גליון הש"ס על עבודה זרה סו:

גמ' וטעמא חמרא הלא. קשה לי דמה בכך דנקרא חלא מ"מ להוי כמו חלא דשכרא לאביי דאזל בתר טעמא לא הוי מב"מ וה"נ הא סוף סוף אין טעמן שוין דזה טעמיה חלא וזה טעמיה חמרא וצ"ע גם ק"ל על רבא נהי דלא מקרי חלא מ"מ הא פשוט כיון דקלט ריחא דחלא סופו לעשות חלא לגמרי והוי מין במינו כמ"ש הר"ן גבי שאור בעיסה:

תוס' ד"ה אביי וכו' שותה תרומה (טהורה) [טמאה] דבמיתה. תמיהני הא אוכל ושותה תרומה (טהורה) [טמאה] עובר בעשה אבל לא במיתה אא"כ באוכל תרומה טהורה בטומאת הגוף. וכן קשה לי עלרש"י בכורות דף יב ע"ב וצ"ע:

ד"ה רבא וכו' דשאני הבא שהריח מזיק לו. עיין תשובת מהרי"ק שרש קל"ג: