גנזי יוסף קכז

וליכא וכו' כצ"ל ותיבות באה מהם מיותר ור"ל דלא הוי ידעינן שצריך חגיגה כלל וכ"נ מדברי מהרש"א (דף י' ע"ב) בתוס' ד"ה ויחוגו ע"ש:

(שם) ד"ה חוזר ומקריב וכו' דר' יוחנן דו אמר וכו' ר"ל כיון דס"ל טופל מעות למעות וצריך להיות בכל בהמה מעות חולין וע"כ שכל הבהמות שוות לכן כולן דוחות יו"ט אבל ר"ל דס"ל טופל בהמה לבהמה ע"כ ס"ל דראשונה עוקרת לכן אע"פ שכולן חולין מ"מ מה שנשאר מיום ראשון אינו דוחה ושיטת הירושלמי מיחלף מגמרא שלנו דר"י לר"ל ודר"ל לר"י וע"ש סוף ה"ב בק"ע ובש"ק:

(דף ט' ע"א) רש"י ד"ה נטמא וכו' הזיר לד' את וכו' כצ"ל:

(שם) תוס' ד"ה זה הבא וכו' רוצח וגזלן וכו' עיין במהרש"א ותוספות יו"ט ולענ"ד גנב וגזלן אע"פ שמחזירין צריכין תשובה אלא דקודם שמחזירין לא מועיל תשובה לכן דייק במשנה א"ת בגונב וגוזל דאלו שאר עבירות כולם פשיטא דמועיל תשובה אפילו רוצח וע"ז אמר יכול הוא להחזירן ואז דומה לשאר עבירות ומועיל תשובה לכן שפיר כתבו התוס' רוצח וגזלן ור"ל גזלן אחר שהחזיר הגזלה דאז דמי לרוצח ושאר עבירות דמועיל תשובה ודו"ק:

(שם) ד"ה נאמר וכו' ועוד יהודה בר ספרא וכו'. עיין בירושלמי ה"ו ובמפורשים שם והנלענ"ד דמתחלה סבר הירושלמי דיהודה בר ספרא למד מדכתיב שבעת ימים שיש זמן לחגיגה ז' ימים והוא עם יום האחרון ופריך והלא שמונה הם ומשני יצא שבת מהם ואע"ג דאפשר לפרש ז' ימים חוץ מיום האחרון משמע לי' דכיון דכתיב לעיל מזה וביום השמיני שבתון גם וחגותם קאי אכל ימי החג ולכן הקשה ר' יוסי א"כ נלמוד מכאן דאין חגיגה דוחה שבת ובאמת למדנו זה ממקום אחר ולכאורה הי' אפשר לתרץ זה דאדרבה אחר שלמדנו ממקום אחר שאין חגיגה דוחה שבת ע"כ ז' ימים עם יום האחרון ואם לא הוי ידעינן ממקום אחר דאין חגיגה דוחה שבת היינו אומרים דז' ימים הוא חוץ מיום האחרון ושבת בכלל אלא דמשמע לי' דאם היינו יכולין לפרש ז' ימים חוץ מיום האחרון גם עתה נפרש כן ואע"פ שאין חגיגה דוחה שבת מ"מ בהנך ז' ימים מקריבין החגיגה איזהו מהם שלא חלו בשבת וע"כ משמע לי' ז' עם יום האחרון וז' ימים דוקא וע"ז הקשה ר' יוחנן והא בפסח ע"כ פירושו באותן ז' ימים מקריבין באיזהו מהם שלא חלו בשבת וגם בסוכות ע"כ צריך לפרש כן דהא לפעמים חלו יום א' ויום אחרון בשבת ולא נשאר אלא ששה וא"כ אין ראי' משם ומתרץ דיהודה בר ספרא בשם ר"א למד מתחגוהו הגי' בק"ע דצ"ל תחוגו אותו וכן עיקר והוא קרא דלעיל והוא בפ' אמור גבי סוכות אבל תחגוהו הוא בפ' בא גבי פסח ואינו ענין לכאן ובדפוס נדפס בגליון שמות י"ב וסבר שהוא קרא דפ' בא והוא טעות לענ"ד וכ"מ בפני משה] אלא שלא תקשה הא כתיב שבעת ימים ע"כ נפרש צא מהם שבת דלעולם יש שבת א' ולא נשאר אלא ז' ומהם נחוגג כמה ימים שיהא באפשר דהיינו פעמים ז' וכשיהי' יום א' בשבת לא יהי' אלא ששה ובפסח דאינו מקרא אלא ברייתא נקט ז' אע"פ שלעולם אינם אלא ששה ולא שייך להקשות מזה לזה דלשון קרא לחוד ולשון ברייתא לחוד ולעיל לא אמר אלא דאין ראי' מלשון שבעת דאפשר לפרש כהברייתא ודו"ק:

(שם) ד"ה כיון דלא חזי וכו' וצ"ע וכו' או דלמא וכו' ומיהו וכו'. נ"ל דכוונתם דקשה להו אמאי לא אמר נמי נ"מ פשוט בראשון וחגר בשני ע"ז כתבו וצ"ע וכו' מי אמרינן וכו' ר"ל ואפילו ר' אושעיא מודה בזה או דלמא וכו' דלא מיחייב לר' אושעי' ואפ"ה לא אמר הך נ"מ דכיון דהשתא לאו בר חיובא לא מצי מייתי לה אפילו לר' יוחנן כמ"ש מהרש"א ולכאורה הו"ל לציין אדר' אושעיא דעלי' קאי אלא שציינו דבריהם אסברא דאמרינן לר' יוחנן כיון דלא חזי בראשון לא חזי בשני אהא דכתבו דצ"ט בפשוט בראשון וחגר בשני אי אמרינן סברא זו גם לר' אושעיא ודו"ק:

(שם) ד"ה נטמא וכו' דע"כ וכו'. דבריהם צריכין ביאור דר' וריבר"י לא פליגי כלל בנטמא בח' וכ"ע בנטמא בח' צריך להביא קרבן אחר ובנטמא בז' א"צ להביא קרבן אחר ובנטמא בליל ח' פליגי חזקי' ור' יוחנן אבל ר' וריבר"י לא פליגי אלא מזמן התחלת נזירות טהרה דלר' מתחיל בח' ולריבר"י מתחיל בז' ע"ש בגמרא ועיין במהרש"א מה שפירש ועדיין לא יצאנו ידי חובותינו במ"ש התוס' אח"ז וריבר"י דנקט נטמא בשביעי וכו' ונ"ל דכוונתם דהגמרא קאמר התם דהמשנה דנזיר שנטמא טומאות הרבה אינו מביא אלא קרבן אחד אתיא כריב"י ומיירי דנטמא בשביעי דנקרא טומאות הרבה כיון שהתחיל נזירות טהרה ואפ"ה אינו חייב אלא קרבן א' ומה שסיימו התוס' אלא דחשיב לי' כמה טומאות בשביעי ר"ל דאפילו בשביעי הוי לריבר"י טומאות הרבה אבל לרבי עד יום ח' הוי טומאה אריכתא לחזקי' דאל"כ הי' יכול לאוקמא מתניתין דנזיר שנטמא טומאות הרבה כר' לחזקי' וכגון שנטמא בליל ח' ודו"ק. וע"ש במהרש"א עד בכריתות דנזירות טהרה וכו' כצ"ל:

(דף י' ע"א) גמרא באפי נשבעתי וחזרתי בי. נ"ב באבות דר"נ פל"ו אמר ר' יהושע בעצמו כן ואינו מובן גם לא נמצא שם כן ונ"ל דקאי אלקמן באפי נשבעתי ולא הדרנא בי דהתם אמר ר"א דור המדבר לא חיין ולא נידונין שנאמר אשר נשבעתי באפי וכו' ר' יהושע אומר באין הן וכו' אמר לו ר"א מה אתה מקיים אשר נשבעתי באפי אמר לו אלו מרגלים וכל רשעי הדור כולו ע"ש הרי שהודה לר' אליעזר דאינו חוזר מהשבועה ודו"ק:

(שם) רש"י ד"ה הלכות שבת וכו' מעט כהררים התלויים בשערת הראש. נ"ל שהכל דבור א':

(שם) תוס' ד"ה לאפוקי וכו' ושמואל מודה לה וכו' ולפ"ז הא דאמר לאפוקי מדשמואל אין ר"ל דלא כשמואל אלא ר"ל דכאן אין הדין כמו שאמר שמואל התם ושמואל מודה כאן דסגי בגמר בלבו בלבד:

(שם ע"ב) ד"ה מלאכת מחשבת וכו'. נ"ל לפרש דבריהם דרש"י כ' לעיל שאצ"ל כגון זה שא"צ לבנין זה ומשמע דכיון שברצונו לא הי' רוצה גומא זו אלו הי' לו עפר אחר אע"ג דהשתא ע"כ צריך לה מקרי שאצ"ל לכן הקשו סותר ע"מ לבנות במקומו ג"כ ברצונו לא הי' רוצה סתירה זו דטפי הי' ניחא לי' שלא הי' בנין זה כאן וכן קורע ע"מ לתפור כגון יריעה שנפל בה מורנא דאיתא בשבת (דף ע"ה) דברצונו לא הי' רוצה לא בקריעה ולא בתפירה ואפ"ה כיון דהשתא ע"כ צריך להו מקרי צריכה לגופה לכן פירשו דאצ"ל היינו דא"צ לעיקר שורש המלאכה שעושה אבל אי צריך לעיקר שורש המלאכה שעושה כגון התם דע"כ צריך לסתירה או לקריעה זו אע"פ שברצונו לא היה רוצה בה מ"מ כיון דעכשיו ע"כ צריך לה מקרי צריכה לגופה כנ"ל לפרש דבריהם דהכא ומ"מ בשבת (דף צ"ד) כתבו דרך אחר ע"ש:

(שם) ד"ה בזמן חג וכו' רק לעולה שהביא וכו'. נ"ל דצ"ל שהיא כולה כליל וכן קרא דולא ילין מן הבשר שהביא איכא לאוקמא בכולה כליל וכו' כצ"ל נ"ל. ור"ל האי קרא דיום ראשון לבוקר דנלמד ממנו לינת לילה א' לקרבן חוץ למזבח היינו יכולין לאוקמי בכליל אבל מן הבשר משמע בשר הנאכל כמ"ש התוס' בדבור שאח"ז מדפרט בשר דבכליל הול"ל הזבח והיינו הבשר והאימורין בכלל ודו"ק:

(שם) ד"ה ויחוגו וכו'. עיין במהרש"א עד וכ"כ התוס' גופייהו לעיל וכו' ומה"ט נקט לי' רש"י לא ידעתי מקומם:

(שם) ד"ה מעילות וכו' משמע דס"ל דבהדיא לא כתיבי ר"ל וגם מ"ש מקרא מועט ר"ל רמז במקרא:

(שם) אך גבי שבת וכו'. ר"ל ומשמע דגבי שבת מפרש מקרא מועט דכתיבי בהדיא ולכן לא פריך אלא