גבורת ארי על יומא מז.

[מלואים: ונכנס ישבב אחיו ושימש תחתיו מפני שעשו לנכרים כזבים לכל דבר ואע"ג דטומאה דרבנן אין צריך הערב שמש ובטבילה לחוד סגי כדתנן במס' פרה כל הטעון ביאת מים מד"ס כו' לאחר ביאתו הותר בכולן מ"מ בהא צינורא דנכרי בעי הערב שמש דלאו כולן שוות כדמוכח בפ"ג דחגיגה (דף כ"א) גבי שפופרת שחתכה לחטאת כן כתבו התוס' רפי"ג דזבחים (דף צ"ט) וכ"כ מזה בחידושי פ"ג דחגיגה:]

[מלואים: לא ראו קורות ביתי ראיתי בש"ס ירושלמי כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה אשה צנועה ראוי לצאת ממנה כה"ג הלבוש משבצות זהב לשון רש"י ולא היה לו להביא זאת על דברי גמרא שלנו דהא מסיים עלה הרבה עשו כן ולא הועילו אלמא ליתא להא דרשא ולא מש"ה זכתה לכך אבל בירושלמי משמע שהודו לה דהכי איתא התם אמרו כל קמחיא קמח וקמחא דקמחית סולת וקרון עלה כל כבודה בת מלך וגו':]

[מלואים: בקומצו שלא יעשה מדה לקומץ פירש"י שלא יעשה כלי למדת קומצו וימדוד בו מן המנחה והת"י כתבו שאינו נראה לר"ש דקומץ משמע שיקמוץ בידו ולא שיעשה מדה לקומץ ופי' הר"ש שלא יעשה מדה לקומץ היינו שלא יתן תחילה מדת קומצו בכלי ואח"כ יקמוץ אלא בקמיצה יש לו למוד וק"ל על פי' הר"ש אם איתא דקומץ ביד משמע ולא בכלי א"כ להא לא צריך קרא שלא יפריש תחילה מדת קומצו בכלי ואח"כ יקמוץ דא"כ אין הקומץ והשיריים נוגעין ומחוברין זה עם זה בשעת קמיצה דאי הדר ונגעי אהדדי בשעת קמיצה הא ודאי שפיר דמי דהא בטלה לה מדידה קמא של כלי ואין מדידה של שעת קמיצה נעשית אלא ביד אלא ע"כ דלא נגעי אהדדי בשעת קמיצה וכיון שכן מאי איריא משום שלא יעשה מדה לקומץ תיפוק ליה משום דבעינן קמיצה מן המחובר כדא' בפ"ג דמנחות (דף כ"ד) והרים ממנו מן המחובר ומיבעי' ליה התם עשרון שחלקו והניחו בביסא מהו שיקמוץ מזה על זה צירוף דאורייתא או דרבנן פי' צירוף הא דאמרינן הכלי מצרף מה שבתוכו לקודש לענין טומאה אי דרבנן כה"ג לאו כלום הוא כיון דלא נגעי הקומץ והשיריים אהדדי ולא איפשיטא ועוד דבפ"ג דחגיגה (דף כ"ד) ובפ"ק דפסחים ס"ל לר"י צירוף דרבנן א"כ כה"ג אפי' אי היתה ע"י קמיצת יד תחילה לאו כלום הוא ועוד ק"ל דהא אמרינן בפ"ב דמנחות (דף י"ט) דלרב כל מקום שהחזיר לך הכתוב בתורת מנחה אינו אלא לעכב ושמואל פליג עליה ואמר' במלא קומצו בקומצו קמפלגי דתניא מלא קומצו שלא יעשה מדה לקומץ רב סבר הא נמי תנא ביה קרא דכתיב וימלא כפו ממנה ושמואל סבר דורות משעה לא ילפינן ואי האי שלא יעשה מדה לקומץ היינו שמפריש מן השיריים כשיעור קומץ ע"י כלי תחלה קמ"ל קרא אע"פ שקמץ אח"כ ביד נמי לא מנ"ל למעט כה"ג ממלא כפו דילמא אה"נ נתן תחילה מלא קומצו בכלי ואח"כ קמץ ע"י מלא כפו אלא ודאי פי' רש"י עיקר שלא יעשה מדה לקומץ דקאמר היינו שלא יקמוץ ביד לגמרי אלא ע"י כלי לחוד ואפי' נוטל הקומץ בכלי מן המחובר והשתא שפיר אמעיט ליה מוימלא כפו אלא לשמואל דורות משעה לא ילפינן:]

[מלואים: ת"ש וכך היה מדתה מאי לאו שאם רצה לעשות מדה א' עושה נ"ל דהא פשיטותא אזלא אליבא דרב דאמר הא שלא יעשה מדה לקומץ מעכב דאי לשמואל דאית ליה דאינו מעכב בדיעבד אפי' את"ל דילפינן מלא מלא אפ"ה אינו מעכב בדיעבד בחפינה דהא בקמיצה גופיה דילפינן חפינה מיניה אינו מעכב איכא למימר דכך היה מדתה אדיעבד קאי ואע"ג דגבי יוה"כ חוקה כתיב ה"מ מילתא דכתיבא בגופיה אבל מלתא דאתיא ליה מעלמא לא דהא שירי הדם דיוה"כ נ"ל בפ"ה דזבחים (דף נ"ה) מהפר יתירא דכתיב גבי פר כהן משיח ואפ"ה אי לאו דאתיא לן בק"ו התם לא ה"א דלעכב ועוד אפי' בתר דר"ל דלעכב מק"ו נפקא ליה מוכלה לכפר שלמו כל הכפרות פי' במה שאמור בענין יוה"כ בפ' אחרי מות ולא דנ"ל ממקום אחר מיהו י"ל כיון דנ"ל גז"ש מלא דכתיב גבי יוה"כ מלא חפניו מקומץ כמאן דכתיבא בגופיה דמי בענין דיום הכפורים:]