גבורת ארי על יומא מד:

אתיא כפרה מיום הכפורים. וקשה לי אכתי בשעת הקטרת קטורת בהיכל בכל יום מנלן דצריך פרישה הא התם כפרה לא כתיבי וכי תימא הכי נמי דמן התורה אין צריך פרישה אלא מדרבנן בעלמא גזרו אי משום הקטרה דלפני ולפנים או גזירה משום דמים דהיכל דמפ' הכא ליתא דאם כן הא דאר"י כשם שפורשין מבין האולם ולמזבח בשעת הקטרה כך פורשין בשעת מתן דם פר כהן משיח וכו' ומפרש ר' אליעזר דהאי פורשין בשעת הקטרה דקאמר אקטורת דהיכל קאי דאלו משום לפני ולפנים אין צריך פרישה מבין אולם למזבח והשתא תלי כתיבי בדלא כתיבי דפרישה דהני כתיבי ומן התורה הן דנפקא ליה בגזירה שוה דכפרה מיום הכפורים ואלו פרישת הקטרת היכל כל עצמו אינו אלא מדרבנן. ועוד דבסמוך אמ' ש"מ קדושת אולם והיכל חדא היא דאי אמרת ב' קדושות נינהו אולם גופיה גזירה וניקום ונגזור גזירה לגזירה והשתא אי פרישת הקטרת היכל אינו אלא מדרבנן משום גזירה וכדפי' אכתי תקשה אפילו אם תמצא לומר היכל ואולם חדא הווין אמאי גזרו אהקטרת היכל פרישה מבין האולם למזבח הא כל עצמו של פרישת היכל גופיה אינו אלא מדרבנן משום גזירה וניקום ונגזור גזירה לגזירה בין אולם אטו היכל והא ודאי ליכא למ"ד קדושת בין האולם והיכל חדא היא ועוד אפילו למאי דדחי אולם ובין האולם חדא היא ואולם והיכל ב' קדושות נינהו אכתי לא אתי שפיר מ"מ תקשה אפרישה דבין האולם משום הקטרה דהיכל הא הוה ליה גזירה לגזירה מיהו ראיה זו יש לדחות דבשלמא אי אמרת קדושת אולם והיכל תרתי נינהו ואין מקום כלל לגזור פרישה מבין האולם משום לתא דאיסור תורה כלל אלא אם כן הוי משום גזירה לגזירה פריך שפיר כיון דאין מקום לגזור עליו אלא בענין דהוי ליה גזירה לגזירה כולי האי לא גזרינן אבל אי אמרת דקדושת אולם והיכל חדא הוא ויש מקום לגזור על בין האולם משום היכא דאיכא בהיכל לתא דאיסורא דאוריתא כגון מתן דמים דהיכל תו לא חלקו חכמים בין מתן דמים הללו דהיכל להקטרה דהיכל והשוי מדותיהן לגזור פרישה מבין האולם משום הקטרה דהיכל כמו משום מתן דמים דידיה כדרך שלא חילקה תורה בלפני ולפנים בין מתן דמים דידיה להקטרה דידיה ואסרה לכל להיות בהיכל מ"מ קושיא א' ודאי קשיא וראיתי להרמב"ם בפ"ג מהלכות תמידין ומוספין שכ' בשעה שמקטירין הקטרה בהיכל בכל יום פורשין כל העם מן ההיכל ומבין האולם ולמזבח לא יהיה שם אדם עד שיצא זה שהקטיר הקטרה וכן בשעה שיכנס בדם חטאת הנעשים בפנים פורשין הכל מבין האולם ולמזבח עד שיצא שנאמר וכל אדם לא יהיה באוהל מועד בבואו לכפר בקודש בנין אב לכל כפרות שבקודש שלא יהא שם אדם ואין זה עולה לפי סוגיא דשמעתין דאם איתא למה לי גזירה שוה דכפרה כפרה מיום הכפורים תיפוק ליה מהאי בנין אב מיהו יש בידי ליישב דאי לאו גזירה שוה זו הוה אמינא דהא דכתב רחמנא וכל אדם לא יהיה באוהל מועד בבואו לכפר בקודש דהאי קודש היינו לפני ולפנים ולא היכל וכהאי גוונא אמרינן בספ"ק דזבחים (דף פ"ב) פנימה אין לי אלא פנימה היכל מנין תלמוד לומר אל הקודש פנימה ופריך ויאמר קודש ולא יאמר פנימה אמר רבא בא זה ולימד על זה פי' דאי כתב קודש ולא כתב פנימה הייתי אומר קודש זה לפני ולפנים ולא היכל ואפילו אביי לא אקשי עלה התם אלא משום כיון דאפסיל בהיכל לפני ולפנים מאי בעי פי' והיה לו לקרא לכתוב היכל בהדיא אבל מ"מ אהא לא פליג דאל הקודש לחוד משמע דאלפני ולפנים קאי ואין