גבורת ארי על יומא לד:

של ח' מאות זוז כתבו התוס' לא ידענא אמאי לא קאמר וכו' וכו' מנה ע"כ. ואין לו לא טעם ולא ריח לתי' זה ול"נ דמש"ה תני ברישא בבגדי שחרית במנים ובסיפא בבגדי בה"ע במאות זוזי משום דקיי"ל ברפ"ק דבכורות (דף ד') ובפ"ה דב"ב מנה של קודש כפול היה והיה במנה מאתים זוז לפיכך בגדי שחרית שהיו משל ציבור דהיינו ממעות של הקדש נקט חשבונו במנים למימר שהיו במנים של קודש שהן כפולים ובאותן י"ב מנה היו כ"ד מאות זוז בשל חול אבל בסיפא גבי בגדי בה"ע שהוא להוצאת כף ומחתה דבאים משל כה"ג אם ירצה כדאמרינן לקמן בגמ' אחר שכלתה עבודת ציבור והא עבודת יחיד היינו הוצאת כף ומחתה נקט בחשבונו במאות זוזי שהן מנים של חול ואגב אורחא קמ"ל הא דאמ' בגמ' דשל בין הערבים יכול לבוא משל הדיוט ממעות חולין משא"כ של שחר שאינו בא אלא משל הקדש וכיון דבע"כ צריך לשנות בלישנא בסיפא מרישא ולמתני הא בלשון מנים והא בל' מאות זוז לפיכך לא קאמר סך הכל ברישא בדר"מ לא בל' מנים ולא בלשון זוזי וכד' התוס' אלא דאכתי קשה הא דנקטי חכמים לכולהו בלשון מנים ולא נקטי בשל בה"ע בל' זוזי הואיל ואינן באים משל הקדש ונ"ל דהא ודאי חכמים דנקטי הסך הכל לפיכך נקטי לכולהו בל' מנים ואפי' בשל בה"ע אע"ג דאפשר לבוא משל הדיוט ולחכמים י"ב מנים של בה"ע נמי במנה של קודש מיירי שהוא כפול כאותן של שחר בסך הכל כחדא ואע"ג דהשתא לחכמים לא עדיפי של שחר משל בין הערבים רק שליש ולר"מ עדיפי שלש ידות דשל שחר י"ב של קודש שהן כ"ד מנה של חול ואילו של בה"ע אינן אלא ח' מאות זוז של חול ל"ל בה ושלא כדברי התוס' שפירשו מסתמא כו' דומיא דרבנן ובלא"ה דבריהם תמוהים דאפי' לפי דעתם לא שוו דלר"מ עדיפי של שחרית משל בה"ע שליש מלבר שהוא מחצה מלגיו ולחכמים לא עדיפי אלא רבע מלבר שהוא שליש מלגיו אלא ודאי אין בזה קפידא אבל לר"מ לא ס"ל הא דסך הכל דלמאי דפי' דלר"מ עדיפי של שחר ג' ידות משל בין הערבים דוקא ול"ל הא דסך הכל דאמ' בגמ' דקמ"ל כו' ל"ל בה כלומר דקמ"ל למבצר משל שחר ולהוסיף על של בין הערבים רק שיהא הסך הכל כך והיינו דנקט למבצר תחלה דקאי אבגדי קמאי דשחר וטפי לבסוף דקאי אשל בה"ע ורבותא קמ"ל אע"ג דצ"ל ש"ש עדיפי לאו דוקא כשיעור הזה אלא אפי' בפחות סגי אבל איפכא טפי אהני דשחר יותר ממה דתנינן ובציר ביותר משל בין הערבים ל"צ לאשמועינן דכ"כ דעדיפי של שחר טפי כ"ש דשפיר דמי וכיון דכה"ג מלתא דפשיטא היא ולא אתא לרבות בהס"ה דקתני אלא דרשאי למבצר משל שחר משיעוריה לר"מ בע"כ ל"ל הא דטעמא דשל שחר עדיפי ג' ידות משל בין הערבים מקרא נ"ל דג' בד יתירי נינהו גבי בגדי שחר דבשלמא חד לגופיה ומג' נ"ל מובחר שבבד וללמד שיהא מובחר ג"פ כנגד אותן של בה"ע וכמש"ל בגמרא וכיון דמה"ת צ"ל כשיעור ע"כ א"א למבצר מינייהו לפיכך לא תנא ס"ה ואע"ג דלהוסיף הא מלתא דפשיטא היא ועוד אי הוי תנא ס"ה ה"א דרשאי בין להוסיף בין לגרוע דלא קפיד אלא אסך הכל ולר"מ הא ליתא דלגרע בשל שחר א"א דבע"כ צ"ל עדיפי משל בין הערבים לא פחות מג' ידות אבל לרבנן דלא נפקא להו מובחר שבבד אלא מבד א' מיותר וכמ"ש בגמרא ול"ל שיעורא מה"ת ובכ"ש עדיפי סגי אי בציר מהני דשחר ל"ל בה לפיכך נקטי ס"ה דקמ"ל דאי בציר מהני וטפי אהני ל"ל בה כדאמרינן בגמרא:

בשחר היה לובש כו' משום דלכ"ע דשחר עדיפי כדאמרינן בגמרא ונ"ל דאכולהו ד' בגדי לבן קאי שהיו שוין ביחד כשיעור הזה לר"מ כדאית ליה ולחכמים כדאית להו ועוד נ"ל דלא קפדי דשל שחר עדיפי אלא שיהיו כל הבגדים של שחר ביחד יותר שווין משל בה"ע אבל אי בציר מא' מהן בשל שחר או אפי' בב' או בג' מהן משל בה"ע אלא שהבגד הד' משלים לשווין על דשל בה"ע ועודף עליהם לר"מ כדא"ל ולחכמים כדאית להו שפיר דמי כיון דמ"מ שוין של ד' של שחר ביחד עדיפי משל בין הערבים אע"ג דמקצת הבגדים גריעי מהם ל"ל בה דרחמנא לא קפיד אלא שסכום כל הבגדים של שחר יהי' עדיפי בשווין על סכום כל ד' הבגדים של בין הערבים אבל בפרטי הבגדים ל"ל בה וכמ"ש בסמוך והרמב"ם בהלכות כלי המקדש פ"ח כתב בגדי לבן הם ד' כלים דמשמש בהן כה"ג ביוה"כ כו' וב' כתנות אחרים היו לו לכה"ג ביוה"כ א' לובשה בשחרית ואחת בין הערבים ושתיהם בל' מנה משל הקדש ואם רצה להוסיף מוסיף משלו ומקדיש התוספת ואח"כ עושה בה הכתונת ע"כ משמע מדבריו דהא דאמרינן דכ"ע מיהת דשחר עדיפי אכתונת לחוד קאי ולא אשאר בגדים ופסק כרבנן ואיני יודע זו מנין לו ופשטא דמתניתין אכל ד' בגדי לבן דשחר ואדרבה כיון דפתח קרא בכתונת בד הרי בד הראשון לגופיה אתא שיהיה של בד אין לנו בכתונת שיהא מובחר בד אלא מבד דכתב רחמנא גבי שאר בגדי לבן וא"כ אין לנו להעדיף כתונת על שאר בגדים ועק"ל מדאמרינן בגמרא אמרו עליו על ר"א בן חרסום כו' שנראה כערום ופריך ומי מתחזי וכו' במזגא והא בכתונת של בין הערביים מיירי דלגבי עבודת יחיד שהוא הוצאת כף ומחתה מייתי לה ועוד של שחר א"א להביא אלא משל ציבור והשתא אי ס"ד דאכתונת דוקא קפיד קרא דיהא ש"ש עדיפי משל בין הערביים וכיון דרצה לעבוד בין הערביים בכתונת כזו בע"כ ש"ש שעבד בה היה עדיפא מינה וכ"ש שהיה נראה בה כערום ואמאי לא הקפידו הכהנים בשל שחר והניחו לעבוד בה כיון דנראה בה כערום אלא ודאי כדפי' דעיקר קפידא בעדיפותא דשל שחר על של בה"ע הוא על כל סך סכום ד' בגדיםביחד אבל בגד א' או אפי' ב' וג' יכול להיות של בין הערבים עדיפי והשתא י"ל דכתונת לחוד של שחר דר"א ב"ח היה גריע משל בה"ע ולא היה נראה בה כערום אלא שכל ד' בגדים ביחד של שחר היו עדיפי משל בין הערביים [תשלום לענין זה עיין בסוף הספר באבני שוהם]:

[מלואים: במשנה אלו משל ציבור נ"ל דלאו למימרא דבעי דוקא משל ציבור ולא משלו דהא של בין הערבים באים אפי' כולם משלו דהיינו עבודת יחיד דקאמר בגמרא אחר שכלתה וכו' ואע"ג דקאמר התם ובלבד שימסרנו לציבור ה"נ בהאי תוספת נמי א"א שלא ימסור לציבור וכן פי' הרמב"ם דהתוספת נמי בעי מסירה לציבור והשתא כיון דהתוספת לא סגי בלא מסירה לציבור הא דנקט אהני דבין הערבים אם בא להוסיף מוסיף משלו הא אפי' כולו משלו נמי שפיר דמי אלא ה"פ אלו משל ציבור כלומר משל ציבור אינו רשאי ליקח יותר לרבנן כדאית להו ולר"מ כדאית ליה כדי שלא לדחוק את הלשכה אבל אם רצה להוסיף מפני הכבוד מוסיף משלו א"נ הא דנקט אם רצה להוסיף משום בגדים ש"ש נקט לה דלא שרי אלא בתוספת אבל בשיעור י"ח מנה לרבנן בעי משל ציבור דוקא ואפי' ע"י מסירה לציבור לא מהני באותו שיעור אבל בשל בין הערבים אפי' הכל אם רצה מביא משלו וש"ד ע"י מסירה לציבור א"נ אלו משל ציבור אשל בין הערבים נמי קאי ומשום דתני הכל ל' מנה וקמ"ל דאי בציר מהני דשחר וטפי אהני דבין הערבים ל"ל בה כדמפרש בגמרא והשתא קמ"ל דאפי' הני טופיינא משל שחר אשל בין הערבים נמי אין בא אלא משל ציבור ולפ"ז אלו משל צבור סיפא דמילתא דחכמים הוא דאילו לר"מ ל"ל דאי בציר משל שחר דא"א למבצר מי"ב מנה לדידיה וכדפי' בגמרא וראשון נ"ל עיקר:]

[מלואים: (שייך לקונטרס המועתק) וכמדומה לי שהרמב"ם למד להא דעיקר קפידא הוא על הכתונת לבד שיהא של שחר עדיפא משל בין הערבים מהא דאמר בפ"ז דסנהדרין (דף מ"ט) גבי הא דאמר כל מקום ששנו חכמים דרך מנין אין מוקדם ומאוחר ולאפוקי מהא דתנן כה"ג משמש בח' כלים וההדיוט בד' כתונת ומכנסים במצנפת ואבנט כו' ותניא מנין שלא יהא דבר קודם למכנסים ת"ל ומכנסי בד יהי' על בשרו וגבי ד' בגדי לבן דיוה"כ כתיב ותנא מ"ט אקדמיה לכתונת משום דאקדמיה קרא וקרא מ"ט אקדמיה משום דמכסיא לכולי' גופא עדיפא כלומר יש לו חשיבות ועדיפות משל בין הערבים ועלה לחוד קפיד קרא דמובחר שבבד א"נ עדיפא מכל שאר הבגדים של שחר שעמה משום דמכסיא לכולי' גופא לפיכך אקדמיה קרא וכיון דיש לכתונת עדיפותא על שאר בגדים איכא למימר דעלה לחוד קפיד קרא שיהא מובחר שבבד משל בין הערבים ולפ"ז י"ל דהרמב"ם ל"ג עדיפא ליה אלא ה"ג כיון דמכסיא לכולי' גופא עדיפא כלומר עדיפא בשווי' אבל א"א לפרש כן דאי מה"ט אקדמיה קרא משום דעדיפא בשווי' תינח קרא דאקדמיה משום דמיירי בשל יוה"כ אבל תנא דמיירי בשל כל השנה דכה"ד דלא שייך ה"ט מ"ט אקדמיה הא מכנסים קודמים לכתונת בלבישה א"ו ה"פ משום דמכסיא לכוליה גופא חשיב ועדיף לאקדומה בסידרא דקרא אע"ג דמכנסים קודמים בלבישה ועוד אי ס"ד דעדיפא בשווי' קא' ל"ל למימר משום דמכסיא לכולה גופא לא הול"ל אלא משום דעדיפא בשווי' אקדמיה אטו טעמא דקרא בעי למדרש דמה"ט עדיפא בשווי' משום דמכסיא לכולה גופא א"ו דאין שום עדיפות מחמת שווין אלא הא עדיפותא אינו אלא משום הא גופיה דמכסיא לכולה גופא מה"ט נקט לה:]