גנזי יוסף קלז

לשנות כיון שאינו עולה למעלה מן הקרקע עד סוף היום ולר' יהושע א"צ לשנות כיון שהוא כל היום למעלה מן הקרקע ודו"ק:

(שם) עם חלק א' משלשים בשעה. נראה דכוונתם דהיאך מדלג משלשים בניסן עד א' באייר המשך עליית מזל שלם לכן כתבו דבכל יום מדלג חלק משלשים עד שבא' באייר נשלם דילג מזל שלם אבל הוא תמוה דאם שוהה יותר מב' שעות א"כ בב' שעות לא עלה המזל בשלימותו ובשלשים יום נחסר עליית מזל שלם והול"ל שבאייר עולה דגים שקודם טלה וצריך לומר ששוהה ב' שעות פחות חלק שלשים ונמצא עולה בב' שעות יותר ממזל א' ובשלשים יום עלה מזל שלם יותר לכן באייר עולה שור שהוא אחר טלה וכבר תמה בזה בת' חות יאיר סי' רי"ט ע"ש באריכות. ועיין במהרש"א ונראה שגורס בשוה ור"ל עם חלק משלשים במזל בכל היום שהוא י"ב מזלות והוי לכל מזל חלק א' מש"ס במזל וצ"ל דמ"ש התוס' אח"כ אחריו שור ב' שעות היינו ג"כ עם חלק ש"ס במזל וכן כולם ודו"ק:

(שם) היינו שבט וכו'. נ"ל דאין זה ענין להא דלעיל אלא הוא מקושיא שהקשו בפרק המקבל שם על פירש"י ע"ש ומ"ש ולפי זה הסדר ר"ל לפי הסדר של עש"ת סא"ב מע"ק גד"ד בין לפירש"י ובין לפי' התוס' דכאן ודו"ק:

במהרש"א צ"ל בא"ד ומפצי וכו':

בפירוש שבסוף המסכת נ"ל להגי' את העולם פעמים בין היום ובין הלילה וכו' ובסופו צ"ל בשלמא לר' אליעזר היינו דשינה וכו' אלא לר' יהושע מאי שינה וכו':

(דף י"ב ע"א) תוס' ד"ה למבול כר"א אע"ג וכו'. משמע מדבריהם דמה שמונין לתקופות כר"י הוא משום דס"ל דבניסן נברא העולם ואז נברא אדם אכן לעיל (דף ח') ד"ה לתקופות כתבו דאע"ג דס"ל דבתשרי נברא העולם מ"מ מונין לתקופות מניסן של תהו ע"ש ודו"ק וצ"ע:

(שם) ד"ה תנא וכו' משקין דקדשים בתרומה וכו' כצ"ל:

(שם ע"ב) ד"ה התבואה וכו' הענבים והבאשים. כ' מהרש"א דל"ג הענבים ע"ש ולפנינו בסדר המשנה במשניות ובגמרא ובירושלמי איתא הענבים והבאשים:

(דף י"ג ע"א) ד"ה ולא קציר וכו' ומ"מ דייק התם פיר וכו'. נ"ל דכוונתם דבגמרא דייק שם דישראל שזקף לבינה להשתחות לה ובא נכרי והשתחוה לה אסרה מדאמר רחמנא ואשריהם תשרפון באש מכדי ירושה היא להם מאבותיהם ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו אלא מדפלחו ישראל לעגל גלו דעתייהו דניחא להו בע"א וכי אתו נכרים שליחותא דידהו עבדי ולפי מ"ש התוס' שיש לו במה שזרע אין ראי' דהא אשרות נטעו בעצמם והוי שלהם. לזה תירצו ומ"מ דייק התם שפיר שיכולין לאסור אשרות של ישראל משום אשרות שמדורות הראשונים ור"ל דלפ"ז משום אשרות שנטעו הם אין לאסור דכיון שהם שלהם הוי ע"ז של נכרי דבביטול בעלמא סגי כדאמרינן התם אלא משום אשרות שמדורות הראשונים ואברהם זכה בהם ובמה שעבדו להם קודם שנתנה לאברהם לא נאסרו דהוי ע"ז של נכרי ובביטול סגי כדאמר התם ובמה שעבדו אח"כ לא אסרו אותם שאינה שלהם אלא במה שעבדו אותם אחר שעשו ישראל את העגל ובשבילם אסרו הכל דמאן מוכח כדאמרינן התם וצ"ל דכשמקשה מכאן ואילך נשתרי ה"ה שהי' יכול להקשות אותם שנטעו הם נשתרי אלא דחדא מנייהו נקט ובספר פרשת דרכים דרוש ט' הגי' ומ"מ דחי התם וע"ש מ"ש בביאותם והנלענ"ד כתבתי ודו"ק:

(שם ע"ב) רש"י ד"ה פול המצרי וכו' ודרכו לזורעו לירק ולזרע וכו'. נ"ל דלירק היינו לאוכלן קודם שנתייבשו ואז אוכלן עם העלים שעליהם ולזרע היינו להמתין עד שיתייבשו ואז אין אוכלין אלא הזרעים ולא העלים וצ"ל והזורע לאכול זרעו וכו'. ועיין ברע"ב פ"ד דמעשרות מ"ה וברמב"ם פ"ב מה' תרומות ה"ה (שם) תוס' ד"ה מתוך וכו' דאורייתא הוא ודינם וכו' כצ"ל:

(שם) ד"ה פול המצרי וכו' סיפא דההוא וכו'. ק"ל הא בההוא אמרינן בטעמא שבשנה אחת משרשת כל השדה וכאן אמר מקצתו השריש לפני ר"ה ומקצתו לאחר ר"ה ואפשר דהתם לא אמרינן אלא דרוב משרשת בשנה אחת אבל פעמים מזדמן שאין משרשת בפעם אחת או אפשר דכאן מיירי שזרע חצי שדה ביום אחד וחצי השני ביום אחר וכ"מ מדאמר אין תורמין ומעשרין מזה על זה משמע אלא מזה בפ"ע ומזה בפ"ע ומשמע שאם רוצה יכול לחלקם אלא שאם אינו רוצה לטרוח צובר גרנו לתוכו וכמ"ש רש"י בד"ה כיצד הוא עושה ואי מיירי כשזרע ביחד ואפ"ה לא השרישו ביחד מסתמא הם מעורבין וא"א כלל לחלקם ואע"פ שאין זה מוכרח כ"כ מ"מ אפשר לומר כן וצ"ע:

(שם) ד"ה אחר גמר פרי וכו' ואין לקיטתן כאחד וכו'. לא כתבו טעם אלא על שאין הולכין אחר לקיטה אבל לא על שאין הולכין אחר השרשה דמסתמא גם ההשרשה כאחד כיון שנגמר כאחד וגם לא פליגי במציאות משום דלשמואל אין הולכין בשום דבר אחר השרשה לכן לא צריך טעם שלא הלכו בזה אחר השרשה אלא על שלא הלכו בו אחר לקיטה כירק ודו"ק:

(דף י"ד ע"א) ד"ה הוה אמינא וכו' וטפי לי' לשמואל וכו'. נ"ל דר"ל אע"פ שכתבו לעיל דאחר גמר פרי אינו אחר לקיטה מ"מ קרוב הוא ללקיטה טפי מלהשרשה ויותר מזדמן שישריש בשנה אחת ויגמור בשנה אחרת משיגמור בשנה אחת וילקוט בשנה אחרת וטפי הו"ל למימר הלכה כרבנן ולא לגמרי ודו"ק:

(שם) בתר השרשה ולית וכו' כצ"ל:

(שם) רש"י ד"ה איכא בינייהו וכו' חיובן למעשר כלפני ר"ה וכו' כצ"ל נ"ל:

(שם) תוס' ד"ה באחד בשבט וכו' וכל החנוטים וכו'. ר"ל דכל החנוטים קודם זמן הזה לא הועיל להם עדיין גשמי שנה זו לחוד אלא גם גשמים שקודם תשרי ואח"כ כתבו והא דלא אזיל וכו' ר"ל דניבעי שיחנטו לגמרי קודם תשרי ואמאי די במה שסייע להם קצת גשמים שקודם תשרי כנ"ל:

(שם) רש"י ד"ה שני עישורים מע"ש כשנה שניי' ומ"ע כשנה שלישית וכו' כצ"ל:

(שם) תוס' ד"ה ונהג בו וכו' לא הי' מתוקן וכו'. אינו מובן דאמאי יהי' בזה דין המרבה במעשרות הא כל המעשרות הפריש במדתם וממ"נ אחד הוא כדינו דאם שנה שניי' הוא הרי הפריש מע"ש כדינו ומה מזיק שנתן מעשר עני משלו לעניים ואם שלישית הוא מעשר עני לעניים ומה מזיק שאכל עוד מפירותיו בירושלים ונלענ"ד שמעשר הראשון שהפריש חל עליו שם מעשר הראוי וממ"נ אם נתן הראשון לעניים שמא הוא מע"ש והעניים יאכלו אותו חוץ לירושלים ואם העלה הראשון לירושלים שמא הוא מ"ע ונמצא גוזל עניים ואע"פ שנתן להם אח"כ מעשר אחר אין ראוי לר"ע לגזול ולשלם ועיין בפירוש בני משה ומראה הפנים על הירושלמי ודו"ק:

(שם ע"ב) ד"ה הכסיל בחושך הולך אפילו יודע וכו' נ"ל דר"ל כיון דאפילו כשיודע כמאן הלכה אפ"ה עושה כשניהם הוי כסיל בחושך הולך אבל אם אינו עושה כשניהם אלא כשא"י כמאן הלכה לא הוי כסיל בחושך הולך:

(דף ט"ו ע"א) ד"ה או שבט וכו' או בקמייתא בו' בסיון וכו'. לא ידעתי אמאי קרי לי' קמייתא ולא נשנה במשנה כלל אלא בברייתא (דף ז' ע"ב) ותני קודם לו בט"ז בניסן ר"ה לעומר ויותר תמהתי מה ענין שתי הלחם או עומר לסיון או ניסן דתקופה הא