גנזי יוסף יא

(שם) ד"ה כתנאי וכו' ומ"ס חשוב עדיף פירוש חטין וכו' כצ"ל:

(שם) ד"ה ומר סבר וכו' ולפי' ר"ת וכו'. עיין במהרש"א ולא הבינותי דהא כמו שפירשו לעיל אע"ג דמסברא חשוב עדיף וכו' ה"נ נימא דשלם עדיף מפתיתין של חטין אע"ג דאקדמי' קרא כן אפשר לפרש ה"נ נימא דשלם עדיף מפתיתין גדולים ולכן הוצרכו לזה כיון דכי הדדי נינהו ודו"ק. שוב מצאתי כן בפ"י:

(שם) ד"ה כל היכא וכו' דיתן לו הגדול. ר"ל חצי מהגדול אע"ג דשוין הם מ"מ חשוב טפי ודו"ק. ומ"ש הואיל ואינו נקי מזה נ"ל אע"ג דלעיל ד"ה אבל כתבו דאפילו הפרוסה נקי' ומיירי גם בגדולה וכמ"ש שם מ"מ עיקר פלוגתייהו לא מיירי דוקא בנקי' יותר ומ"מ גם בנקי' יותר לא איכפת לי' על איזהו מברך כיון שרוצה לאכול שניהם ועיין בא"ר סי' קס"ח ס"ק א' ומ"ש שם בעזה"י:

(דף מ' ע"א) רש"י ד"ה יבש המעיין וכו' ואח"כ יבש וכו' ואח"כ נקצץ האילן. עיין בר"ש פ"א דבכורים מ"ו שכ' דדוקא יבש ונקצץ ואח"כ קצר אבל קצר ואח"כ יבש ונקצץ הוי נראו לקריאה ונדחו וירקבו אכן הרמב"ם פ"ד מה' בכורים הי"ב כ' קצר ויבש ונקצץ מביא ואינו קורא והיינו כדברי רש"י וצ"ע ליישב קו' הר"ש ומ"מ נ"ל דכ"ש יבש ונקצץ ואח"כ קצר ודו"ק:

(שם) תוס' ד"ה איתיה לגווזא דהדר מפיק מהכא נראה וכו'. ר"ל אע"פ שאין נשאר בחורף אלא השורש שתחת הקרקע ולא כפירש"י דבעינן שישאר הענף דהיינו מה שלמעלה מן הקרקע ומ"ש שכן דרך העץ להתקיים ר"ל השורש שתחת הקרקע ודעת הר"מ כרש"י ועיין בב"ח ר"ס ר"ג ומ"ש שם בעזה"י וכאן אין להאריך:

(שם ע"ב) ד"ה נימא וכו' וי"מ וכו'. עיין במהרש"א ונראה מבואר מדבריו דסברת הי"מ אלו אינו סברת התרצן בגמרא אליבא דר' יוחנן משום דאמר ברכה דלא תקינו רבנן וכ"מ ודאי דאל"כ מה בין המקשן או להתרצן ונלענ"ד לפרש כוונת הי"מ דפליגי ר"מ ור' יוסי אי ברוך המקום כהזכיר השם דר"מ ס"ל דהוי כהזכיר השם ור' יוסי ס"ל דלא הוי כהזכיר השם לכן לא הוי ברכה כלל והתרצן לא ניחא לי' בזה אלא גם לר' יוסי הוי כהזכיר השם ומ"מ כיון דאמר בלשון דלא תקינו רבנן לא הוי ברכה ועיין בפ"י ובצל"ח ואין להאריך. ואענה גם אנכי הנלענ"ד בכוונת הי"מ דהמקשן ס"ל דכיון דלר"ה על הפת ועל היין כיון שגורם ברכה לעצמו לא יצא בשנ"ב היינו מטעם דכיון דתקנו לי' רבנן חשיבות ואפשר דס"ל כפי' רשב"א (דף מ"א ע"ב) בתוס' ד"ה א"ה שתקנו לי' ברכה חשובה בפ"ע והוא בירך שנ"ב כמו שמברכין על דבר שאין לו חשיבות הוי משנה ממטבע שטבעו חכמים אבל אשאר דברים שאין להם חשיבות כשאמר שנ"ב לא הוי משנה ממטבע שטבעו חכמים כיון דמ"מ בירך ברכה שתקנו חכמים אדבר שאין לו חשיבות וממילא כשבירך ברכה שלא תקנו חכמים כלל אפילו אדבר שאין לו חשיבות הוי משנה ולכן א"ש ר"ה כר' יוסי אבל לר' יוחנן דאפילו בירך אדבר שיש לו חשיבות שנ"ב יצא ה"ה כשבירך בלשון שלא תקנו חכמים כלל יצא ולא איכפת לן במה שמשנה וע"כ ס"ל כר"מ והתרצן השיב דברכה שלא תקנו חכמים גרע משנ"ב אדבר שיש לו חשיבות ולפ"ז הוי סברת הי"מ כסברת התרצן אלא דהמקשן הי' סבר דלא מועיל סברא זו אלא לר"ה והתרצן השיב דבזה א"ש גם לר' יוחנן ונתיישבה קו' מהרש"א ע"ש ודו"ק. שוב ראיתי במהרש"ל שכ' אבל פת ויין חשבינן שהכל לגבייהו כברוך המקום ונ"ל דכוונתו כמ"ש:

