גנזי יוסף קיז

היה ראוי מעולם לפסח אע"כ כגירסת מהרש"א והביא משם דכל שראוי למותר ראוי גם לפסח וה"ה כאן דמיו ודו"ק. ועמ"ש לעיל (דף צ"ו ע"ב):

(שם) תוס' ד"ה הא חייל וכו' אע"ג וכו' משמע דס"ל דהיכי דחל עליו אנינות אינו משלח כלל קרבנותיו אפילו עם אחרים וכל"א של רש"י:

(שם ע"ב) רש"י ד"ה ונימא וכו' אהנך מעות וכו'. דמ"ש בגמרא בהמה שמינה הוא לאו דוקא וה"ה מעות דמי יפה:

(שם) ד"ה שנתערבו וכו' כל מקום שהוא פסח שלי וכו'. וא"ל שימנה אחר על פסח שהוא עתה אצלו ולא יצטרך זה לבא אצל זה אלא כל אחד יאמר לזה שעמו אם שלי הוא פסח זה הרי טוב ואם לאו ידי משוכות משלי ונמנית על זה עמך משום דא"א למנות אחר על פסח שאינו שלו וע"כ צריך למנותו על שלו בכ"מ שהוא וממילא צריך אחד מאלו לבא אצל אלו וא' מאלו אצל אלו אלא דמ"מ הי' אפשר לומר שיסכימו שניהם שימנה לוי על פסח זה ויהודה על פסח זה ויאמר כל א' לזה שעמו אלא דקמ"ל דמשכחת לה שימנה כל אחד לאחד מן השוק בלא הסכמת השני ודו"ק:

(שם) תוס' ד"ה ופטורין וכו' לא דמי וכו'. כ' מהרש"א ויש לעיין אמאי לא דמי ועיין בלח"מ פ"ג מה' ק"פ ה"ד מ"ש לחלק ולענ"ד נראה לחלק עוד דהתם בשעת זריקה כבר שכח אם גדי או טלה ולא הוי חזי לאכילה משא"כ הכא בשעה שנזרק דמו של הראשון ודאי ראשון הי' ואלו לא נזרק דמו של השני אח"כ הי' זה נאכל וגם הי' יכול אז להתברר ועתה אחר זריקת דמו של שני הוא דמספקינן איזהו נשחט ראשון ובשעת זריקה ראוי היה דמשמע לכאורה דגם כאן לא תלי בשחיטה אלא באותו שנזרק דמו ראשון ואם נזרק תחלה דמו של זה שנשחט שני אוכלין מזה שנזרק דמו ראשון ונקיט שנשחט ראשון דמסתמא גם נזרק דמו ראשון ומ"מ אפשר לומר דכאן תלי בשחיטה דאחר שחיטה אין יכולין לימשך ידיהם ולימנות על אחר וא"כ אפשר לומר דבשעת זריקת הראשון כבר נסתפק איזהו נשחט ראשון מ"מ סתמא דמלתא זה שנשחט ראשון נזרק דמו ראשון והי' יכול אז להתברר איזהו נשחט ראשון ודו"ק:

(דף צ"ט ע"א) רש"י ד"ה דלא כר"י וכו' ורישא דקתני וכו'. נ"ל דק"ל דאי רישא לא הוי טעמא אלא שלא יהא פסח בלא בעלים ליסגי ד' חבורות של ד' ד' והחמישית של ה' ואח"כ כשיעשו חבורות חדשות יהי' משל החמישית בכל א' ד"מ בחבורה א' יהי' משל א' ב' ג' ה' ובחבורה ב' יהי' משל א' ב' ד' ה' ובחבורה ג' משל א' ג' ד' ה' ובחבורה ד' משל ב' ג' ד' ה' ובחבורה ה' משל א' ב' ג' ד' ה' וא"כ גם אם יזדמן לחבורה הראשונה החדשה פסח של חבורה ד' ואין בה אפילו א' ממנוייו הראשונים ולחבורה ב' החדשה פסח של חבורה ג' ולחבורה ג' פסח של חבורה ב' ולחבורה ד' פסח של חבורה א' וג"כ לא יהא בהם א' ממנויים הראשונים ע"כ בחבורה ה' יהא אחד ממנוייו כיון שיש בה מכל חבורה ויאמרו כ"א מחבורה ראשונה אם אין פסח זה שלי ידי משוכות משלי ונמנית ע"ז ואכתי ישאר מנוים על פסח ב' ג' ד' על כל אחד ג' מנויים ועל פסח ה' ד' מנויים ואח"כ יאמרו כן בני חבורה ב' וישאר על פסח ג' ד' ב' מנויים על כל אחד ועל פסח ה' ג' מנויים ואח"כ יאמרו כן בני חבורה הג' וישאר על פסח ד' מנוי אחד ועל פסח ה' ב' מנויים ואח"כ יאמרו בני חבורה ד' כן וישאר על פסח ה' מנוי אחד ואח"כ יאמרו חבורה ה' כן לכן הוצרך לומר דמאן קא ממני עלי' וסמך פירוש זה לכאן דבמתניתין היה, אפשר לומר דבעינן שיהא. א' מבני חבורה ראשונה עליו אבל השתא דמוקמינן דס"ל למתניתין דלא בעינן א' מבני חבורה ראשונה קשיא לי' שפיר וכן יש להקשות בסיפא למה לי שימנה כ"א א' מן השוק לא ימנה אלא אחד מהם אחד מן השוק עמו והשני ישאר יחידי ויאמר זה שמנה עמו א' מן השוק אם שלי הוא הפסח הזה מוטב ואם לאו ידי משוכות משלי ונמנית על זה וכן יאמר אותו שנשאר יחידי אם שלי הוא זה מוטב ואם לאו ידי משוכות משלי ונמנית ע"ז כיון שכבר נמנה עליו השני ואח"כ יאמר כן הא' מן השוק ובתירוץ רש"י מתורץ ודו"ק:

פרק י. (שם ע"ב) רש"י ד"ה ואפילו עני וכו' בני חורין זכר לחירות. נדפס תיבת לחירות בין חצאי עיגול והוא ט"ס וצריך להקיף גם תיבת זכר או שלא להקיף כלום:

(שם) תוס' ד"ה עד שתחשך וכו' ורבינו יהודה תירץ וכו'. עיין במהרש"א ומדברי מהרש"ל משמע שמפרש דלתירוץ הר' יהודה צריך מתניתין דהכא דממתניתין דאיזהו מקומן ה"א דהוי כשאר קדשים ע"ש והוא דוחק לענ"ד דא"כ הו"ל למתני ליום ולילה כמו גבי אשם ותודה וגם דוחק לומר דה"א דמשנה דאיזהו מקומן מיירי בפסח מצרים ודו"ק:

(שם) ד"ה לא יפחתו לו פירשב"ם וכו' והא דקאמר וכו'. עיין במהרש"א עד דמשמע דאגבאי צדקה קאי וכו' שיטול מן התמחוי וכו'. מפירושו משמע דשיתנו לו הגבאים ושיטול הכל אחד אלא דמפי' רשב"ם גבי מן התמחוי משמע דמן התמחוי אין נותנים ד' כוסות אלא דאפילו עני שבעניים שנוטל מן התמחוי וממילא אין לו ד' כוסות ימכור כסותו ומ"ש רשב"ם אם לא נתנו לו גבאי צדקה היינו גבאים אחרים המחלקים כיפה של צדקה ור"י מפרש דמן התמחוי נותנים לו ד' כוסות ומ"ש דמיירי שיש לו מזון ב' סעודות נ"ל דה"ה כשאין לו וה"א שלא יתנו לו אלא ב' סעודות ולא ארבע כוסות ואפשר שהוא בכלל שיש לו מזון ב' סעודות ור"ל בין שיש לו משלו בין שנותן לו הגבאי מן התמחוי או אפשר דלרבותא נקיט דאיתא במשנה פ"ח דפאה מ"ח מי שיש לו מאתים זוז לא יטול לקט שכחה ופאה הי' לו מאתים חסר א' אפילו אלף ביחד יטול קמ"ל כאן דל"מ כשאין לו ב' סעודות שיטול ביחד ב' סעודות וד' כוסות אלא אפילו יש לו ב' סעודות יטול ב' כוסות אכן מדברי מהרש"ל נראה שמפרש שיש חילוק בין שיתנו לו ובין שלא ימנע מלקבל ונ"ל דכוונתו דמי שיש לו ב' סעודות לא יטול אזהרה היא לעני אבל אין איסור על הגבאי שלא יתן לו וא"כ אין רבותא אפילו מן התמחוי שיתן לו דכיון שיש בידו ליתן אמאי לא יתן לכן פי' הרבותא על העני שיטול ואינו באזהרה שלא יטול אע"פ שיש לו ב' סעודות ודו"ק:

(דף ק' ע"א) רשב"ם ד"ה מפסיקין וכו' עד שתחשך אפילו לר' יהודה וכו'. נ"ב בשם הב"ח דתיבת אפילו נמחק ולענ"ד נראה לפרש דר"ל אע"ג דלר' יהודה אסור לאכול סמוך למנחה מ"מ כשהתחיל בהיתר א"צ להפסיק אלא משתחשך וכמ"ש התוס' ד"ה אין מפסיקין ודו"ק:

(שם) ד"ה ה"ג בתוספתא דברכות אמר לו רשב"ג וכו' כצ"ל נ"ל:

(שם) ד"ה אמר לו רשב"ג וכו' שרי בהדיא לקמן בשמעתין וכו'. כ' מהרש"א מהנך ברייתות דלעיל נמי מוכח וכו' ע"ש ולא הבנתי דהא כ' הרא"ש בשם בה"ג דאפילו ר' יוסי לא קאמר אלא דאי אתחיל לא מפסיק אבל לכתחלה לא יתחיל והרא"ש דחה דבריו מהך דלקמן א"כ גם הרשב"ם הביא ראי' מהך דלקמן לאפוקי מפי' בה"ג ונ"ל שזהו כוונתו לעיל בד"ה מפסיקין שכ' עד שתחשך אפילו לר' יהודה דלכאורה לר' יהודה מפסיקין סמוך למנחה וא"כ בזה אמר ר' יוסי אין מפסיקין ויהי' ראי' לדברי בה"ג דלר' יוסי אין מתחילין דאל"כ מאי אצטריך לומר אין מפסיקין