היכל במשמע אי לא דגלי קרא יתירא על היכל ואם כן הכא נמי איכא למימר דהא דכתב רחמנא בבואו לכפר בקודש היינו לפני ולפנים ודווקא בשעת הזאה דשם צריך פרישה אבל לא בהזאות שבהיכל וכיון שכן אין כאן בנין אב כלל שהרי בקודש דטעון פרישה הא לא מיירי קרא אלא מהזאה והקטרה דלפני ולפנים לחוד דיום הכפורים ואין לנו עוד כיוצא בו אבל השתא דאתא לן גזירה שוה דכפרה מיום הכפורים אפר כהן משיח והעלם דבר ושעירי עבודה זרה שנותן דמן בהיכל שטעונין פרישה מעתה בע"כ האי בקודש אהיכל נמי קאי ומעתה אתי בנין אב אכל כפרה שבקודש שהוא צריך פרישה ואפילו קטורת שבהיכל של כל יום דאע"ג דלא כתיב בה כפרה מ"מ מכפרת היא על לשון הרע דהא נפקא ליה לעיל על קטורת שמכפרת מקטורת של אהרן והתם סתם קטורת היתה ולא של לפני ולפנים מיהו גם על זה אכתי קשה לי דהא בפ"ג דמנחות (דף כ"ז) סבירא ליה לר' יהודא דביאה ריקנית דהיכלומבית לפרוכת באזהרה לחוד ואל פני הכפורת במיתה ולרבנן מבית לפרוכת נמי במיתה ואמרינן מאי טעמא דרבנן דלא לכתוב רחמנא מבית לפרוכת [והו"א] היכל מיחייב מבית לכפורת מיבעי ש"מ מבית לפרוכת במיתה ור' יהודא אי לא כתב רחמנא מבית לפרוכת הוה אמינא מאי קודש מבית לפרוכת אבל היכל אפילו לאו נמי לא ורבנן ההוא לא מצית אמרת דהיכל כולו איקרי קודש שנאמר והבדילה הפרוכת לכם בין הקודש ובין קדש הקדשים אלמא לרבנן כל היכא דכתב רחמנא קודש סתמא היכל במשמע ובעל כרחך צריך לומר דההיא סוגיא דספ"ח דזבחים דמשמע דאי לא כתב פנימה הוה אמינא קודש זה לפני ולפנים כר' יהודא אתיא ולא כרבנן דאמרי קודש סתמא היינו היכל מיהו לפי המסקנא לרבנן נמי ניחא והשתא סוגיא דידן אליבא דרבנן קשי' דכיון דהכא לכפר בקודש [כתיב] ממילא היכל במשמע דהיינו הזאות שעל פרוכת ועל מזבח הזהב ואי אמרת דאיתא זה בנין אב לכל כפרות שבקודש שטעון פרישה גזירה שוה זו דכפרה כפרה למתן דמים הללו שבהיכל למה לי אלא ודאי בע"כ ליתא להאי בנין אב אם כן קטורת של כל יום שבהיכל מנלן שיהא טעון פרישה ועוד קשה לי דהאי לכפר בקודש לאו מיותר הוא ולבנין אב לכל כפרות שבקודש אתי שיהא טעון פרישה אלא לכ"מ המקודשים שיהא טעונים פרישה מהן הוא דאתי כדאי' לעיל אין לי אלא אוהל מועד שבמדבר שילה וב"ע מנין וכו':

מאי טעמא התורה חסה על ממונם של ישראל והיום חותה בשל זהב ובה היה מכניס מאי טעמא משום חולשא דכהן גדול. וקשה לי משמע טעמא דמשום חולשא הא לאו הכי היום ביום הכפורים היה חותה בשל ד' קבין ומערה ממנה לתוך של ג' קבין ועוד רישא נמי דקתני בכל יום חותה בשל ד' קבין ומערה לתוך ג' קבין משמע דאפילו בשבת היה עושה כן דבכל יום אפילו שבת במשמע והכי נמי תנן בפ"ד דתמיד דאפילו בשבת מערה לתוך של ג' קבין כדאמרינן לקמן בכל יום תנן גבי מערכות דאפילו בשבת במשמע וקשה לי הא בספ"ד דכריתות (דף כ' ע"א) תניא החותה גחלים בשבת חייב חטאת ר' אלעזר בר' שמעון משום ר' אלעזר בר' צדוק אמר חייב ב' מפני שהוא מכבה את העליונים ומבעיר את התחתונים פי' שעכשיו נעשו עליונים תחתונים וכבות מחמת משא של עליונים ומבעיר תחתונים שהיו כבויות מחמת משא שהיו עליהן וכשהן עכשיו עליונים נתבערו ולכולהו פי' דאמוראי דהתם משמע דלכולי עלמא א' מיהא חייב ואם כן הכא כשמערה ממחתה של ד' קבין לשל ג' קבין עושה מלאכה בשבת ויום הכפורים שלא לצורך גבוה אטו מפני שהתורה חסה על