ר"ל דמפורש שם שהיו מולחין שם עורות קדשים וצ"ל הא דלא חשיב שם לשכת המלח דהכא דבצרכי סעודה לא מיירי:

(שם) ד"ה בצפון וכו' וכן מוכחא סוגיא דבסמוך וכו'. נ"ל דכוונתם דלגירסא דגרסי שבצפון לשכת המלח וכו' שבדרום לשכת העץ וכו' ע"כ דיליף מכאן שהי' לו לשכה בדרום וממשנה דז' שערים יליף שהי' לו לשכה בצפון [ונ"ל דהיינו מדתנן ושם הכהנים שומרים משמע שהי' גם לכ"ג לשכה שם] ולפ"ז נצטרך לומר דהא דתניא ובצד לשכתו הי' ר"ל דבית הפרוה הי' בצד לשכה זו שבצפון דלא משמע להו לפרש דשער המים הי' בצד לשכת העץ דלעיל דכיון דבמשנה דלעיל חשיב בית טבילה שעל גג בית הפרוה אלו הי' עוד בית טבילה סמוך ללשכת העץ דחשיב הי' לו לחשוב גם בית טבילה זו אלא משמע שלא הי' בית טבילה סמוך ללשכת העץ אלא סמוך ללשכתו השני' ולא תנן לה במשנה דז' שערים דלא חשיב אלא שערים ולא בית טבילות ואי לשכה זו בצפון היתה ע"כ שער המים לא הי' בצדה אלא בית הפרוה לזה כתבו. דסוגיא דבסמוך מוכחא דשער המים שהי' טובל שם בכל יום היתה סמוך ללשכתו ודו"ק:

(שם ע"ב) תוס' ד"ה מי איכא וכו' ול"נ וכו'. וצ"ל דמשנה דהכא ואתה שליחנו משמע לכאורה שליחנו לחוד ולכן מקשה לר"ה ברי' דר"י:

שם) לא בעינא דלקרביה כהן שבאותו וכו' כצ"ל:

(שם) רש"י ד"ה שחשדוהו וכו' על מחתת האש וכו' ובד"ה ולא בתפלה וכו' וקולה לא ישמע כצ"ל:

(שם) ד"ה ירמוז וכו' שזה נופל על העינים וזה נופל על האצבעות ודלג וזה נופל על השפתים וגם בפסוק שהביא נזכר קריצה בעינים וצ"ל דבעינים נופל גם לשון קריצה אבל בשפתים לא נופל לשון רמיזה לכן בברייתא שרצה להזכיר לשון מיוחד בכל א' הזכיר קריצה בשפתים וממילא שייך טפי בעינים לשון רמיזה אבל רש"י לא כתב וזה נופל על השפתים דהוי משמע דלשון קריצה נופל דוקא על השפתים ולא על העינים כנ"ל:

(שם) ת"י ד"ה כמו רגל וכו' והכתיב וכל אדם וכו' ובד"ה ודברת בם וכו' מפני הכבוד כצ"ל:

(שם) ד"ה צרדא וכו' צרתא דדא שהוא אגודל. נ"ל דר"ל שהאמה הוא צרה של האצבע לגבי אגודל כי האצבע הוא סמוכה לאגודל והאמה עומדת אצלה ונעשה צרה לה שרוצה להיות סמוכה לאגודל כמותה ודו"ק:

(דף כ' ע"א) תוס' ד"ה אהיכא וכו' ולכך תנן יחזיר וכו' ר"ל דהא לרב ע"כ מדאורייתא אין קצבה וכמ"ש התוס' אח"כ וע"כ דכל הלילה והרים משמע כל הלילה ממש וא"כ לכאורה כל הלילה אסור להחזיר לזה כתבו דאם רוצה להניחן במקום המערכה עדיין מצותן עליהן והיינו דילפינן הלילה והקטיר ולכך שפיר תנן יחזיר קודם חצות דלא מסרן הכתוב אלא לחכמים כמ"ש התוס' אח"כ וכל דברים אלו שהוסיף מהרש"א בשם ת"י באמת מבוארים בתוס' שלפנינו דמ"ש ולא שיעשה מהם הרמה הוא בדבור שאח"ז ומ"ש שאם ירצה וכו' הוא מבואר אח"ז כאן בתוס' שכ' ומדאורייתא וכו' ולא ידעתי אמאי הוסיפו מהרש"א:

(שם) שנראה להם להקריב. ר"ל להקריב פנות המערכה קרוב לתחלת הלילה ויותר נ"ל שצ"ל להקדים:

(שם) כפשטי' אתרומת הדשן וכו'. נ"ל דר"ל והא דחצות עושה עיכול באברים ילפינן מחלקהו כרב ובאמת לא שייך בזה להקדים וכן מ"ש לקמן אלא אר"י תה"ד מקרא דעד בוקר נפקא ג"כ פירושו כן והיינו כפי' קמא של רש"י שהביאו לקמן ע"ב ד"ה אלא אר"י ומ"ש אח"כ א"נ י"ל הוא כפי' ב' של רש"י שם ודשן מעוכל שראוי להרמה פשיטא דלא יחזיר ודו"ק:

(שם) ד"ה איברים וכו' וי"ל דדומיא דפסולין וכו' ואפילו קודם חצות וכו'. הלשון דחוק דהא שפיר יש פרש דכשפקעו מע"ג המזבח לא יחזיר ואפילו קודם חצות הא ע"ג המזבח פעמים יחזיר והיינו קודם חצות ונ"ל דכוונתם שגם באברים נוכל לדייק הא ע"ג המזבח יחזיר והיינו אפילו אחר תה"ד ה"ה גחלת אכן בתוס' מעילה שם הכניסו זה בקושיא ודייקו דמיירי קו דם חצות וגם תירוץ השני דכאן הכניסו שם בקושיא ע"ש:

(שם) שהי' חותה מן המעוכלות הפנימית וכו'. לכאורה אינו דהתם מיירי בתרומת הדשן אבל הנותר שמעלין לתפוח לא שמענו וצ"ל דמשמע להו דממה שהיו תורמין היו מעלין המותר לתפוח:

(שם ע"ב) ד"ה אלא אר"י כו' וחציו להרמה ר"ל דמחצות ואילך ראויין להרמה. ומ"ש אח"כ וגבי