(שם) ד"ה אמר אביי וכו' וברכות של שמ"ע וכו'. נלענ"ד לפרש דבריהם דמתחלה הקשו מכל ברכות של שמ"ע ותירצו מקודם אשאר ברכות חוץ מברכת אבות דאינן באין בפתיחה וחתימה משום דסמיכו לברכת אבות ולכן לא שייך בהו מלכות ואח"כ תירצו אברכת אבות גופיה דאלהי אברהם הוי כמו מלכות ולא ידעתי מה הוסיף מהרש"א דמשאר ברכות די"ח ל"ק להו דלענ"ד התוס' הקשו ותירצו גם משאר ברכות י"ח ואפשר לא הי' בגירסתו אלא וברכות של שמ"ע אין בהם מלכות דאלהי אברהם וכו' ודו"ק:

(שם) גמרא מאי קמ"ל אע"ג וכו'. הקשה בצל"ח הא טובא קמ"ל לאפוקי מדר' יוסי דלעיל וכ' לתרץ דכאן יצא אפילו לר' יוסי ע"ש אכן בתוס' רי"ח ובתוס' הרא"ש מבואר דאתיא כר"מ דוקא ע"ש ונ"ל דמקשה מאי קמ"ל הא כיון דסתם לן תנא כר"מ פשיטא דהכי קיי"ל ומתרץ איצטריך וכו' ואתיא משנה זו אפילו לר' יוסי וא"כ טובא קמ"ל לאפוקי מדר' יוסי ודו"ק:

(דף מ"א ע"א) ד"ה בשלמא וכו' ונובלת דמתניתין וכו'. עיין במהרש"ל ולענ"ד רש"י קאי על הבשלמא והוכרח לפרש לל"ב דל"פ במשנתינו דלל"ק א"א לומר דמ"ד בדמאי תמרי זיקא מפרש במשנתינו בושלי כמרא דא"כ ע"כ מ"ד בדמאי זיקא מפרש במשנתינו תמרי זיקא דהא כאן וכאן ר' אלעא ור' זירא פליגי וזה א"א ונצטרך לומר דמ"ד בדמאי תמרי זיקא מפרש גם במשנתינו תמרי זיקא וא"כ גם לדידי' תקשה לכן הוכרח רש"י לפרש דבמשנתינו לכ"ע בושלי כמרא ודו"ק:

(שם) תוס' ד"ה אבל בשאין וכו' וא"ת וכו'. כ' מהרש"א והתירוץ חסר ולפנינו הוא מבואר בתוספות:

(שם) ד"ה מיתיבי' וכו' לכן צריך להנהיג הכי וכו'. עיין בגליון הש"ס מה שהגי' אכן מהרש"ל ומהרש"א ניחא להו גירסא שלפנינו ומ"ש כדפרישית לעיל ר"ל בדבור שלפני זה בשם בה"ג ומשמע מדברי מהרש"א שהי' גירסתו בתוס' קודם כדפרישית לעיל תיבת בה"ג ולשיטתו שכתבו התוס' לעיל שפוסק כמ"ד באין ברכותיהן שוות מחלוקת ומ"ש מהרש"א דלכ"ע אין בפה"א פוטר בפה"ע לק"מ לענ"ד דמבואר מדברי המקשן שלא הקשה אלא למ"ד דכשברכותיהן שוות דוקא מחלוקת אבל למ"ד בשאין ברכותיהן שוות מחלוקת ניחא לי' הברייתא כפשטה דלת"ק מברך על הצנון ופוטר הזית ור' יהודה לא פליג אלא משום דהזית ממין ז' ולא הצנון אבל בקליות לא פליג. ומ"ש עוד מהרש"א דבה"ג ס"ל בפה"ע קודם היינו כששניהם מין ז' או שניהם אינם ממין שבעה וכמ"ש מהרש"ל ולהכי נקטו קליות ותפוחים ולא קליות וזיתים דבכה"ג לבה"ג זיתים קודמים לר"י דבפה"ע קודם אבל קליות ותפוחים לת"ק פשיטא דמברך בפה"א ופוטר פה"ע ולר"י כיון דקליות ממין ז' ולא תפוחים מברך בפה"א על הקליות ופוטר התפוחים ודו"ק:

(שם) ד"ה אמר ר' ירמי' וכו' ולא נהירא וכו'. לכאורה אפשר לומר דרב יוסף לכ"ע אמר ולת"ק יתפרש כששניהם שוין בחביבות ולר' יהודה מיירי אפילו האחר חביב ורב חסדא ורב המנונא ס"ל כר' יהודה לכן לא חלקו משום חביב ודו"ק וצ"ע:

(שם) רש"י ד"ה כדי רביעית וכו' לפי שהיין וכו'. אינו מובן לי דמה בכך שהיין עב והמים קלושין הא השתא לא נקרש היין אלא. דמשערין חרצנים וזגים כשיעור שיפיל מן הכלי רביעית ומה לי יין או מים ול"ד הא דמנחות דמיירי דהדם נקרש ובסוכה (דף ו' ע"א) פירש"י כדברי התוס' דכאן ע"ש ואם כוונת רש"י כדברי התוס' אין ענין הא דמנחות לכאן ודו"ק ואפשר כוונתו דדי שיצא יין פחות מרביעית דכשיתך כמים יהי' רביעית וצ"ע:

(דף מ"ב ע"א) ד"ה הסבו וכו' ואנו וכו'. ר"ל מדינא ס"ל כל"ב דרב (דף מ"ג ע"א) דדוקא פת מהניא לי' הסבה וה"ה ישיבה לדידן אבל פת דמהני הסבה די לדידן בישיבה ודו"ק:

(שם) מההוא דפליגי ביין וכו'. ר"ל וע"כ לא מיירי