ממונם של ישראל נתיר אב מלאכה בשבת ויום הכפורים שלא לצורך גבוה והא אפשר לחתות ולהכניס בא' וצורך גבוה הא איתעביד כהלכתה בא' כמו בב' על ידי עירוי מזה לזה והא הבערה שלא לצורך גבוה במקדש לא הותרה ובשלמא חתוי א' במחתה לא סגי בלאו הכי כיון דגחלים לצורך קטורת אין ניטלים אלא ממזבח החיצון כדנפקא ליה לקמן מקרא והוה ליה חתוי א' לצורך גבוה ודוחה שבת אבל חתוי וערוי ממחתה למחתה דאינו לצורך גבוה אלא לחוס על ממונם של ישראל ויש בזה משום מלאכה האיך דוחה שבת שלא לצורך גבוה והא בפ"ד דתמיד תנן גבי מחתה של קטורת נתפזר ממנו קב גחלים היה מכבדן לאמה ובשבת היה כופה עליהן פסכתר פי' שבשבת לא שרי לכבדן לאמה אלמא כל שאינו לצורך גבוה במקדש לא הותר מיהו י"ל דשאני הכא דהוה ליה מלאכה שאינה צריכה לגופה דלא ניחא ליה לא בהבערת תחתונים ולא בכבוי העליונים דהא כשמכניסין להיכל חוזר ומערה ממחתה שניה זו על מזבח הזהב להקטיר וחזרו ונעשו עליונים תחתונים ותחתונים עליונים והכבוים על ידי מחתה ב' נתבערו והמבוערות נתכבו והוה ליה כבוי והבערה שעל ידי ערוי למחתה ב' שלא לצורך גופה ודמיא להא דא' התם החותה גחלים בשבת להתחמם בהם ואינו מתכוון לא לכבוי ולא להבערה והובערו מאליהן דפטור למ"ד מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עלי' ואע"ג דקי"ל כל פטורי דשבת פטור אבל אסור כיון דאינו אלא שבות במקדש ל"ג אבל קשה לר' יהודה דאמר התם מלאכה שאינה צריכה לגופה דחייב ואליבא דר' יהודה אמר התם בהא דהחותה גחלים להתחמם בהם דחייב אע"ג דאינו מתכוין מאי איכא למימר הא משמע בכל הני דחשיב במתניתין בהני חילוקי דהקטרה דיום הכפורים מהקטרה דכל יום דאפילו ר' יהודא מודה בהו ולא פליג אלא בסיפא דלעולם כהן גדול עולה באמצע ודמקדש בקיתון של זהב אבל בכל הני דרישא משמע דמודה ר' יהודא בהו:

והכי קאמר בכל יום היה חותה בשל סאה מדברית ומערה לתוך ג' קבין ירושלמית קשה לי מאי טעמא נקט ר"י למילתיה בתרי גווני מדות בחדא בשל מדברית ובחדא בשל ירושלמית וכהאי גוונא פריך הגמ' פ"ו דזבחים (דף ס"ד) דאמר התם ר' אומר מאי ימין ימין דמזבח מאי שמאל שמאל דגברא וניתני או אידי ואידי דמזבח או אידי ואידי דגברא קשיא מיהא בהא דלא נאמר שניהם בשל מדבר דהיה חותה ומערה בשל מדבר י"ל כיון דמערה בשל ג' קבין ירושלמית נותר יותר מג' קבין מד' ולד' לא הגיע ואין כאן חשבון מכוון משום הכי נקט סיפא ומערה בתוך ג' קבין ירושלמית דאז החשבון מכוון ג' קבין לא פחות ולא יותר אבל הא קשה הוה ליה למימר הכל בירושלמית היה חותה בה' קבין ירושלמית ומערה לתוך ג' קבין ירושלמית דהוה ליה גם כן החשבון מכוון ושמא י"ל דלשון סאה שגור יותר בלשון חכמים וכל כמה דמצי למימר סאה אינו חושב לקבין משום הכי מיירי בב' גווני מדות כדי למתני רישא סאה שהוא לשון הרגיל יותר מקבין ובסיפא חשבון מכוון:

בכל יום היה זהבה ירוק והיום אדום הבבא זו לא נתפרש בגמרא טעמא ונראה לי דהיינו טעמא משום דבגמרא קחשיב ז' מיני זהבים זה למעלה מזה וחשיב זהב פרוים לבסוף דאלמא הוא חשוב מכולן ואזהב אדום דמתניתין קאמר בברייתא והיינו זהב פרוים וכיון שהוא חשיב מכולן עשו מחתת קטורת יום הכפורים שחשוב שכן נכנס לפני ולפנים ממין זהב החשוב יותר אי נמי משום שדומה לדם פרים כדאמרינן בגמרא לפיכך בחרו אותו למחתת פנים שגם דם פר נכנס לפנים כמותו: