גבורת ארי על יומא מה.

בכל יום מקריב פרס בשחרית ופרס בין הערביים מדקאמר בכל יום משמע אפילו בשבת כדאמרינן לקמן גבי בכל יום היה שם ד' מערכות וקשה לי הא תניא בפ' י"ג דזבחים (דף ק"ט) המקטיר קטורת כזית בחוץ חייב חצי פרס בפנים פטור ומפ' רב מאי פטור פטור צבור שיצאו ידי חובתם קטורת שבכל יום דבהכי הוי הקטרה והוא הדין דבכזית לחוד נמי יצאו ידי חובתן דהאי שיעורא פרס בשחרית ובין הערביים אינו אלא מדרבנן דמן התורה בכזית סגי כדפירש"י וכן מוכח סוגיא דהתם והשתא כיון דמן התורה בכזית האיך מקטיר בשבת (חצי) פרס הא כל מה שמבעיר מן הקטורת ע"ג בשבת יותר מכזית הוה ליה מבעיר שלא לצורך גבוה והא א' במס' מנחות (דף ס"ד) עומר היה בא בשבת מג' סאין ובחול מחמש ומפרש בגמ' דהיינו טעמא כיון דאפשר לא טרחינן ואע"ג דאין עשרון מובחר אתי מג' סאין אלא בטרחא אפילו הכי מוטב שירבה במלאכה א' בהרקדה ואל ירבה במלאכות הרבה כדאמרינן בגמ' התם והשתא התם הא מ"מ בין כך ובין כך הוי חילול השבת שוה אפילו הכי אפילו מחילול מלאכות הרבה ולהעמיד על חילול מלאכה א' פעמים הרבה דייקינן ואע"ג דקצירת עומר דחי שבת כ"ש הכא גבי קטורת דסגי בחילול מועט של הבערת קטורת בכזית האיך התירו לו לפזר ולהבעיר פרס שיש בו כמה זיתים ולהרבות במלאכת הבערה שלא לצורך והא עד כאן לא פליגי רבנן עליה דר' יהודא התם ואמרו אחד שבת ואחד חול משלש היה בא אלא משום דסברי עשרון מובחר מג' סאין בא א' שבת וא' חול כדמפרש התם אבל לכולי עלמא מטרח לא טרחינן היכא דאפשר וה"נ אמר ר' יהושע בנו של ר' יוחנן בן ברוקה התם ערב פסח שחל בשבת מפשיט את הפסח עד החזה ותו לא הואיל ויכול להוציא את האימורין מטרח לא טרחינן ואפילו רבנן לא פליגי עליה וא' עד שיפשיט את כולו אלא משום שלא יהא קדשי שמים מוטלין כנבילה כדאמרינן בפ' כל כתבי (דף קי"ו) ועוד הא לא שרו רבנן התם אלא בדשקיל ליה בברזא דליכא אלא שבות כדא' התם אבל מלאכה גמורה לא והא הכא פיזור קטורת על האש יותר מצורך מצוה [הוי] מלאכה וליכא טעמא להתירא אמאי שרי פרס כיון דסגי בכזית והכי נמי קשה לי אהא דר' יהודא בפ"ב דמס' תמיד ביררו משם עצי תאנה יפים לסדר מערכה ב' של קטורת כו' באומד ה' סאין גחלים ובשבת באומד ח' סאין גחלים ששם נותנים ב' בזיכי לבונה של לחם הפנים וטעמא שהיו נותנים באומד ה' סאיןמשום שכך שיערו לחתות בתוכה בראש המזבח שהוא מחתה של סאה לר"י דמתניתין דהא ההוא דתמיד כר"י מוקי לה התם ובעל כרחך הא דבשבת נותן בשל ח' סאין היינו ה' סאין לצורך מחתה של קטורת והמותר לבזיכין דהא בשבת נמי היה חותה כשיעור של חול דהא בכל יום חותה בשל סאה תנן בדר"י דמשמע אפילו בשבת והשתא קשה טובא שהרי בקטרת דיום הכפורים דנפיש שהיה מלא חפניו סגי במחתה של ג' קבין גחלים כדתנן והיום חותה בג' ובה היה מכניס א"כ (כחצי) בפרס בכל יום דזוטר טובא סגי בפחות מכאן הרבה והאיך התירו בשבת להרבות הבערת עצים בכשיעור זה וכ"ש דהקטורת דכל יום דסגי בכזית בהבערתו בעצים מועט סגי ועוד האיך התירו בשבת לחתות בשל ד' קבין לתנא קמא ובשל סאה לר' יהודה ולפזר קב או קביים לאיבוד ובשביל זה צריך להבעיר עצים רבים במערכה ואין בזה צורך גבוה כלל והוה ליה הבערה שלא לצורך והרי לכולי עלמא היכא [דאפשר] (דלא אמרינן) מטרח לא טרחינן וכמ"ש. וי"ל דודאי דבר שהוא צורך גבוה שניתן שבת לדחות אצלו ואין לו שיעור למעלה אע"ג דיש לו שיעור למטה כל כמה דבעי מוסיף ומרבה ודוחה את השבת דלא ניתנה תורה למלאכי השרת לכוין ולצמצם בשיעורו שלא להוסיף ולא לגרוע מן השיעור וקצבה והמדה שנתנה לו תורה הלכך הקטרת קטורת אע"פ שיש שעור למטה דבכזית סגי כיון דאין לו שיעור למעלה כל כמה דבעי מרבה ומוסיף והקטרת הכל דוחה שבת והוא הדין הבערה לצורך גחלים של קטורת מוסיף ומרבה כל כמה שירצה ואין לו שיעור למעלה והכל דוחה שבת אבל עומר דיש לו שיעור למעלה דאין להוסיף על עשרון ואם הוסיף גרע ופסול כדאמרינן בספ"ז דמנחות (דף ע"ו) כל המנחות שריבה במדת עשרון או שמועט במדת עשרון פסולה וכמו שכל עצמו של עומר יש לו שיעור למעלה שאין להוסיף על עשרון משום הכי כל דיחוי שבת לצורכו אינו דוחה אלא לפי מדת שיעור עשרון לבד ולא יותר משום הכי לר' יהודא אינו נקצר בשבת אלא ג' סאין הואיל ועשרון מובחר כשיעורו של עומר אתי מיניה אם קוצר יותר הא מחלל שבת שלא במקום מצוה כיון דאין לגבוה צורך בו ואפילו אי בעי לעשות ממנו צורך גבוה אי אפשר וההיא דערב פסח שחל בשבת היינו טעמא דאינו מפשיט אלא עד החזה דכיון דכל עצמו של הפשט שדחי שבת אינו מצד חשיבות עצמו אלא בשביל הוצאת אימוריו להקטיר שהן צרכי גבוה וכיון דבהפשט עד החזה כבר יש בו די להוצאת אימוריו כדאמרינן התם תו אין לדחות שבת דאי אפשר שיעלה לגבוה איזה דבר א' מחילול שבת של הפשט שמן החזה ואילך וגרע מהא דקצירה יותר מכדי צורך עשרון של עומר הלכך לא דחי שבת:

בכל יום מקריב פרס בשחרית וכו' והיום מוסיף מלא חפניו לכאורה נראה לי מדקאמר והיום מוסיף מלא חפניו מכלל דכל הני בבי דחשיב עד השתא דהיום חותה בשל זהב ובשל ג' קבין והיתה קלה וידה קצרה לאו מאותו קטורת שהיה מוסיף בו ביום לחוד מיירי אלא אפילו קטורת של היכל דבו ביום היו בו כל השינוים הללו מקטורת דכל השנה ודברים של טעם הן דהא טעמא דכל הני משום חולשא דכהן גדול להקל משא מעליו לפיכך האי טעמא שייך נמי בהקטרת היכל דבו ביום שאינה נעשית נמי אלא בכהן גדול כדתניא לעיל בפ"ג נכנס להקטיר את הקטורת והא נמי דבכל יום היה זהבה ירוק והיום אדום לר' מאיר אע"ג דלמאי דפי' לעיל טעמא דהיום אדום לא שייך אלא בקטורת דבפנים מ"מ כיון דבשאר דברים היתה שוה מחתת היכל דבו ביום למחתת פנים לכל דבר וחלוקה ממחתה דכל יום הושוו נמי מחתת היום של היכל לשל פנים במראית הזהב נמי אי נמי י"ל כיון דמלאכת מחתת היכל ופנים דבו ביום שוין בגודל ובכובד לכל דבר הושוו נמי במין זהב של מראה א' כדי שלא יצטרך לבו ביום ב' מיני מחתות מיוחדים א' לצורך קטורת היכל וא' לצורך הקטרת פנים לפיכך היתה מחתת היכל נמי מזהב אדום כשל פנים כדי שתהא ראויה מחתה זו של היכל להקטיר בה גופה בפנים ולא יצטרך לב' מחתות חלוקים מכל השנה לבו ביום כי התורה חסה על ממונם של ישראל מיהו אין טעם זה מספיק כל כך דאם כן בהקטרת היכל בין הערביים שהיתה לאחר הקטרת פנים ונעשית נמי על ידי כהן גדול יצטרך מחתה א' חדשה דבשלמא הקטרת שחרית בהיכל שהיה קודם הקטרת פנים בא' סגי ליה ומשתמש בה תחילה להקטרת היכל ואחר כך משתמש בה להקטרת פנים דמעלין בקודש אבל להקטרת בין הערבים בהיכל שהיה לאחר עבודת פנים אי אפשר להשתמש בה בההיא מחתה גופה דהא קי"ל מעלין בקודש ולא מורידין וכדהשיב רבי בפ"ק אדברי ר"ד דאמר בגדי לבן של פנים כשרים לכהן הדיוט בגדים שנשתמשו בהן קדושה חמורה ישתמשו בהן קדושה קלה ואפילו רבי דוסא לא קאמר אלא משום כיון דאינו ראוי שוב לקדושה חמורה דהא והניחם שם אמר רחמנא שלא ישתמש [בהם] יום הכפורים אחר לית בה משום אין מורידין כיון דאסרם רחמנא מעתה לקדושה חמורה אבל מחתת פנים דראוי ליום הכפורים אחר כולי עלמא מודי דאין מורידין להשתמש בה קדושה קלה לצורך הקטרת היכל כיון דעדיין ראוי לקדושה חמורה לא ישתמש בה קדושה קלה וכיון שכן דבהקטרת היכל בין הערבים אי אפשר להשתמש במחתה זו עוד אם כן במחתה זו דבין הערבים ישתמש נמי לקטורת של שחרית והכי עדיפא דהא לשנה הבאה אי אפשר להשתמש במחתה זו להקטרת היכל כלל אפילו לשל שחרית אחר שכבר נשתמש בה קדושה חמורה דהקטרת פנים אשתקד משום אין מורידין ואם כן יצטרך בכל יום הכפורים למחתה חדשה אלא