גנזי יוסף קכח

וכתיבי טובא אזהרות וגבי מעילות לא אפשר לפרש כן דלא כתיבי טובא אזהרות וע"כ גבי מעילה משמע לי' מקרא מועט רמז ופריך דכתיב בפירוש אזהרה אחת ולא יהי' בענין א' עם שבת:

(שם) וגם משמע וכו'. ר"ל דמקרא מועט משמע דמקרא מועט כתיב בהדיא:

(שם) ונראה להר' אלחנן וכו'. ר"ל ולפ"ז יהי' פירוש כהררים התלויים בשערה ברמז וגם גבי שבת מיכתב כתיבי בפירוש וא"צ לפרש טובא אזהרות:

(שם) דמשמע כפירש"י וכו'. נ"ל דלפ"ז צ"ל שגם גבי שבת פירוש מקרא מועט ברמז ופריך מיכתב כתיבי בפירוש ומ"ש רש"י טובא אזהרות האמת נקט דכתיבי טובא אזהרות אבל עיקר הקושיא ממ"ש בפירוש אפילו אי לא הוי כתיב אלא אזהרה אחת ודו"ק:

(שם) ד"ה נתנה וכו' ול"ד לההוא דנתנה לחנוני וכו'. נ"ל דר"ל במשנה שם (דף כ"א ע"א) שלח ביד פקח ונזכר עד שלא הגיע אצל חנוני חנוני מעל לכשיוציא:

(דף י"א ע"א) ד"ה לא נצרכה וכו' מהאי קרא נפקא דכתיב והדוה בנדתה בנדתה תהא וכו' כמ"ש בגליון והוא גמרא שבת (דף ס"ד ע"ב) וקרא דותהי נדתה עליו וכן קרא דואחר תטהר לא נזכר שם גם הרא"ש סוף נדה הביא קרא דוהדוה בנדתה אכן הב"י ביו"ד ר"ס קצ"ז הביא קרא דשבעת ימים תהי' בנדתה וצ"ל שכן הי' גירסתו בגמרא שם:

פרק ב. (שם ע"ב) רש"י ד"ה ומה לאחור וכו' אלמא מה לפנים קודם וכו'. עיין במהרש"א עד ולמסקנא ניחא וכו' ור"ל דלמסקנא הוי מה לפנים קודם שנברא העולם ובאמת א"צ למן היום לקודם שנברא העולם דהיינו מה לפנים אלא דצריך ביאור איך למדנו זה מלמקצה השמים ובח"א ביאר דכיון שלמדנו שאסור לשאול במה שחוץ לכיפת הרקיע ה"ה מה לפנים קודם שנברא העולם והיינו כדרך שכ' רש"י (דף י"ב) ד"ה והשתא וביאר עוד בח"א דהא דאמר בברייתא יכול לשאול מה לפנים כדי נסבה דמה לפנים כבר נלמד מלמן היום דאכתי לא ידענו דאתיא לדר"א ועוד משמע מדבריו דאע"ג דמה לאחור שפיר מתפרש אחורי כיפת הרקיע מ"מ כיון דמה לפנים היא קודם שנברא העולם גם מה לאחור היינו אחר כלות העולם כמ"ש כאן ברש"י ומה עתיד להיות לכן כ' דחוץ לכיפת הרקיע במזרח ובמערב לא נזכר בברייתא לפי פי' זה ע"ש אכן לענ"ד לשון הברייתא דחוק לפי' זה והתוס' כתבו דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי נ"ל דר"ל דלפעמים מתפרש חוץ לכיפת הרקיע ופעמים מתפרש קודם בריאת עולם ובמשנה יתפרש קודם בריאת עולם ובברייתא יתפרש חוץ לכיפת הרקיע ונ"ל דהיינו טעמא דבמשנה כיון שלא הוזכר קודם שנברא העולם ע"כ מה לפנים היינו קודם שנברא העולם וחוץ לכיפת הרקיע נכלל במה למעלה ומה למטה וכמ"ש מהרש"א בח"א אבל בברייתא שהוזכר קודם שנברא העולם הוי מה לפנים ומה לאחור חוץ לכיפת הרקיע ודו"ק:

(דף י"ב ע"א) תוס' ד"ה מסוף וכו' מהלך ת"ק שנה שנאמר וכו'. נ"ב לקמן י"ג ולא מצאתי שם אלא מן הארץ עד לרקיע וגם לא נזכר מהיכן למדו ונ"ל דהאי שנאמר אינו מדברי הגמרא אלא מדברי התוס' שמפרשים מהיכן למדנו מהלך ת"ק שנה דלקמן בעמוד זה למדו מפסוק שדי שאמר לעולמו די ולמדו מזה שהוא אחר שהי' רחב מהלך ת"ק שנה כמו שמפורשים אח"כ:

(שם) רש"י ד"ה אף ידי וכו' יחדיו. נ"ל דכאן הס"ד ואח"כ מה"ד כשבראן וקאי אמ"ש אח"כ כשנבראו לחלק בין כשבראן ובין כשנטה:

(שם ע"ב) ד"ה גשם וכו' שיצתה נשמתן כצ"ל:

(דף י"ג ע"א) רש"י ד"ה שוק הוא עצם הנמכר עם הרגל. אינו מובן לענ"ד ונ"ל דט"ס היא וצ"ל עם הראש וכדאיתא בחולין (דף ע"ו ע"א) דעצם התחתון של הרגל נמכר עם הראש וס"ל לרש"י דעצם זה נקרא כאן שוק ואח"כ בד"ה רכובי כ' הוא עצם הירך הסמוך לשוק והיינו עצם אמצעי הנקרא שם בפוסקים וביו"ד סי' נ"ה שוק וכאן קראו סמוך לשוק כי כאן קרא לעצם התחתון שוק ולעצם האמצעי קרא ירך ומה שנקרא בגמרא ירך קראו רש"י קוליות וכן הוא נקרא בחולין וביו"ד שם ודו"ק:

(שם) ד"ה עד וארא וד"ה עד החשמל. מדברי מהרש"א בח"א דעד וארא הוי וארא בכלל ומ"ש רש"י ולא הוא בכלל היינו דחשמל אינו בכלל ולמ"ד עד החשמל הוי גם תיבת חשמל בכלל וצ"ל דלא מקשה מהשאר אחר חשמל דלכ"ע לא הוי מעשה מרכבה ולמסקנת מהרש"א לא מקשה אלא על פסוק שני ולפ"ז מה שמתרץ עד וארא מגמרינן היינו גם וארא בכלל ולמ"ד עד החשמל הוי גם חשמל בכלל אכן לענ"ד נראה דמ"ש רש"י ולא הוא בכלל היינו דוארא אינו בכלל ומ"ש אח"כ והוא בכלל לדרוש היינו דאין החשמל בכלל מעשה מרכבה וממילא הוא ניתן לדרוש ולפ"ז מה שמתרץ עד וארא מגמרינן היינו ולא וארא בכלל ולמ"ד עד החשמל אין חשמל בכלל ומה שמקשה אח"כ ומי דרשינן בחשמל צ"ל דהקושיא היא דהא פשיטא דלחכם ומבין מדעתו דרשינן דמתניתין הוא אא"כ היה חכם ומבין מדעתו ולברייתא דר' חייא מוסרין ראשי פרקים אפילו אינו חכם ומבין מדעתו כשיש בו דברים שמפרש ר' זירא והא ההוא יניקה חכם ומבין מדעתו הוי ולולי תירוץ דעד וארא מגמרינן ה"א דמעשה מרכבה דמתניתין וברייתא הוא קודם חשמל אבל חשמל חמור דאסור אפילו לחכם ומבין מדעתו אבל כשמתרץ עד וארא מגמרינן לכל אדם ולר' יצחק עד החשמל ע"כ מעשה מרכבה דמתניתין וברייתא הוא חשמל ולכן מקשה ומי דרשינן בחשמל אפילו לחכם ומבין מדעתו. עוד הקשה מהרש"א דמלת חשמל כתיב נמי בראש הפרשה ותירץ דהכא ר"ל שאר הפסוק ולפ"ז צ"ל דמה שמקשה ומי דרשינן בחשמל באמת מקשה גם על חשמל הראשון ויותר נ"ל דלעיל לא אמר אלא ומתוכה כעין החשמל והיינו מה שמפרש אח"כ בפסוק זה לכן העיקר הוא בפסוק זה ודו"ק:

(שם ע"ב) ד"ה חיות אש ממללות אש יוצא מדבורן כצ"ל נ"ל:

(שם) גמרא מאי רצוא ושוב וכו' מאי כמראה הבזק וכו' משמע דלענין רצוא ושוב דימהו לכבשן ולענין המראה דימהו לבין החרסים אכן מדברי רש"י ד"ה מבין החרסים שסיים ותמיד יוצא ונכנס משמע שגם לענין רצוא ושוב דימהו ר' יוסי בר חנינא לאור היוצא מבין החרסים וצ"ל דריב"ח פליג אדרב יהודה שדימהו לבין הכבשן ודו"ק וצ"ע:

(דף י"ד ע"א) וחכם זה תלמוד וכו' חרשים בשעה וכו' ונבון זה המבין וכו' לחש זה וכו'. לפי מ"ש מהרש"א בח"א דחכם חרשים נמנה בשנים ונבון לחש בשנים הם תשעה עשר דברים לכן נ"ל דחכם חרשים נמנה באחד לכן לא אמר חרשים זה בשעה וכו' אלא שהכל אחד אלא שהגמרא מפרש לשון חכם ולשון חרשים אבל נבון לחש הם ב' דברים נפרדים לכן אמר לחש זה שראוי וכו':

(שם ע"ב) תוס' ד"ה נענה וכו' ול"ג מלאך המות. אכן בס"ח סי' רס"א איתא שאותו מלאך הי' מלאך המות ע"ש:

(שם) ד"ה והתניא וכו' דא"כ ד' הרצאות הן. לא הבינותי דהא לר' הלוי לא ס"ל דכיון דארצי קמי' מאן דארצי כמאן דארצי קמיה דמי א"כ לכן לא חשיב אותו שהרצה לפני חנניא לפי שלא הרצו לפניו ונ"ל דמ"ש ד' הרצאות הן הוא לאו דוקא אלא ר"ל שהי' לו לר' יוסי בר"י