גבורות שמונים מה

ע' ריש זבחים וא"כ כיון דפסולים מפאת עקירת השליחות ממילא הרי אין פיגולם פיגול כיון שלא קרב המתיר כמצוותו וע"כ דאפי' אי כהני שלוחי דידן מ"מ כשעושה בעקירת השליחות אין זה פוסל כלל ועולה גם לבעלים לשם חובה רק שאין ההקרבה מתייחסת לבעלים רק לכהן לבד כיון דעקר לי' לשליחותי' ודו"ק כי זו ראי' פשוטה ומוכרחת בס"ד

ומעתה הנה אם יעקור הכהן שליחותו ויעבוד שלא בשליחות הבעלים אז גם לראב"י לא יוכלו הבעלים לפגל עוד ואפי' יפגלו לא יפסול הפיגול כלל ויהי' הקרבן כשר לגמרי ויעלה להם לשם חובה דכיון דעקר לי' כהן לשליחותי' ואין ההקרבה מתייחסת לבעלים כלל א"כ הא לא הוו בעלים מקריב ולא קרינן בהו המקריב אותו לא יחשב ואין מחשבתם מפגלת כלל ועכ"ז הקרבן כשר שפיר לגמרי אף שאין ההקרבה מתייחסת להם וכנ"ל ולפי"ז א"כ יש עצה פשוטה במנחת סוטה שיחשב הכהן העובד תנאי בעבודתו שאם הסוטה תפגל מנחתה אזי הוא עוקר לשליחותו ואינו עובד בשליחותה ואז יומצא שלא יחול פיגולה ועכ"ז המנחה תהי' כשיר' ותעלה לה לשם חובה ותעשה פעולת הבירור ובדיקת הסוטה שפיר וכמובן [וא"ל דאיך הי' רשאי הכהן לחשב כן הרי עקירת השליחות עצמו הוא איסור דכיון דכהני שלוחי דידן א"כ כך הוא המצוה לכתחלה שתעשה ההקרבה בבעלים ע"י שליחות הכהן וכשעוקר הכהן שליחותו אף שאין הקרבן נגרע כלל מהכשירו מ"מ מצוה זאת של הקרבת הבעלים ע"י שליחות הכהן מיהת הא לא נתקיימה וא"כ הרי הכהן גורם ביטול מצוה זאת בעקירת השליחות דז"א דהרי הוא עוקר השליחות רק באופן אם תפגל הסוטה את המנחה ואו אם לו יעקור השליחות הרי יחול פיגולה ותעשה איפוא עבירה חמורה מזו פסול המנחה דהיא עבירת עשה דשימור ובזיון קדשים וגם הרי הכהנים לא ידעו מפיגולה ויעברו אאיסור הקרבת פיגול וגם אאכילת פיגול דבכרת וכהן העובד הוא עצמו מו האוכלים ע' תוס' יבמות (דף מ' ע"א) ד"ה רצה וגם הסוטה תעבור על לא יחשב] וא"כ וודאי דעדיף לגרום ביטול מצות הקרבת בעלים משיעשו כל אלו האיסורים וכמובן] ודו"ק בתירוצינו זה כי הוא פשוט ונכון בס"ד

מב) עי"ל ואציע ל' המשנה בזבחים (דף מ"ו ע"ב) שם לשם ששה דברים הזבח נזבח לשם זבח לשם זובח לשם השם לשם אישים לשם ריח לשם ניחוח כו' א"ר יוסי אף מי שלא הי' בלבו לשם אחד מכל אלו כשר שהתנאי ב"ד הוא שאין המחשבה הולכת אלא אחר העובד ובגמ' שם (ד' מ"ז ע"א) שאין המחשבה הולכת אלא אחר העובד (אבל לא אחר בעלים) מתני' דלא כי האי תנא דתניא אמר ר' אליעזר בר' יוסי שמעתי שהבעלים מפגלין כו' והנה ל' המשנה דאמר שאין המחשבה הולכת אלא אחר העובד הוא מוקשה מאוד דאות ש' דשאין משמע דהוא נתינת טעם לדין הקדום דמש"ה אף מי שלא הי' בלבו לשם אחד מכל אלו כשר כו' מפאת שאין המחשבה הולכת אלא אחר העובד וזה תמוה דמה נתינת טעם הוא זה

וע"ש ברש"י וז"ל אף מי שלא ה' בלבו ששחט סתם כשר שהוא תנאי ב"ד שישחוט סתם כדאמרן בפ"ק (דף ב' ע"ב) אתנו ב"ד דלא לימא לשמו דילמא אתי למימר שלא לשמו. שאין המחשבה הולכת אלא אחר העובד. הילכך אי הוי שלא לשמו אע"ג דבעלים אמר לשמו לאו מידי הוא דלאו בדידהו תליא מילתא דכתי' המקריב אותו לא יחשב עכ"ל והוא תמוה מאד דרק אילו הי' מפורש טעם התנאי ב"ד במשנה דהוא משום דילמא אתי למימר שלא לשמו אז הי' שייך אחר זה המאמר שאין המחשבה הולכת אלא אחר העובר דהילכך אי אמר כהן שלא לשמו יופסל דלא יוכשר ע"י מחשבת הבעלים לשמו שאין המחשבה הולכת אלא אחר העובד וגם אם הי' כתוב כן במשנה ג"כ הי' המאמר דחוק וחסר מלים אלא דעכ"פ הי' מתפרש בדוחק] משא"כ עתה שלא נתפרש כלל במשנה טעם התנאי ב"ד א משום