ודאי לשל שחרית ושל בין הערבים להקטרת היכל דיום הכפורים היתה מחתה א' מיוחדת לעולם מיום הכפורים ליום הכפורים א' סגי במחתה א' ולצורך פנים היתה מחמת א' מיוחדת לעולם ואם כן תקשה אי סלקא דעתך דמתחת היכל דיום הכפורים שוה לכל דבר דמתניתין למחתת פנים וממחתת היכל דבו ביום נמי מיירי מתניתין דנחלקה משל כל יום בכל הני אכתי תקשה תינח בכל מילי דהיינו טעמא דנשתנה מחתת בו ביום ממחתת כל יום משום חולשא דכהן גדול האי טעמא י"ל נמי במחתת היכל דבו ביום אבל הא ודאי תקשה מה נשתנה מחתת היכל דבו ביום במראיתה להיות של זהב אדום ממחתת כל יום כיון דאין משתמש בה לפנים אלא ודאי פירוש א' עיקר דהשוו חכמים כל מחתות יום להדדי מטעמא דפי' ולישנא דמתני' הכי דייקא מדקאמרינן בכולה מתני' בכל יום היה כו' והיום ואי אקטורת פנים לחוד קאי הני שינויי אבל הקטרת היכל דבו ביום ובכל יום שווין לא היה לו לתנא לתלות הני שינויי בין כל יום לבו ביום הא בו ביום דומיא דהקטרת כל יום דהיינו הקטרת היכל דאיתנייהו בו ביום ובכל יום שוין הן ואין היום גורם לשינויי הללו אלא הקטרת פנים חלוקה מהק', היכל] אפילו משל בו ביום אלא ודאי כדפי' דכל הקטרה דבו ביום בין של פנים בין של היכל שוין הן לכל הני דקחשיב נמצא דהיום לכל הקטרות גורם לכל הני שינויים דקחשיב ולא הקטרת פנים לחוד והיינו נמי דתנא בההוא בבא בכל יום מקריב פרס בשחרית וכו' והיום מוסיף כלומר חוץ משל שחרית וערבית היה היום גורם עוד למלא חפניו. והא דתני בתר הכי בכל יום היתה דקה והיום דקה מן הדקה והא לא היה אלא בהקטר פנים לחוד ולא דהיכל י"ל דההיא אבבא דלפניה קאי דמיירי מהקטרת פנים לחוד הנוספת בו ביום על של היכל ועלה קאי והיום בנוספות זו דאיירינן בה היתה דקה מן הדקה וזה היה נראה נכון אלא מדברי מסדרי עבודת היום מפעלי הפיוט הקדמונים לכאורה ל"מ כן והדבר צריך תלמוד:

והיום מן הקיתון של זהב ומ"מ אותו קיתון מקודש לכלי שרת היה ולא של חול וכדאמרינן בפ"ב דזבחים (דף כ"ג) של חול אין מקדשין ק"ו מכנו שנמשח עמו ואין מקדשין אבל כלי שרת מרבי ליה התם מדכתיב ירחצו יתירא:

א' מערכה גדולה כו' משמע דהני תנאי קא חשיבי להני מערכות כסדרן הקודם קודם כדאמרינן לעיל פ"ג מערכה גדולה קודמת למערכה ב' של קטורת וכמו שאפרש:

וא' שמוסיפין בו ביום ליטול ממנה גחלים לצורך קטורת של פנים לעיל פ"ג איכא תרי טעמי בהא דמערכה גדולה קודמת למערכה שניה של קטורת אע"ג דמכניסין ממנה לפנים משום דכפרתה מרובה עדיף והאי טעמא פי' שם דאההיא שמוסיפין בו ביום לא סגי דלקדום לה מערכה גדולה דכיון שמכניסין ממנה לפני ולפנים אין כפרתו מרובה דמערכה גדולה עדיפא מינה כמו שהוכחתי התם: